ט"ז על יורה דעה קמב

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף אעריכה

אפילו אם שרפה. פירוש ישראל אבל עובד כוכבים ששרפה ביטלה:

אסור ליהנות בגחלתה. נראה לי אפילו דיעבד אסור וראייה דהכי איתא סוף פרק משילין גחלת של הקדש מועלין בה שלהבת לא נהנין ולא מועלין גחלת של עבודת כוכבים אסור פירש"י שנא' לא ידבק בידך מאומה מן החרם ושלהבת מותרת ופרכינן מ"ש שלהבת עבודת כוכבים דשריא לגמרי דקתני מותרת ואפילו מדרבנן לא גזרו בה ומ"ש שלהבת הקדש דקתני לא נהנין ומשנינן עבודת כוכבים דמאיסא ובדילי אינשי מינה לא גזרו בה רבנן הקדש דלא מאיס ולא בדילי אינשי גזרו ביה רבנן ואם איתא דגחלת אין אסורה אלא לכתחלה ע"כ לומר שמדרבנן בעלמא היא אם כן מצינו גם בעבודת כוכבים דגזרו בה ובגמרא משמע דלא גזרו בה אלא ברור דאיסור דאורייתא יש בגחלת משום לא ידבק כדפירש"י וא"כ אפילו דיעבד אסור והב"י כתב מכח קושיא בסי' זה דדוקא לכתחלה אסור בגחלת וכתב עליו מו"ח ז"ל שכן הוא פשוט ולע"ד לא דקו בזה כלל והקושיא של הב"י יתבאר בסעיף ו' בעזרת השי"ת דלא קשה מידי:

מותר ליהנות משלהבתה. פי' כשאין שם אלא השלהבת לחוד אבל אם השלהבת קשורה בגחלת פשיטא שאסור לחמם משלהבת טפי מגחלת גרידא וכן מוכח בפרק כל שעה (פסחים דף כ"ז) במאי דאמרינן באבוקה כנגדו כו' והיתר דשלהבת הוא לפי שאין בה ממש ונראה פשוט דבגחלת אפילו עוממות ואינם לוחשות אסור כיון שיש שם ממש ול"ש הנאה רבה או זוטא דהא כתיב לא ידבק בידך מאומה:

סעיף געריכה

נטל ממנה כרכר. פי' עץ חד לארוג בו לפי הנראה לע"ד דהרב בעל הש"ע לא יצא ידי כל חובת העיון בדינים אלו כמו שנבאר בס"ד בפרק כל שעה (פסחים דף ל"ט) ת"ר תנור שהסיקוהו בקליפי ערלה חדש יותץ ישן יוצן אפה בו את הפת ר' אומר הפת אסורה וחכמים אומרים מותרת בישלה ע"ג גחלים דברי הכל מותר ומוקמינן להרישא דחדש יותץ ולא סגי בצינון ויחזיר ויסיק בעצי היתר כשירצה לאפות בו פת דהוה זה וזה גורם דהיינו התנור נגמר כבר באיסור כיון שחדש היה וע"י היסק של איסור נגמר ונתקיים אחר כך יהיה עוד היתר בהיסק שני והאי תנא ס"ל זה וזה גורם אסור ופסקו הפוסקים דלא קי"ל כן אלא כר"י דפ' כל הצלמים בדין דזורעים תחתיה הנזכר לקמן סעיף י"א וע"כ תנור חדש יוצן ולא יותץ ומ"מ לענין אפיית הפת בו פסקו כרבי דהתם הטעם לפי שיש שבח עצי איסור בפת ההוא ואין שם סיוע מן ההיתר ופליגי בגמ' שם שמואל ור' יוחנן חד אמר שבח עצים בפת הוא בגחלים לוחשות פי' בוערות וחד אמר לוחשות נמי שרי אלא דוקא כשהאבוקה כנגדו פי' שמבעיר העצים האסורים בפי התנור ונ"ל דהאי מ"ד דמתיר בלוחשות ס"ל דאע"ג דבעבודת כוכבים אסור בגחלת שאני התם דכתיב לא ידבק בידך מאומה ומ"ה אפילו בגחלים עוממות אסור התם וגם למ"ד דאסור בערלה בלוחשות צריך אתה לחלק בין ערלה לעובד כוכבים לענין עוממות זה נ"ל פשוט ופסק הרא"ש שם לחומרא דלוחשות אסורות דהוה שבח עצים בפת וכ"כ הטור בקיצור פסקי הרא"ש שם אבל הרמב"ם פסק לקולא שהרי כתב פרק ט"ז מהלכות מ"א תנור שהסיקוהו בקליפי ערלה בין חדש בין ישן יוצן ואח"כ יחם אותו בעצי היתר ואם בישל בו קודם שיוצן בין פת בין תבשיל הרי זה אסור בהנאה דיש שבח עצי איסור בפת גרף את כל האש ואח"כ בשל בחומו של תנור הרי זה מותר שהרי עצי איסור הלכו להן בישל הפת ע"ג גחלים מותר אע"פ שהם בוערות עכ"ל והטור כתב בסי' זה ואפילו למה דקי"ל זה וזה גורם מותר אם אפה פת ואבוקה כנגדו אסור דיש שבח עצים בפת משמע דפוסק לקולא דגחלים בוערות מותר ותימה למה לא הביא לכל הפחות דעת אביו שזכרנו שאוסר הפת אפילו באין אבוקה כנגדו אלא שהגחלים לוחשות. ונראה דלא חש להביא דעת אביו להחמיר בגחלים לוחשות מאחר שבמסקנא מביא דעתו ודעת הרמ"ה דאפילו למ"ד בזה וזה גורם מותר כאן אסור אפילו אין שם אלא חום עצי איסור לחוד בלא גחלת כלל מ"ה לא דקדק הטור להביא תחלה בגחלים לוחשות אלא נקט שם אבוקה כנגדו שהוא היותר פשוט לאיסור לכ"ע אפי' בערלה אבל לא למידק מינייהו דבלוחשות מותר. וכל זה הוא לענין הדין דיש שבח עצים בפת דהיינו שאין שם אלא גרם האיסור לחוד כגון שאפה הפת אצל האבוקה או גחלים לוחשות או תנור חדש שנגמר בעצי איסור ולא ציננו ואפה בו פת אבל לענין זה וזה גורם לחוד כגון שבישלו בתנור חדש שצננו והסיקו שנית כתב הטור דקי"ל כמ"ד זה וזה גורם מותר והרמ"ה כתב אפילו למ"ד זה וזה גורם מותר הכא באליל בפת שנאפה בעצי איסור ובבגד שנארג בכרכור של אליל אסורים וכן יראה מדברי א"א ז"ל שהביא המשנה לפסק הלכה עכ"ל והך עצי איסור דהרמ"ה פירשו בתנור ישן ולא ציננו דלא הוה אלא זה וזה גורם. ותמה ב"י דהא בגינתא דאזדבל בזבל דעבודת כוכבים אמרינן בגמרא זה וזה גורם מותר וא"כ המשנה שאסרה פת שנאפה בעצי איסור דלא כהלכתא היא וע"כ פסק כאן בסעיף ד' שהוא מדברי רמב"ם דאין איסור אלא אם האש בתוך התנור דאז אסור מכח שבח עצים אבל אם גרף האש מותר דאז אין כאן שבח עצים רק זה וזה גורם ומותר אפי' בע"א ולכוונה זו הגיה רמ"א בעוד שהאבוקה כנגדו ונעלם ממנו דעת הב"י ז"ל מה יעשה בכרכור של איסור שנארג בו הבגד דשם אין שייך שבח כרכור בבגד ואע"ג דאמרינן בגמרא בצריכותא דכרכור דאיתא לאיסורא בעיניה מכל מקום אין זה מקרי יש שבח דתרי מילי נינהו כמ"ש הר"ן בפ' כ"ה וז"ל ומיהו אפה בו הפת אפי' בתנור ישן ועצי איסור אסור אע"ג דזה וזה גורם מותר הא אמרינן פרק כל שעה דיש שבח עצים בפת הלכך חמור מזה וזה גורם כי ניכר האיסור בהיתר והני מילי כשאבוק' כנגדו דלא קלי איסורא אבל על גבי גחלים מותר לפי דקלי איסורא עכ"ל הרי לפניך דשבח עצים שייך אפילו במידי דקלי איסורא ואינו תלוי בקיום האיסור בעין כלל ותו דהיה ליה לבעל התלמוד לומר בכרכור דיש שבח כרכור בבגד כמ"ש בפת אלא ודאי דאין שייך בזה שבח כרכור ואין שם אלא איסור מצד זה וזה גורם שהכרכור מועיל לחוט שיוכל לאורגו נמצא שנגמר הבגד על ידי החוט והכרכור. והמשנה שאסרה בכרכור היא ג"כ דלא כהלכתא לפי דעת הב"י דבחדא מחתא מחתינהו תנא דמתניתין לדינא דבגד ודינא דפת והוצרך התלמוד למיעבד צריכותא בינייהו ואי ס"ד דבדין הפת קי"ל להתיר ובדין הכרכור לאיסור לפי ההלכה היאך שייך למיעבד צריכותא בינייהו הא יש חילוק רב ביניהם וכן מוכח מדברי הטור בשם הרמ"ה שכתב דוקא באליל אסור הבגד ש"מ שאין איסור מצד שיש שבח האיסור דא"כ בשאר איסורים ג"כ כמ"ש הטור לפני זה באבוקה כנגדו וזה אסור בגמ' אפילו בערלה אלא ע"כ הטעם משום זה וזה גורם כמו שזכרנו. ועוד קשה לי והרי כתב הרא"ש בפי' פ"ק דחולין הביאו ב"י סימן זה במה דמתיר מסוכנת ששחט בסכין של עובד כוכבים ולא דמי לתנור חדש שאסור התנור או אפה בו הפת בתנור שאסור הפת וכן כרכור שארג בו הבגד לפי שהבגד כולו נעשה באיסור כו' הרי פסק בפירוש להלכה שהפת והבגד אסורים אע"פ שהם זה וזה גורם אף על גב שאין שם אבוקה נגדו שהרי מדמה אותו לתנור חדש דאמרינן בו יותץ ולא מהני ביה היסק שנית בעצי היתר אע"ג דלא הוה אלא זה וזה גורם לחוד ה"נ בפת זה שנאפ' בעצי איסור בתנור ישן בלא אבוקה נגדו ובודאי זו היא כוונת הטור שכתב וכן יראה מדברי א"א שהביא המשנה והקשה הב"י דהא גם הרי"ף הביאה ולדידי ניחא שרמז על מה שכתב הרא"ש פ"ק דחולין להקשות ממשנה זו כמו שזכרנו משמע שהלכה היא ואע"ג דבפרק כל שעה כ' הרא"ש למ"ד זה וזה גורם מותר חדש יוצן היינו בערלה אבל לא בעבוד' כוכבים וכמו שנכתוב בסמוך. ובפרישה כתב במ"ש הטור דלמ"ד זה וזה גורם מותר ותנור חדש יוצן א"ל ממה שאסר הרא"ש הכרכור הבגד שאני תנור דגם מתחלה היה תנור אלא שנגמר ע"י העצים של איסור ביותר והוה כסכין ששחט בה מסוכנת דלא הוה אלא הכשר בעלמא עכ"ל ותמהני על שכתב כ"כ שלא בדקדוק דהרי כתב הרא"ש בהדיא פ"ק דחולין דאף תנור חדש אסור כמו פת וכרכור. והנלע"ד דאה"נ דלפי מה שמסיק הטור בשם הרא"ש כהרמ"ה הכי נמי תנור חדש יותץ כמ"ש ב"י דמ"ה כתב הטור חדש יותץ ע"כ נראה דבר ברור דודאי הך מתני' הלכתא היא ומה שהקשה ב"י מגינתא דאזדבל כו' לק"מ דחילוק רב ביניהם דכל מה שיש הכרח אל האיסור וא"א זולתו או אע"פ שיש ג"כ גורם דהיתר אסור בעבודת כוכבים מ"ה בתנור חדש שנגמר בעצי איסור ובפת שנאפה בעצי איסור בתנור ישן שא"א לפת להיות נאפה בלא עצים וכן בגד א"א להיעשות בלא כרכור על כן אסורים משא"כ בגינתא דאזדבל בזבל דעבודת כוכבים דהזבל משביח הקרקע וכן ההיא דאין זורעין תחתיה מפני שעושה צל שנזכר בסעיף י"א אלו דברים עושים שבח לחוד אבל מ"מ אפשר להיות זולתם אלא שלא היה טוב כ"כ ע"כ מותר בזה וזה גורם ובהדיא מחלק הרא"ש פ"ק דחולין בין ההוא דתנור ופת וכרכור לההיא דזורעין תחתיה והיינו כמו שכתבתי וא"ל לפי זה במאי דבעי לאוקמי בפרק כ"ה (דף מ"ט) שדה שנזדבלה דמותר כר' אליעזר ואמאי לא פריך דלמא התם שאני שהוא נגמר על ידו בלא"ה דחה לה שם. ודבר זה מצינו גם כן לענין מסייע סימן קכ"ה סעיף ג' דיש חילוק אם יש ממש במסייע או לא שגם הישראל צ"ל גדול ובטור שם כתב בשם הרשב"א לחלק אם יש כח לעובד כוכבים לבדו כו' ואע"ג דמיקל שם בצירוף שניהם שאני יי"נ דהקילו בו רבנן אלא דמ"מ אנו רואים שם שסברא היא לחלק במסייע הכי נמי אם המסייע הוא הכרח גדול אסור בזה וזה גורם וזה בעצמו כוונת הרא"ש פ"ק דחולין שזכרנו דהטעם לאיסור בפת ובגד לפי שהם נגמרים באיסור ר"ל שא"א להיות בנמצא זולתם ואע"פ שלענין ערלה מסקינן בפ' כ"ש לעיל דאף הפת מותר מצד זה וזה גורס לזה כתב הרמ"ה דגבי אליל שאני ויש ראיה ברורה לזה מדאיתא בפרק כ"ש (דף כ"ז) אימר דשמעת ליה לר"א דהפת אסור בעובד כוכבים דחמיר אסוריה כו' ואע"ג דאמר שם אח"ז שר"א אמר כן בכל האיסורים מ"מ הפוסקים ס"ל להלכה כחילוק זה גם בפרק כ"ה (דף מ"ט) נזכר סברא זו כמה פעמים לחלק בין עבודת כוכבים לשאר איסורים ותפסו הפוסקים עיקר כן לענין אם הזה וזה גורס הוא בענין שנגמר באיסור ע"כ ס"ל להרמ"ה והרא"ש דגבי עבודת כוכבים אין להתיר זה וזה גורס כל שעיקר גמרו על ידו של איסור ג"כ אבל באין עיקר גמרו על ידו כ"א מסייע ומשביח מותר ובערלה ושאר איסורים כל זה וזה גורם מותר ואין שם חילוק. גם דברי הרמב"ם צ"ל כן שכתב בפ"ז דהלכות עבודת כוכבים נטל ממנה כרכר שזכר הש"ע בסעיף זה וכן מה שזכר אח"כ נטל ממנה עצים וכו' עד גרף את כל האש שלא כתבו הרמב"ם בהלכות עבודת כוכבים להאי גרף וכו' וגס כשכתב בעבודת כוכבים הדין דפת אסור לא הזכיר הטעם משום שבח עצים בפת ובמ"א זכר טעם זה ודבר זה ודאי עשה להורות לנו דבעבודת כוכבים אפילו בלא שבח עצים דהיינו אין אבוקה נגדו אפ"ה אסור מטעם זה וזה גורם אלא דבהלכות מאכלות אסורות פרק ט"ז כתבו והעתקתיו לעיל וכתב הב"י שבעבודת כוכבים סמך הרמב"ם על מה שכ' בהלכות מ"א ועל כן צירפו כאן בש"ע בסעיף ד' לדינא דכאן דגרף מותר ודוחק גדול הוא דא"כ היה לו לרמב"ם לכתוב כמו שביארנו בהלכות מאכלות אסורות כדרכו אלא נ"ל דבעבודת כוכבים פסק לחומרא כסתם מתניתין דאסור בזה וזה גורם הוה אפילו בלא שום גחלת ואבוקה של איסור ורמ"א שהגיה בעוד שהאבוקה כנגדו נמשך אחר דברי ב"י ולא שת לבו לדקדק במה שזכרנו והדברים מכוונים מאוד לפי ע"ד ומו"ח ז"ל רצה ליתן טעם על הרמ"ה דמחמיר בפת ובגד לפי שגוף האדם נהנה מהם ולא נתן לבו על מ"ש בסעיף י"א בזריעה תחתיה דמותר עוד כתב דלא קי"ל כהרמ"ה אלא כרוב הפוסקים וזהו שלא בדקדוק דכבר כתב כן הרא"ש בפירוש וביארנו דהכל מודים בזה רק שהב"י הבין דברי הרמב"ם להקל כמו שזכרנו ובאמת אינו לפי ע"ד גם הרי"ף שהביא המשנה כצורת' אה"נ דס"ל כן להחמיר דאל"כ היה לו לכתוב הך מתני' לאו הילכתא היא ולא לסמוך על קושיא מבחוץ מכח גינתא דאזדבל ומכח זה נוציא המתניתין מהלכ' וכן נראה לע"ד ברור כשמש שיש להחמיר בזה וזה גורם הללו גבי עבודת כוכבים דמי ירים ראש להקל נגד מה שכתב הרא"ש בפי' וכן הרמ"ה והרמב"ם ולסמוך על פירוש דחוק ברמב"ם ולהקל:

סעיף דעריכה

בעוד שהאבוקה כנגדו. כבר כתבתי שלפי ע"ד אף בלא זה אסור וכן מה שכ' הש"ע בסמוך גרף וכו' דזה אינו בעבודת כוכבים אלא בערלה ושאר איסורים ונמצא שהרמב"ם ס"ל כהרא"ש אלא דמ"מ נראה דבחד מילתא פליג מדכתב בעבודת כוכבים הסיק בו תנור יוצן משמע אפי' בחדש שנגמר באיסור מהני ליה היסק של היתר ולא כמ"ש בסמוך בשם הרא"ש והרמ"ה ונראה טעם הרמב"ם דלא שייך נגמר באיסור אלא באין צורך אחר זה לשום תיקון כההיא דפת שנאפה בעצי איסור וכרכר משא"כ בתנור חדש שנגמר בעצי איסור מכל מקום אין האדם נהנה ממנו עד שיבוא מעשה שני שיאפה הפת בעצי היתר:

גרף את כל האש כו'. משמע דקאי אף אתנור חדש ומותר דהוי ליה זוז"ג והקשה ב"י דהא התנור החדש נגמר באיסור וכי אפה באותו חום אין כאן גרם היתר דאין זה וזה גורם אלא אם הוא מחממו פעם שני אח"כ בהיתר וכן פירש"י בהדיא פ' כ"ה דף מ"ט. ותירץ דהרמב"ם מריה דהאי דינא ס"ל אף בתנור חדש בפעם האחת הוה זה וזה גורם כיון דתנור גופיה אינו אסור אלא שנגמר בעצי איסור והלכו להם ותימא מ"ש מקערות וכוסות דסעיף ה' דהויין אסורים בהנאה וכן קשה מקדירה בסעיף ז' ע"כ צ"ל דהרמב"ם לא התיר בגרפו אלא בתנור ישן ואל תתמה על שלא נזהר לפרש דבר זה דסמך על מ"ש אח"כ קערות וכוסות וקדירות כו' כמו שכתב הש"ע בסעיף ה' וקדירה היינו תנור וכל זה כתב הרמב"ם לענין ערלה דמותר בזה וזה גורם בתנור אבל לענין עבודת כוכבים כבר זכרנו שהרמב"ם סבירא ליה להחמיר בזה וזה גורם דתנור וגם גרפו אפי' בתנור ישן אסור מטעם זה וזה גורם וכן מה שכתב הטור ואם אפה בו את הפת קאי אישן ומ"ה כתב דמותר למ"ד זה וזה גורם מותר דלדעה הראשונה אין חילוק בין עבודת כוכבים לערלה:

סעיף העריכה

קערות כו'. שבאלו משתמשים בלא צירוף היתר מה שאין כן בתנור חדש וציננו וחוזר ומסיקו אלא דקשה הא דנקט נמי קדירות וקדירה הוה ממש כמו תנור חדש וציננו וכן נקט בגמרא בהדיא תנור ונראה דהרמב"ם מיירי כאן מקדירות קטנות ששותין מהן מ"ה נקטיה בהדי כוסות וצלוחיות אבל אותן שמבשלין בהן ה"ל כמו תנור חדש דאמרינן בו יוצן והיינו מטעם שצריך אח"כ להיסק היתר קודם שיאפה בו הפת כמ"ש בסמוך לדעת הרמב"ם:

סעיף ועריכה

פת שבשלה על נבי גחלים כו'. הרב לטעמיה אזיל דכמו דבערלה אמרינן כן כמו שזכרנו לעיל ה"נ בעבודת כוכבים ומ"ה מקשה מההיא דאמרינן ריש סימן זה דגחלת של עבודת כוכבים אסור ותירץ דשם לא מיירי רק לכתחילה וכבר הוכחנו בתחילת הסימן דאינו כן אלא איסור גמור יש בגחלת של עבודת כוכבים ואפילו דיעבד ואפי' עוממות משום לא ידבק בידך וגו' וכאן בעבודת כוכבים הכי נמי דאסור למה דפסקו רמ"ה והרא"ש בעבודת כוכבי' אפי' בזה וזה גורם דפת וכרכר בעבודת כוכבים דאסור ה"נ ודאי כ"ש דאסור בבישול ע"ג גחלים של עבודת כוכבים כן נראה לע"ד:

סעיף זעריכה

קדירה שבישלה בעצי כו'. זה לשון כסף משנה על דברי הרמב"ם אלו ה"ק אם בישל תבשיל בקדירה ונתן תחתיה עצי איסור תחילה ואחר שנתבשל קצת בעצי איסור נתן תחתיה עצי היתר ונגמר בישול התבשיל אסור ויש לתמוה דהא אפי' מדלית מהכא עצי היתר ה"ל למשרי דה"ל זה וזה גורם קדירה דהתירא ועצים דאיסורא דומיא דתנור חדש שציננו עכ"ל. ואח"כ הביא פירוש אחר דחוק מאד כאשר העיד הוא בעצמו עליו והשאירו בצ"ע ולא ידעתי מקום לתמיהתו דהא גם בתנור ישן אסור כל שיש אבוקה של איסור כנגדו וכאן הרי העצים האסורים תחת הקדירה ויש שבח עצים בקדירה משום הכי אפילו למ"ד זה וזה גורם מותר כאן אסור כמו בשבח עצים דפת לעיל דאסור אפילו בתנור ישן. והלבוש הבין דברי סעיף זה דמיירי שבפעם א' הונחו שם עצי איסור ועצי היתר ואפ"ה אסור דשמא נתבשלה הקדירה תחילה מחום של עצי האיסור ונאסר ולא דק דודאי לא חיישינן לזה וראיה מפרק כ"ש (דף מ"ט) בשאור של חולין ושאור של תרומה שנפלו לעיסה דחשיב ליה התם זה וזה גורם ואם איתא לחשש זה ניחוש גם כאן שמא השאור של תרומה עשה פעולתו תחלה אלא ברור דלא מחזקינן איסורא בזה וכאן מיירי שבבירור בישל תחילה בעצי איסור וכמ"ש הכסף משנה ועוד הקשה בעל כסף משנה דהא בלישנא קמא בגמ' דנקיט קדירה לענין אם נצרפה היא בעצי איסו' מיירי דומיא דתנור דנקט בהדיא ובההיא גופה אמר בלישנא בתרא ואינו ענין לפי' רבינו עכ"ל נ"ל דלא קשה מידי דודאי גם הרמב"ם מפרש כרש"י בלישנא בתרא דאסור בקדירה מטעם דהא יש בה הנאת תשמיש קודם הבישול משא"כ בתנור שאין נותנין בה פת אלא אחר היסק שני' ומזה הוציא רמב"ם דין זה שלו דהיינו מדחזינן בלישנא בתרא מחמיר כיון שמשתמשין בקדירה בצונן קודם שיתחיל לבשל ולישנא קמא לא חשיב לזה הנאה בפני עצמה אלא שייך לבישול שאחריו מזה ילפינן בקדירה ישנה שהיתה התחלת הבישול של התבשיל של איסור בעצי איסור וגמרו ע"י היתר דודאי גם לישנא קמא מודה דאסור דכאן הוה בישול באור באיסור במקצת:

ואע"פ שזה וזה גורם כו'. הרמב"ם כתב סעיף זה בהלכות מאכלות אסורות כגון ערלה וכלאי הכרם ושם שייך להקשות שפיר האי ואע"פ וכו' אבל בעבודת כוכבים לא זכר כלל דין זה דקדירה היינו כמ"ש בסמוך דבעבודת כוכבים באמת זה וזה גורם אסור כהרמ"ה והרא"ש והמחבר כאן אזיל לשיטתו דלא מחלק בין עבודת כוכבים לשאר איסורים וכבר הוכחנו שיש חילוק ביניהם ונראה דמ"ה לא הביא הטור דינים אלו שזכר המחבר בסעיף ו' ז' אף ע"פ שהם תלמוד ערוך לפי שאין כאן נפקא מינה מהם דכאן בעבודת כוכבים זה וזה גורם באמת אסור אפילו בתנור ובתלמוד הם אמורים לענין ערלה וניחא תמיהת הב"י על הטור בזה:

סעיף חעריכה

אבל ביצים שעליה. כיון שהם אינם מזיזים משם לכך גזרו עליהם כעל האילן עצמו:

ולא יעלה על האשירה כו'. לפי שנהנה ממנה שהיא לו במקום סולם:

סעיף טעריכה

אסור לישב בצלה. זהו ל' רמב"ם ובגמ' אמרינן דאפילו בצל צלה אסור ופרש"י כל זמן שלא עברה מדת אורך הצל מדת גובה האילן הצל עב וחשוך ונקרא צלו ומכאן ואילך הצל דק וקלוש והוא צל צלו וכ"פ בטור ותמהו הר"ן והכ"מ בשם הרמב"ם על שלא אסר בצל צלה ולענין הלכה ודאי אסור שכן הוא תלמוד ערוך:

אבל לעבור בצלה כו'. דאף ישיבה אין בהאיסור מדינא כיון דלא מכוין אלא שמא ישהה בישיבה ואתי לכווני על כן העבר' בעלמא מותר אבל תחתיה אסור מחמת טומאת אלילים:

סעיף יעריכה

צל בית אלילים. פי' דוקא אשירה שעשויה לצל אסור בכל גווני אבל בית אינו עשוי אלא לדור בתוכו ע"כ מותר צל שלאחריו כדאמרינן בפ' כ"ש בהיכל זה דעת הראב"ד בטור אבל התוס' כתבו כחד שינויא דחומרא דאליל שאני ולפיכך אפי' בבית אליל אסור הצל בכל גווני וזהו היש אוסרין שמביא המחבר בסוף הסעיף ולכאורה משמע דהיש אוסרין אוסר גם באם גוזל הרבים והא ליכא למ"ד דמשנה שלימה היא דמותר אפילו באשרה וכן אמרינן עוד לעיל במשנה ברבן גמליאל שאומר היא באה בגבולי אלא נ"ל דלא קאי אלא אריש הסעיף דמתיר צל של בית אליל:

סעיף יאעריכה

לפיכך שדה שזבלה כו'. משמע דוקא דיעבד אבל לכתחלה לא וכן בפרה שפטמה כו' משום דכל זה וזה גורם דמותר היינו דוקא דיעבד ואע"ג דכתב ריש הסעיף דמותר לזרוע כו' דמשמע אפילו לכתחלה שאני התם דבשעת זריעה אין כאן הנאה אלא אח"כ ממילא קאתי כן כ' ב"י בשם הר"ן ולעיל בסעיף ג' כתבתי החילוק שבין זה וזה גורם דכאן דמותר להרמ"ה כמו שכתב הטור ובין זה וזה גורם דלעיל דאסור להרמ"ה:

ופרה שפיטמה כו'. עיין מה שכתב רמ"א בסי"ס לחלק אם נתפטמה כל ימיה באיסור דאסור:

סעיף יגעריכה

לא גרע מנוי. ע"כ נראה דאפילו לישב בצילה אסור ואע"ג דכתב ב"י בספר בדק הבית בשם רשב"א דמותר לישב בצלן דלא הוה אלא תקרובת עכ"ל לא קי"ל כן דהא הטור הביא דעה זו בשם י"א דהוה תקרובת ומותר כיון דלא הוה כעין פנים ואחר כך מסיק דהוה משום נוי ואם כן אין ראיה מרשב"א בזה: