ט"ז על יורה דעה שכז
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א עריכה
וגזל ביד כהן. בגמרא פ' האיש מקדש (קידושין דף מ"ו) מוכח אפי' יודע הנותן שאין מפרישין חלה קמח לא אמרינן דודאי גמר ונתן לשם מתנה דטעמא משום דאתי לידי חורבא זימנין דלא ידע כהן הדין על בוריו כדאיתא בגמ' שם ובזה מתורץ קושיא שם בגמ' למה הוצרך בגמ' לומר טעמא דחורבא ולא מתרץ בקיצור דאין אדם יודע שפיר הטעם בחלה ומוהר"ר מאיר ז"ל מלובלין דחק עצמו לתרץ קושיא זאת בדרך רחוק ולפי מה שכתבתי א"ש דתנא סתמא קתני המפריש חלתו קמח דמשמע אפי' אם הוא ת"ח אפ"ה הוה גזל ביד כהן ואי לאו טעמא דחורבא היה קשה למה לא נימא בזה אדם יודע הדין על בוריו ונתן לשם מתנה אלא ודאי כיון שיש לחוש שיבוא לידי חורבא ויבוא לידי אסור ע"כ לא פלוג רבנן דגזרינן באינו תלמיד חכם שיבוא לידי איסור דוק בגמ' שם ותמצא שכן הוא בלי ספק כן נראה לי:
סעיף ב עריכה
עד אחר כל העריכה. דאל"כ אינה חלה על המתגבל אחר כן אע"פ שהתנה:
סעיף ד עריכה
ותטמטם בשעורים. פי' דרך החטים ללוש ולגלגל יפה אבל השעורים כשילוש אותם עיסתו מתפרדת ואינו יכול לגלגל יפה ע"כ מטמטמו ביד עד שידבקו קצתם בקצתם עד שיהיו גוף אחד: