ט"ז על יורה דעה רד
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
עריכהעיקר נדר כו'. בטור כתוב או שאומר אסור עלי ככר זה דהוה נמי נדר והקשה ב"י דלשון נמי אינו מיושב דזה עיקר הנדר דבזה אין התפסה ודין הראשון הוא התפסה בנדר גם הר"ן בריש נדרים כתב דעיקר הנדר אם אומר זה עלי אסור וכ"כ בריש פרק ב' ומו"ח ז"ל כתב בשמו דזה לא הוה אלא יד ולא דק ונראה דדברי הטור נכונים דאקרא קאי דאמר איש כי ידור נדר ודרשינן עד שידור בדבר הנדור דהיינו שיתלה איסור זה בדבר האסור כבר מכח נדר ומסתברא לומר לכאורה דתלה ליה בנדר לשמים דהיינו קרבן ואז כי מתפיס בו דבר אחר הוא אסור קמ"ל דהאי בדבר הנדור לאו דוקא במידי דנדור לשמים אלא אפי' באומר אסור עלי הוה נמי נדר וא"כ כי מתפיס ביה דבר אחר נמי אסור וזהו שסיים דהוה נמי נדר לענין שגם בו יכול להתפיס זה נ"ל כוונת הטור נכון:
סעיף ב
עריכהכאימרא. כשה לקרבן דסתם נדרים להחמיר:
כדירים. כדיר של בהמות של קרבן או כדיר של עצים השייכים לקרבנות:
כירושלים. פי' הרא"ש דחומתיה משירי הלשכה אתו. והר"ן פירש כקרבנות שבירושלים:
אם נדר בשלחן שבמקדש כו'. אומר אני כבוד חכמים ינחלו אבל כאן לא נתכוין הרב על צד האמת בדברי המרדכי שמשם לקוח הג"ה זאת דזה לשון הגהות מרדכי פרק שבועות העדות שאלו למהר"ם מי שנשבע בשלחן הקודש או באחד מכלי הקודש או בשלחן סתם אם היא שבועה וחייב לקיים והשיב אם אמר ככר זה עלי כשלחן של מקדש או כאחד מכלי המקדש זו היא הנדר גמור דנדר בדבר הנדור כדאיתא בנדרים כאימרא כדירים כו' אם באחד ממשמשי המזבח ה"ז נדר אבל כה"ג שנדר בשלחן לא אמר כלום כההיא דנודר בתורה לא אמר כלום כי מנחא על ארעא אבל כי נקיט לה בידיה דעתיה אאזכרות שבה אלמא אע"פ שזה קלף שהתורה כתובה עליו קודש הוא אפ"ה לא אמר כלום אלא היכא דדעתיה אאזכרות דהוי ליה כנדר בשם ובשלחן ליכא אזכרות הלכך לא אמר כלום ומ"מ ע"ה ראוי לקנסו עכ"ל. הבין הרב דמ"ש המרדכי אבל כי נודר בשלחן לא אמר כלום היינו בנודר בשלחן סתם ולא אמר הקודש וזהו החילוק שבין הרישא לסיפא ועל כן כ"כ הג"ה זו לחלק בין שלחן הקודש לשלחן סתם וזה אינו דלמה יהיה קיל בשלחן סתם מכאימרא כדירים שבסעיף זה דלא אמרי' דאאימרא של חולין קאמר אלא סתם נדרים להחמיר הכי נמי בשלחן סתם. ובלבוש כתוב בזה דשאני שלחן שרגיל הוא בשלחן של חולין ואין פתח לדברים אלו דאטו אימרא ודירים של חולין לא שכיחי והוא לא עיין במקור הדין כלל בזה והדבר הפשוט שהשואל למהר"ם לא שאל הדין בשלחן סתם מה דינו אם דינו כמו שאומר הקודש או לאו שהרי כתב שאלתו גם בנשבע בפירוש בשלחן הקודש אלא דאם אמר בלשון שבועה דהיינו אני נודר בשלחן הקודש דהוה כנשבע בשלחן הקודש מה דינו בזה וה"ה דהוי מצי לשאול אם אומר אני נודר או נשבע באימרא ודירים של קודש אלא דלשון כזה שנשבע או נודר בשלחן הקודש הוא מצוי ע"כ נקט דבר זה וע"כ נקט בשאלה או בשלחן סתם כי פשוט דאם שלחן הקודש הוה שבועה ה"ה שלחן סתם כמו באימרא ודירים שזכרנו אלא דבתרווייהו מספקא ליה והשיב מהר"מ דדוקא באומר לשון התפסה כגון ככר זה עלי כשלחן הקודש אז אסור דמתפיס בדבר הנדור ונמצא דגם במתפיס בשלחן סתם שאומר ככר זה עלי כשלחן סתם הוה גם כן אסור כמו באימרא ודירים אבל בנודר בשלחן פי' שאומר לשון שבועה אני נודר או נשבע בשלחן הן קודש הן סתם בכל מקום לא הוה שבועה דהא גם בנודר בס"ת דהיינו נמי לשון שבועה כמו שפירשו המפרשים בהדיא הביאן ב"י בסי' רי"ב לא אסר כי מנחא על ארעא כו' ובשלחן אפי' בקודש ליכא אזכרות ע"כ לא חמיר מקלף ס"ת ולא הוה כאן שבועה כלל נמצא שאין חילוק כלל בין שלחן הקודש בין סתם דבתרוייהו אסור בל' מתפיס בנדר ובשניהם מותר אם אומר לשון אני נודר או נשבע וכמ"ש לקמן בסי' רל"ז סעיף ו' מי שנשבע בשמים ובארץ או בשלחן המקדש כו' אינה שבועה כלל ודברי הרב רמ"א כאן הם כשגגה היוצאת מלפני השליט ודברים אלו הרציתי לפני מו"ח ז"ל אחר שהדפיס חבורו והסכיס לדברי ואמר בפירוש שרמ"א טעה בכך: