ט"ז על יורה דעה קצז

►| ט"ז • על שולחן ערוך יורה דעה קצז |◄

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א

טבלו כראוי. בלא חציצה ומקוה הראוי היינו שיש שם מ' סאין:

סעיף ב

אם בעלה בעיר כו'. זהו אפילו למאן דס"ל בטור טבילה בזמנה לאו מצוה היא ומ"מ משום פריה ורביה ודאי מצוה היא:

ומותרת לטבול ליל שבת. בטור הביא דעת ר"ח דס"ל טבילה בזמנה מצוה ומביא ראיה מירושלמי דאמר אשה שיש לה וסת בעלה מחשב ימי וסתה ובא עליה הדא אמרה שאסור לאשה לעמוד בטומאתה עכ"ל וכתב מו"ח ז"ל דאין מזה ראיה די"ל דמש"ה אסור לה לעמוד בטומאתה דשמא יבא עליה בעלה ונ"ל לתרץ דהא דאמרינן בעלה מחשב ימי וסתה ובא עליה לא אמרו דוקא בענין שברור לאשה מתי יבוא בעלה אלא בכל גווני אפילו אם היתה סבורה שלא יבוא לאותו זמן וא"כ מוכח דיש איסור לאשה לעמוד בטומאתה בלאו טעמא דבעלה אלא משום טבילה בזמנה מצוה ועל זה סומך הבעל ובא עליה דודאי עשתה כדין ולפי זה היה מותר לטבול בשבת אלא דר"ח סבירא ליה הלכה טבילה בזמנה לאו מצוה היא מצד הטבילה עצמה אלא מצד פריה ורביה ומש"ה פסק רמ"א דוקא כשבעלה בעיר וכמו שנכתוב בסמוך:

אחר לידה כו'. בת"ה סימן רצ"ה נשאל ביולדת שטבלה לאחר שמונים של נקבה או תוך אותו הזמן והוא בענין שהיתה יכולה לטבול קודם זה שבעה או שמנה ימים מצד הנקיות אלא שברצונה ממתנת לפי שאין בה כח הרבה עדיין יכולה לטבול בשבת אע"פ שאפשר לה לטבול קודם או לא. והשיב דבמרדכי כתב דלא שרינן לטבול בשבת אלא משום טבילה בזמנה מצוה ונדון זה לא הוה בזמנה שהרי אפשר לה מקודם ואח"כ כתב אם לא אפשר לה מקודם כגון ע"י אונס י"ל אפי' לר"ת דפסק טבילה בזמנה לאו מצוה מ"מ שרי למטבל משום מצות קיום עונה ואפילו שלא בשעת עונה חשוב מצוה שהאיש משמח את אשתו בתשמיש כדאיתא פרק אלו דברים בפסחים כו' וסיים שם נהגו הנשים ליזהר שלא לטבול בשבת אלא א"כ בעלה בעיר ולא היה אפשר קודם דבכהאי גוונא הוה טבילת מצוה משום עונה ואע"ג דבפ' שני דביצה אמרינן דכל טמא טובל בשבת משום דנראה כמיקר עצמו האידנא שאני דלא נהיג למיקר עצמו בשבת בשום מים א"כ לא נראה כמיקר ע"כ דבריו הרי שלא התיר אלא בלא היה לה לטבול קודם שבת כגון ע"י אונס ובעלה עמה בע"ש ולא ממעט אלא אם אינו בעיר בשעת טבילתה אבל פשוט דזה לא מהני אם לא בא עד ע"ש והיה לה אפשרות לטבול קודם דלא מהני לה מה שלא היה בעלה בעיר בחול דמ"מ היה לה לטבול בחול. ובאגור ומהרי"ו הביאו ד"מ ומו"ח ז"ל החמירו יותר שאפילו אם נאנסה ולא יכלה לטבול קודם שבת ובא בעלה בע"ש לא תטבול בשבת וראיה שלהם ממרדכי דלעיל והב"י חולק עליהם ומסיק להקל אפילו באפשר קודם השבת מטעם דנראה כמיקר ודברי ת"ה דלעיל לא הביא כלל וכ' בדרכי משה כיון שנהגו לטבול בשבת ש"מ דלא קי"ל כהמרדכי א"כ ה"ל למשרי אפי' [היתה יכולה לטבול] קודם לכן מ"מ נראה ליישב המנהג ולומר דכל שלא היתה יכולה לטבול קודם לכן אפילו ע"י חומרא שנהגו הנשים בעצמן מקרי טבילה בזמנה וטובלת בשבת אבל במקום דאפשר לא ומ"מ לא נ"ל להחמיר בזו במקום דלא נהגו להחמיר עכ"ל וכן פסק כאן בש"ע דבמנהג תליא מלתא ודבריו תמוהים כיון דלהמרדכי והאגור בשם הגדולים ומהרי"ו ומהרי"ל אוסרים לגמרי לטבול בשבת ובת"ה מתיר דוקא בלא היה אפשר תחלה אבל באפשר אסור אפי' בא בעלה בע"ש למה הקיל רמ"א בזה במקום שאינו מנהג באם בא בעלה בע"ש אפילו אם היה אפשר וכן אחר לידה והוא נגד כל הני רבוותא גם מו"ח ז"ל חולק על רמ"א בזה ומחמיר בכל מקום אלא שכתב דלדברי ת"ה דלעיל משמע דדוקא כשבעלה בעיר והיה אפשר קודם אסורה בשבת אבל כשאין בעלה בעיר ובא בע"ש אף על גב דהיה אפשר קודם מותרת בשבת לפי שאין הנשים טובלות בלא בעלה בעיר והוא שלא בדקדוק דודאי לא עלתה כן על דעת ת"ה להתיר בזה אלא כוונתו דבעינן שיהיה בעלה בעיר בשעת טבילתה ואין חילוק בין אם בא בערב שבת או קודם מכל מקום בעינן שיהיה בענין שלא היה אפשר תחילה לטבול בהכי יש לנו לפסוק כדעת ת"ה דדבריו ממוצעים בין המחמירים לגמרי להמיקל לגמרי דהיינו דכל שאפשר לטבול קודם השבת בלא שום אונס ולא טבלה אסורה לטבול בשבת אפילו אם בא הבעל בערב שבת וכל שלא אפשר מחמת איזה אונס כעין ההיא דת"ה שזכרנו יש להתיר לטבול בשבת בכל דוכתי:

אין מרחיקין החפיפה מן הטבילה. פירוש שאנו חוששין לפרש"י שמביא הטור סימן קצ"ט שצריכה לחוף ביום קודם טבילתה ולא בלילה וכאן אי אפשר כיון שהוא שבת א"כ צריכה לחוף בערב שבת ויהיה הרחקה בין החפיפה לטבילה אע"פ שפסק לקמן דבדיעבד סגי שתחוף היטב בלילה היינו בחל טבילתה דוקא במ"ש מה שאין כן כאן שפשעה מה שהמתינה עד מוצאי שבת:

דאסור לבא עליה ביאה ראשונה בשבת. לפי שקונה אותה בביאה זו כדאיתא בא"ח סימן של"ט ובא"ע סי' ס"ג וע"כ אין לעשות לאלמנה נשואין בשבת כשחל טבילתה בליל שבת ואם טבלה קודם שבת צריך שיבא עליה דוקא בע"ש אחר החופה ויחוד לתוך החדר אחד לא מהני לשיבעול אותה בשבת פעם ראשון כ"כ במרדכי פ' משילין בשם הר"מ וכ"כ במהרי"ל הל' שבת בשם מהר"ש רבו של מהרי"ל דבעינן בעילה גמורה דוקא אף שבספר משאת בנימין סי' צ' כתב דיחוד ג"כ קונה במקום הראוי לביאה מ"מ יש להחמיר כיון דגדולים אוסרים ויתבאר עוד בא"ע סי' ס"ג:

ויש מקילין ומתירין כו'. נ"ל דזה קאי דוקא על הא דסמוך ליה דהיינו בכונס אלמנה שמן הדין אסורה בשבת וחז היה חל זמן טבילתה והיא לא פשעה במידי אבל בדין שלפני זה דהיינו במקום שנהגו להחמיר אחר לידה או שלא היה בעלה בעיר עד שבת ודאי אסור גם במ"ש כיון שהיה אפשר לה לטבול קודם שבת למה תטבול במוצאי שבת ותרחיק החפיפה מן הטבילה בחנם. כן נ"ל:

סעיף ג

אסורה לטבול ביום כו'. פי' דדין תורה הוא שנדה שטובלת ביום ז' שלה אע"פ שלא היו נקיות טובלת דוקא בלילה דבדידה תליא דוקא בימים אבל זבה שסופרת ז' נקיים בספירה אמרינן מקצת היום ככולו כיון שספרה מקצת יום השביעי בנקיות טובלת אפילו ביום וילפינן לה מקרא דואחר תטהר אחר מעשה תטהר אלא שחכמים אסרו לטבול ביום שמא תשמש בעוד יום ואח"כ בו ביום תראה ותסתור למפרע נמצא שבא עליה באיסור על כן כתב הטור הנשים שלנו אע"פ שהם ספק זבות כלומר שהם סופרות ז"נ וא"כ לעולם הוה לכל הפחות ח' ימים עם יום הראיה והיה לה היתר לטבול ביום כיון שכבר כלו ז' ימים אפ"ה לא תטבול ביום ובזה מבואר דברי הש"ע בכאן) והטעם משום סרך בתה פי' שבתה תראה שטבלה אמה ביום ח' ותסבור שביום ז' טבלה ותעשה כן גם היא: