ט"ז על יורה דעה קעו
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
עריכהכששוכר להוציאם. ואע"פ שיחזיר אותם בעין אח"כ מ"מ כיון שהיה לו רשות להוציאם והיה האחריות על המקבל הוה ליה כהלואה ואסור ליתן שכר דהוי כרבית אבל בסעיף ב' בכלים אמרינן דאין השכר משום הלואה אלא משום שנפחת הכלי במה שנשתמש בו ואותו הפחת המשכיר מקבלו עליו ומשום הכי אם הוא כלי שאין בו פחת כגון כלי כסף וזהב שכתבו התוס' פרק הרבית (דף ס"ט) אסור ליטול ממנו שכר כשהוא דרך הלואה והאחריות על המקבל כמו במעות:
או אונסין ולא גניבה ואבידה בשכרו להוציאן כצ"ל:
סעיף ב
עריכהכלים מותר כו'. דין הכלים כמו במעות דסעיף א' כדי להתלמד ונתבאר שם:
סעיף ג
עריכהוליטול שכרה ואם נשברה שמין לו כו'. בטור כתוב. דמותר לקצוב דמיו ולהתנות כו' ומסיים בסוף לכשישבר אינו מחויב אלא בדמי' שהיה שוה בשעת שבירה והם דברים סותרים לכאורה והב"י פירש מה שפירש ול"נ דמתחלה לא מיירי הטור מענין שאם יהיה זול מ"מ יתן לו הקצבה אלא דלא בא אלא להשמיענו שמותר לעשות קצבה כפי השער שהיה באותה הפעם ולא אמרינן דעשיית הקצבה היא כמו הלואה אבל בסיפא קמ"ל דאם יהיה זול אח"כ ישלם לו כפי אותו השער וכמ"ש רמ"א ס"ס ד' בשם י"א:
וכן מותר להשכיר סיר כו'. ביאר בטור שבזה יש רבותא טפי מברישא דברישא לא הוה עלה שם הלואה עד לבסוף שישבר הכלי ועד אותה שעה הוה שכירו' וקאי ברשות הבעלים לענין זול ולענין פחת אם יחזיר לו בעין והוה השכר בשביל שעת השכירות ההוא אלא אפי' בסיר נחושת שמיד שמתחיל להשתמש בו מיד מתחיל הקלקול שהנחושת הולך ופוחת תמיד ממילא הוה תכף הלואה אפ"ה מותר ליקח שכר כיון שאותו נחושת הנשאר הוא מקולקל ממה שהיה תחילה ובעד זה הוא משלם לו:
סעיף ה
עריכהבגוף הספינה. פירוש והוה כמשכיר לו ספינות משובחות בסך יותר משאר ספינות שאינם כל כך חשובות:
סעיף ו
עריכהמותר להרבות בשכר הקרקע. הטעם דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף נמצא מה שפוחת לו השתא אוזלי קא מוזיל גביה. וכ' ב"י בשם הגהת מיימוני בשם רשב"א בעל התוס' דאין היתר רק אם נכנס תיכף לתוך קרקע דאל"ה הוה אגר נטר וכתב ד"מ אמנם במ"מ כתב בשם הרשב"א דאע"ג דאינו דר מיד בחצר שרי הואיל ובשכירות קרקע זוכה בה מיד משא"כ בשכירות פועל הואיל ופועל אינו משתעבד מהשתא עכ"ל:
וכ"ש אם כבר נתחייב כו'. נראה פשוט דזה הוה רבית קצוצה ואפילו בחלוקה הראשונה שכבר החזיק כו' נסתפק ב"י אי הוה רבית קצוצה אבל בזה נראה דמודה דהוה רבית קצוצה:
מותר להרבות בנדונית חתנים כו'. הטעם משום דהוי כמוסיף לו נדוניא כמ"ש אח"כ וה"ה בכל מה שאדם מתחייב עתה לחבירו מתנה שאם לא יפרע מכאן עד יום פלוני שיהא מוסיף על כל ליטרא ד' פשיטים בחודש כ"כ ב"י בס"ס קס"א בשם ריב"ש בשם רשב"א ונ"ל דמ"ש כאן שצריך שיהיה התנאי קודם הנישואין היינו בפעם הראשון שמתקשר עצמו נגד חתנו ליתן לו נדוניא דהיינו בשעת כתיבת התנאים לחתן כיון דעד אותו פעם אין שום חיוב עליו ואי בעי לא יהיב ליה מידי הוה גם הרבית בכלל המתנה ההיא אבל אם בתנאים לא נכתב רק חיוב הנדן ובשעת החתונה שמסלק הנדוניא כותב לו שיתן לו רווחים אין מועיל היתר זה הואיל ובפעם ההיא יש חיוב עליו לתת לו סך הנדן ואי לא יהיב ליה חייב ליתן קנס הנכתב בתנאים ממילא הוה כחוב דעלמא וצריך לעשות היתר על הרווחים וכן משמעות דברי ריב"ש שם בב"י בלשון זה ראובן שידך בתו לשמעון והתנה עמו שיתן ת' דינרין בנדוניא בשטרי חובות בין קידושין לשבע ברכות כו' עכ"ל ועל זה כתב היתר זה משמע בפעם הראשון שכתבו התקשרות התנו כן וכן הוא ברור לענ"ד. ובלבוש כתב ג"כ בסימן קס"א בסופו שאם נתפשרו כן אחר החופה הוה רבית גמור שהרי אחר החופה מיד נעשה עליו כמלוה וגם קודם החופה טוב לעשות הכל קרן ויכתוב שאבי הכלה חייב ליתן להחתן כך בשנה הראשונה וכך בשנה השניה כו':