ט"ז על יורה דעה רכט

►| ט"ז • על שולחן ערוך יורה דעה רכט |◄

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א

הותר כולו. דמעיקרא לא נדר אלא על דעת שיתקיים כולו והר"ן כ' בשם הירושלמי דכתיב ככל היוצא מפיו יעשה דמשמע דוקא כשכולו קיים:

שלא לאכול בשר. בטור לא כתוב אלא להתענות לחוד ופי' ב"י דס"ל בי"ט ושבת אפשר בלא בשר להתענג עצמו אבל להרא"ש הוה הדין כן גם בנודר מבשר לחוד והוא תמוה דהיאך יעלה על הדעת לומר דנודר מבשר לא יהיה ביטול עונג שבת אלא ודאי דהטור סבירא ליה גם כן כהרא"ש וחדא מנייהו נקט וכן כתב מו"ח ז"ל:

שאני נהנה לך לך כו'. בטור כתוב ולך בוא"ו וכתב בית יוסף דלאו דוקא הוא דקי"ל כר"ש דאמר עד שיאמר לשון נדר לכל אחד אבל הרמב"ם פסק כרבנן דבווי"ן תליא מילתא דהיינו לזה ולזה אבל לזה לזה הוה כל אחד נדר בפני עצמו ובסעיף ד' משמע דקי"ל כרמב"ם כיון שפסק שם במה שאמר בלא התרה הוה נדר אחר ואף על גב דלא אמר פעם אחר לשון נדר אכל דבר ועיין מ"ש שם:

כשניתר על ידי פתח. לפי שע"י פתח דומה קצת לנדר בטעות וכיון שיש קצת טעות בנדר הותר משא"כ ע"י חרטה שאין שם טעות מעיקרא אלא שנהפכה דעתו עתה. וי"א בתרא ס"ל אפילו על ידי חרטה מהני דהא החכם עוקר הנדר מעיקרא:

והתיר לו חבירו מקצתו. פי' שאומר הריני כאלו התקבלתי מקצת הפרעון דה"ל כאלו פרעו אותו מקצת מ"מ לא הותר השאר דלגבי אדם אחר לא אמרינן הותר כולו כיון שכבר נתחייב לו לפרוע הכל דוקא לא הפסיד במה שוויתר לו מקצת עיין מ"ש בסי' רכ"ח סעיף מ"ט דמשמע מזה בא' שנשבע לפרוע לחבירו לא יצא ידי שבועתו עד שישלם הכל. ובסי' רל"ב ס"ח יתבאר דלא אמרינן הותר כולו כשהותר מקצתו אא"כ משנה דבריו ממה שאמר תחילה וכן הדין כאן בכל מקום דאמרינן הותר כולו וכ"כ ב"י שם בשם רמב"ן ור"ן ע"כ אין להקל כלל נגדם בפרט שאין חולק בפירוש עליהם ותמוהין דברי מו"ח ז"ל שפסק להקל כאן גם בד"מ פסק כמ"ש:

סעיף ב

והתירו אחד מהם כו'. דבהיתר זה וכן הפרת הבעל לא אמרינן דנעקר מעיקרא אלא מכאן ולהבא:

סעיף ג

שקודם לו אסורין. בטור יש כאן ט"ס וצ"ל ולמטה אסורין ולמעלה מותרין:

ושמע שלישי ואמר ואני. ה"ה בזה עד מאה כמו ברישא דכל אחד מתפיס בחבריה הכי מסקינן בגמ':

והתפיס דבש בפת כו'. כלומר אם הותר האחרון הוא מותר וכולם אסורים ואם האמצעי כו':

עד שישאל עליו כו'. בטור סימן רל"ח בסופו כתוב בלשון זה שבועה שלא אוכל ככר זה שבועה שלא אוכל ככר זה אין השניה חלה ואם נשאל על הראשונה חלה השניה עכ"ל מדכתב שלא חלה השניה משמע שאין בידו להתיר השניה קודם היתר הראשונה כיון שעדיין לא חלה ודומה למ"ש סי' רכ"ח סעי' י"ז אין מתירין הנדר עד שיחול כו' וכן משמע מדברי הרא"ש בפ' שני דנדרים דף י"ח וז"ל אלמא כל כמה דלא נשאל על הראשונ' ליתא לשני' כו' עכ"ל וכיון דליתא היאך יכול להתירה אלא דמדברי רמב"ם סוף פרק ו' דהלכות שבועות לא משמע כן שכתב שבועה שלא אוכל היום שבועה שלא אוכל היום שבועה שלא אוכל היום ונשאל על הראשונה חייב משום שניה וכן נשאל על השניה חייב משום שלישית נשאל על השלישית בלבד חייב משום ראשונה ושניה נשאל על השניה חייב משום ראשונה אם כן למה אמרו אין השבועה חלה על השבועה שאם לא נשאל ואכלה אין חייב אלא אחת עכ"ל משמע שיכול להתיר השנייה או השלישית אפי' קודם שהתיר הראשונה וא"כ צריך לומר דלא דמי זה לההיא דסי' רכ"ח סעיף י"ז שזכרתי דהתם לגמרי אין השבועה בעולם עדיין משא"כ בזה שיש לשבועה שניה ושלישית בעולם אלא שלא מצאו מקום לחול עדיין דבר זה המציא מהר"ר לוי חביב בתשובה סי' קל"ט לדברי הרמב"ם ומתוך כך המציא עוד קולא אחרת דהיינו כי היכי דאמרינן סימן רכ"ח סעיף מ"ו דמתירין כמה נדרים לאיש אחד אפי' בהיתר אחד הוא הדין בנשבע על דבר אחד הרבה פעמים סגי בהיתר א' לכולם דלא כמו שאמר הש"ע שם דבזה צריך התרה לכל אחד מטעם דאין השניה חלה קודם היתר הראשונה כמ"ש שם ולע"ד נראה דיפה פסק הש"ע שם חדא שהרי לדברי הרא"ש והטור שזכרנו לא חלה כלל וודאי פליגי על הרמב"ם בזה ואין יכול להתירה קודם שיתיר הראשונה וזה מוכח עוד מדבריהם מדלא חילקו בין לא חלה השבועה זאת לההיא דסימן רכ"ח שזכרנו והיה להם להשמיענו חילוק זה דהוא חידוש גדול אלא ודאי דלא סבירא להו כלל כרמב"ם בזה ותו דאפילו להרמב"ם דמיקל שמועיל היתר השניה קודם הראשונה מ"מ לא נראה דמיקל קולא האחרת של מהר"ר לוי חביב שיוכל להתירם בפעם אחת וטעם נכון יש בדבר דהא דיכול להתירה קודם לראשונה היינו שאין בהתרתו דבר הסותר התרה זאת שהרי אין מתיר אלא שבועה אחת משא"כ כשמתיר בפעם אחת גם הראשונה הרי כשאמר מותר על הראשונה בזה מחזיק השניה שמעתה תהיה חלה והיאך נמשיך דיבורו של חכם שאומר מותר גם על השניה והם סותרים זה את זה דכשזה נופל זה קם ע"כ לא שייך נפילה אחת לתרוייהו וזה דבר שהשכל מחייבו וכל מי שירצה לעקש עליו עליו להביא ראיה ברורה ואין מדברי רמב"ם אלו שום ראיה להו כן נראה לע"ד נכון ואף קולא הראשונה דהיינו להתיר השניה קודם לראשונה נראה דאין לסמוך להקל בשל תורה כיון שהרא"ש והטור משמע דלא סבירא להו כן וכמ"ש ש"ע סי' רכ"ח וראיה עוד מתשובת הרא"ש סוף כלל י"ב מי שאמר בשעת נדרו שלא יוכל שום חכם להתיר זה הנדר גם זה הוא נדר והוה כמו נדר בתוך נדר תחילה יתירו לו אותו שנדר שלא יתיר כו' עכ"ל הרי דדימה נודר שלא יהיה נשאל דהיינו מה שנזכר בסימן זה סעיף ט' למה שנזכר סימן רכ"ח סעיף מ"ו לנדר בתוך נדר והיינו שנדר על דבר אחד ב' פעמים שמוזכר פ"ב דנדרים דף י"ז וכתב על זה דצריך להתיר תחילה שהוא חל עכשיו ומו"ח ז"ל כתב מכח דברי מהר"ר לוי חביב הנ"ל ששגגה יוצאת מלפני ב"י והדברים ברורים כמ"ש ובתשובת מהר"ר לוי חביב שם כתב גם הוא שראה מי שפסק שלא כדבריו אלא שחלק עליו:

סעיף ד

על מה שאמר בלא התרה. שדבר זה הוה כשבועה בפני עצמה כ"כ ב"י בשם רשב"א והרא"ש וקשה הא פסק בסעיף א' לדעה קמייתא דלא הוה נדר אחר עד שיאמר קונם פעם שנית והיינו כר' שמעון בגמרא שזכרנו שם ואם כן גם כאן יהיה די בהיתר אחד כיון שאמירת בלא התראה הוא שבועה א' עם התחלת השבועה וכ"כ ב"י ס"ס רכ"ח דף רע"ג ע"א בשם תשובת הר"ן דהא דצריך היתר מיוחד בנשבע על דבר אחד ואומר שלא אהיה נשאל על השבועה היינו לר' יהודה אבל לר"ש צריך שיאמר פעם אחרת שבועה שלא אהיה נשאל כו' וצ"ל דבעל דעה קמייתא דסעיף א' ס"ל דדוקא לענין הותר מקצתו הותר כולו ס"ל לר"ש דכל שלא אמר שבועה פעם אחרת הוה כלל אחד אבל כאן שאמר בלא התרה הוה כאילו נשבע ב"פ על דבר אחד דהא כפל לשון הוא בענין אחד ע"כ צריך ב' התרות כנלע"ד:

יתירו תחילה חרם האחרון כו'. נראה דבחרם האחרון גופיה צריך ב' התרות דהיינו תחלה על מ"ש ולא התרה להתרה ואח"כ על מ"ש שלא יעשו התרה ואח"כ על עיקר החרם הראשון וראיה לזה ממ"ש ב"י בשם הר"ן סימן רכ"ח ומביאו כאן בש"ע בסעיף ה' במי שאמר בשעת נדרו שאם יתיר הנדר אז יחול עליו איסור אכילת פירות וכן בכל פעם ופעם וכן לעולם וכתב הר"ן שם דכל סך שהזכיר פעם (אחת) הוה שבועה בפני עצמו וכתב שם וז"ל והתרנוהו מהאיסורים פעמים רבות כמו ששיערנו שאמר כן וכן בכל פעם ופעם כו' מעתה אין חשש אפילו אם יודה אח"כ שאמר אלף פעמים כן כיון דבשעה שנשאל לא היה סבור שיהיה נמשך איסור הפירות מזה אין חשש עכ"ל ומבואר עוד דאע"פ שאמר וכן לעולם הוא לאין תכלית מ"מ לא נחשב רק לפעם אחת:

אינו יהודי אסור לשאול כו'. במרדכי שם מסיים בזה פן יכפור וכתב מהרא"י בפסקיו סימן קצ"ב דבאמת אין בזה לא שבועה ולא נדוי אלא דלענין להתיר נדר חשו חכמים במקום שיוכל לבוא לידי מכשול כההיא דאין מתירין נדר של שחוק מש"ה פסק שם דאם אמר אם אעשה כו' כמו שהעתיק כאן בסיפא דאינו נדר כלל דשם לא מיירי לענין שאלה:

סעיף ה

ויותר מהאיסור. פירוש שהיה ניתר על ידי שאלה מן הנדר וכבר זכרנו לשון הר"ן בסעיף ד' מה ששייך לזה:

סעיף ו

פלוני ופלוני. פירוש דוקא שנים אבל אם הזכיר ג' הוה על דעת רבים ודינו מבואר בסימן רכ"ח סעיף כ"א:

סעיף ז

אין תנאו כלום. פי' דהוה אמינא כיון דהתנה תנאי זה לא יועיל לו שום שאלה זה לא אמרינן דמוכח בגמרא שאין לך שום נדר בעולם שלא יועיל לו שאלה כן כתב בית יוסף בשם ריב"ש ומלשון דאם כן מתירין תחילה שכתב כאן בסיפא משמע דכל שלא אמר שלא ישאל עליו אלא סתם שלא יהיה ניתר לעולם אין צריך רק היתר א' דהיינו מה שמתיר עיקר השבועה ואין צריך היתר על מ"ש שלא יהא ניתר לעולם ותמיה לי מה בין זה לאומר בלא התרה דסעיף ד' והנלע"ד דריב"ש בעל סעיף זה ס"ל גם באמירה בלא התרה א"צ רק היתר אחד מטעם שלא הזכיר נדר בפעם אחרת וכר"ש שזכרתי בסעיף ד' על פי הר"ן או מטעם דכל שאינו זוכר שום דבר על עצמו שהוא לא יהיה הנשאל אין זה כמו שבועה אחרת או אפשר דכשחומר בלא התרה הוה כאלו הזכיר את עצמו שהוא לא יהיה המתיר מה שאין כן באמירה שלא יהיה ניתר לעולם ולענין מעשה נ"ל דאף כאן יעשה ב' היתרים אחד על מה שאמר שלא יהיה ניתר לעולם וא' על עיקר השבועה דאין הפרש בין זה לבלא התרה דסעיף ד' כן נ"ל:

סעיף ח

למלת היתר כו'. פי' שזה מורה על לשון שבועה ותימה לי הא איתא בסי' רכ"ח סעיף כ"ה אפילו הזכירו בפירוש שבועה עם החרם) לא הוי בו דין שבועה: