ט"ז על יורה דעה רעד
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
עריכהלשם קדושת ספר תורה. ובסמ"ג כתב שיאמר עוד וכל אזכרות שבו לשם קדושת השם עד כאן ונראה שכן נכון דשמא ישכח אחר כך לקדש השם במקומו:
סעיף ד
עריכהנראות כאחת. מדלא כתב סתמא או שקירב שתי אותיות דהוה משמע קירוב שלא כדין דהיינו שאין ביניהם כמלא אות קטנה דפסול אלא ודאי דאין פסול דיעבד אלא כשהן ממש כאחת על פי תינוק דלא חכים ולא טיפש ואז הוא פסול ולא נקט תחילה שיעור הרחקה כמלא אות קטנה אלא לכתחלה וכן מוכח הלשון שאמר בסמוך ולא יקרבם ביותר שלא יהיו שתי תיבות נראות כאחת ולא אמר סתם ולא יקרבם ביותר אלא ודאי כמו שכתבתי ואם כן כ"ש הוא אם נחסר איזה אות בסוף התיבה ותולה אותו בין השורות דלא נפסל מטעם שנאמר דהוה כאלו נכתב אות התלוי ממש בשורה וא"כ אין הפסק בין התיבות כלל ופסול הא ליתא דהא על כל פנים אנו רואים עכשיו שהם שני תיבות וכבר טעה בזה מורא אחד. וגם מו"ח ז"ל כ' שמדברי רמב"ם משמע ששיעור אות קטנה אינו אלא לכתחלה:
כשצריך לדיו. פי' לצורך כתיבת ספר תורה אבל לא לצורך דבר אחר כן נראה לי שיש לדמותו למדליקין ממנר לנר בנר חנוכה:
סעיף ה
עריכהאו שרוצה לגלול כו'. בתשובת הרא"ש כלל ג' ז"ל המגיה ספר תורה ובעוד הדיו לח הוצרך לגלול ס"ת ונטל בקולמוס הדיו הכתובה כדי שתתייבש התיבה מהר ולא תמחק היש בזה משום אכחושי מצוה אין בזה מיחוש דלא דמי למדליק נר חול מנר מצוה דהתם שואב השני מן הראשון ומכחישו אבל הכא כיון שנכתבה התיבה אינה נכחשת בנטילת מקצת הדיו כדי שתמהר להתייבש ואף בנר אם היה מכחישו בלא שישביח נר חול ממנו לא מצינו שום איסור בזה אלא אסור להשביח נר של חול בהכחשת נר של מצוה עכ"ל. דברים הללו תמוהים מאד דהא בנר ודאי לא שייך הכחשה דהא כשמדליקין ממנו אין אורו חסר כלום אלא דמחזי כמי ששואב ממנו אור כמ"ש רש"י בריש במה מדליקין לענין אכחושי מצוה דהתם כ"ש כאן שנוטל ממש של דיו ובודאי מכחישו שכל כמה שהאות ממולא יותר בדיו הוא מתקיים ביותר וא"כ כשנוטל ממנו ודאי מכחישו. ועוד נפלאתי על הרא"ש בזה דהא שם בפרק במה מדליקין דאמר רב אין מדליקין מנר לנר ובעי למימר טעמא משום אכחושי מצוה ונשאר בתיובתא ומסיק טעמא משום בזוי מצוה דהוי בזיון למצוה אם מדליק ממנו נר של חול והכא פשיטא דהוה בזוי מצוה אם ילך לאיבוד מהדיו שנתקדשה כבר ותו יש לנו לומר דכאן דיש הכחשה ממש כולי עלמא מודים דיש חשש אכחושי מצוה ותו דקיימא לן תשמישי קדושה אינן נזרקין כמו שכתוב באו"ח סי' כ"א ע"כ נראה ברור דלא התיר הרא"ש בזה אלא בטובל את הקולמוס שם ושואב מותרות הדיו ובו כותב אח"כ בתורה ואם זאת היתה כוונתו לא היה לו לחלק בין הך לההיא דנר דהא בנר חנוכה קיימא לן כשמואל דמדליקין מנר לנר ואף אם היה שם הכחשה וא"ל דסבר דכאן הוי הכחשה טפי מנר וכמו שזכרנו דאדרבה הוא כתב דבנר יש הכחשה טפי הלכך ההיא תשובה דהרא"ש ודאי תמוה היא ולכל הפחות אין לנו היתר בזה אלא בדרך שזכרתי לטבל הקולמוס שם ולא בדרך אחר. כנ"ל ברור ונכון:
סעיף ו
עריכהצריך ליזהר בתיקון האותיות ובזיונן כו'. בטור כתוב דהרמב"ם לא פסל אם חיסר את הזייוני"ן והרא"ש פוסל כיון דאיתא בגמ' אמר רבא שעטנ"ז ג"ץ זייני"ן וק"ל ע"ד דהא איתא בגיטין בריש פרק המביא תניין מ"ד צריך לומר ואי לא אמר כשר קמשמע לן בבא יתירא דפסול אלמא דלישנא דצריך אינה מורה אלא לכתחלה וכאן נקט רבא לישנא דצריך וזה סיוע לרמב"ם:
סעיף ז
עריכהספר המנוקד פסול. הטעם דקיימא לן יש אם למסורת וכיון שמנוקד אין כאן אלא מקרא אלא דק"ל מ"ש דלא מהני אם הסיר המנוקד ולמה יגרע מכותב מ"ם פתוחה ונדבקה דמהני אם גורר החרטום לחוד ונשאר כעין נו"ן ואח"כ כותב חרטום מחדש וכמ"ש באו"ח סי' ל"ב והא התם מהני תיקון אפי' בגוף האות ונראה דכאן גרע טפי כיון שנראית כוונת הסופר שאינו חושש למסורת כלל ובודאי לשם זה כתבו והוה כמזוייף מתוכו ופסול לגמרי מה שא"כ במקום שכתב בשוגג איזה טעות כן נ"ל:
וכן ספר שיש בו פיסוק פסוקים. הטעם דצריך שיהיה כמו שנתנה לנו משה מסיני כמ"ש ב"י בשם תשובה לרמב"ן ומ"מ נראה דאם היה בו פיסוק שיש תקנה לגרוד אותם ולא דמי לניקוד ששם עושה פיסול בגוף התיבה שנשתנית ממשמעותה בין מקרא למסורת משא"כ בפיסוק פסוקים שאין פירוש התיבות משתנים מחמת זה כשר אם תיקן המעוות ולא גרע ממ"ם פתוחה שנדבקה וכמו שזכרתי וזה מדוקדק בל' הש"ע שסיים וכן ספר שיש בו פיסוק פסוקים פסול דקשה תיבת פסול למה לי אלא להורות דהאי וכן לא קאי אלא לענין פסול אבל לא לענין שלא מהני תיקון כנ"ל וראיתי בהרבה ספרי תורה שאם נזדמן שם בסוף השיטה עושים שם סמוך לשם שני שירטוטין בדיו דקות כזה ונראה כוונתם לפי שמצינו בסימן רע"ו סעיף ח' שיהיו כל אותיות השם תוך הדף כו' וע"כ מסמנין כן כדי שלא יהיה נראה חוץ לדף וטעות הוא בידם דתוך הדף היינו שלא יהיה חוץ לשיטה יותר משאר שיטות דאם היה חוץ לשטה מה מועיל זה הסימן ויש בזה עבירה שעושה שינוי ממה שהיה בתורת משה על כן יש לגרוד אותן השירטוטין לגמרי כנ"ל ועמ"ש בסי' רע"ו סעיף ח':
עוד נ"ל בספר תורה שאין לה נקודות הראויות להיות על איזה מקומות כגון על [אליו] איה שרה או בשאר מקומות שאין לפסול מלקרות בההיא ס"ת אע"פ שעדיין לא נתקנה דהא על כל פנים כתבה כנתינתה מסיני שהנקודות שאמרו חכמים הם מתקנת עזרא כמ"ש (התוס' בזבחים פרק ר' ישמעאל) [בפסקי התוס' מנחות פ' כל קרבנות ציבור] וז"ל כשכתב עזרא התורה עשה נקודות ואמר אם יאמר משה למה נקדת יאמר הלא לא מחקתי עכ"ל):