ט"ז על יורה דעה קלג
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א עריכה
או מטיל לים. פי' שוחק ומטיל לים וסתם ים משמע כל ים ואין צריכין ים המלח כמו דצריך גבי פירות לפי שהפירות הם בעין ובסתם ים הולכין ספינות ושמא ימצאם אחד ויהנה מהם:
בבית הקברות. דשם אין עשוי לזרוע כן כתב ב"י טעם למה הצריכו בית הקברות ותמוה לי למה לא כתב כמו שכתבו התוס' שם דיבור המתחיל ולקברינהו כו' וז"ל ונראה שצריך לקוברן מעט בעומק פן יבוא לחטט אחריהם ולאחר שנעשה עפרא אין לחוש שמא יקחם לזבל דאין דרך לחטט אחר הקברים משום זבל עד כאן לשונו נ"ל פירוש דבריהם דמתחלה אמר פן יבא לחטט אחריהם דהאפר עצמו יש בו צורך לכמה דברים וע"כ חשו שמא יבא ליקח האפר לאיזה דבר ואחר כך הוקשה להם דהא יש לחוש שמא יקח מן העפר אפילו כשהוא בעומק והיינו לאחר שנעשה עפר דאלו כל זמן שהוא אפר אינו מצמיח כמ"ש בסימן כ"ח ע"כ כתבו התוספות דלאחר שנעשה עפר דהיינו כשמונח זמן רב שב הכל לעפר ואז מצמיח ויקחם לזבל לזה תירצו כיון שמונחת בבי קברי אין דרך לחטט בקברים פירוש במקום קברים אחר הזבל משא"כ אם הי' מונח במקו' אחר שפיר יש לחוש שמא יקח ממנו לזבל כנ"ל פירוש דבריהם וקשה לי על הב"י למה לא הלך ג"כ בדרך זה ולמה לו לחפש טעם מלבו והוצרך לומר אח"כ דאם נמצא אפר בבור לא יקחוהו דמוכחא מילתא דהוא מאיסור אין שייך בזה דאינשי גנבו וחפרו וכל זה ללא צורך דכבר נתבאר בתוס' שזכרנו הטעם לזה:
ולכן אין להחמיר באלו הדינים כו'. בתשובת מהר"ם פדווא"ה סי' ע"ו מביא הגהות מרדכי שאסור להשכיר מרתף שלו לעובד כוכבים להשים בו יין נסך ואין חילוק בין בזמן הזה לזמן חכמי התלמוד אלא לענין ליקח יין נסך בחובו ולמזוג לעובד כוכבים יין נסך אסור אבל מיין שלנו מותר למזוג להם ודין הראשון מביא ג"כ ב"י בשם א"ח בשם הר"ם ורבינו ירוחם:
סעיף ב עריכה
שהניח לגינו. הטעם דאם לא יניח הלגין שם לא ינכה משכירתו בשביל זה:
סעיף ג עריכה
שכרו כולו אסור. בטור כתוב בשם הראב"ד מיהו יש לו תקנה על ידי שיוליך הנאה לים המלח שכר אותו חבית וכתב בפרישה בשם רש"ל דהיינו אם כבר קבלם משמע דכל שלא קבל עדיין אין שייך תקנה זו יאסור לקבלם ומו"ח ז"ל כתב אף אם לא קבלם עדיין יש תקנה זו דיוליך אותו הנאת חבית לים המלח והשאר מותר לקבל ומביא ראייה ממה שכ' סעיף ד' דממשכנין כנגד שכרו דש"מ דאף קודם שיעשה לו העובד כוכבים טובת הנאה כנגד קבלת שכרו מהני הא דממשכנין כנגד שכרו ע"כ ולע"ד נראה לא כדברי זה ולא כדברי זה דעיקר הטעם הוא כמ"ש ת"ה הארוך דקי"ל כר' אליעזר דאמר פרק כל הצלמים יוליך הנאה לים המלח והיינו אפילו בחבית שנתערבה בין החביות ואם כן כל שכבר נעשה התערובות למה לא יועיל הולכת הנאתו לים המלח דמה בכך שהמעות עדיין ביד העובד כוכבים אלא דקודם הקבלה גם כן אין שייך לומר שיוליך משלו לים המלח דאם יקבל אח"כ כל השכר יקבלנו באיסור ומה מועיל מה שכבר הוליך משלו אלא יקבלנו כולו מן העובד כוכבים ואח"כ יוליך אחד מהם לים המלח או האחד שקיבל תחילה מהעובד כוכבים ואף אם לא יוליך אחד מהם ממש אלא ממה שיש לו כבר משלו די בכך כיון שכבר יש בידו אחד של איסור ולא יהנה מאותו סך ששוה האיסור משא"כ בקודם לו:
פחות משוה פרוטה מותר בדיעבד. צריך עיון למה לא חשיב התנא במשנה פ' הזהב דחשיב שם חמשה פרוטות הם היה לו לחשוב גם דבר זה דשכר יין נסך אינו אוסר בפחות משוה פרוטה:
שכר חבית של יין אסור. בזה אין צריכין לים המלח אלא יניחנו אצל העובד כוכבים ויקבל השאר משא"כ ברישא דכבר נקרא שם איסור על הכל בתערובות:
סעיף ד עריכה
ממשכנים. פירוש הב"ד יקחו ממנו משכון בעבור הנאתו שיחזיק לו העובד כוכבים טובה על זה וכתב רש"ל קנסא בעלמא הוא:
סעיף ו עריכה
מ"מ מיצר הוא אם תשבר וכו'. והא דלא אמר הטעם שיחזיק לו טובה על זה כמ"ש סעיף ד' נ"ל דעובד כוכבים אומר לו בפירוש מתחילה שלא יחזיק לו טובה בשביל זה ומ"ה כתב הטור בזה ואפילו א"ל העובד כוכבים שמור לי בחנם כו' דלכאורה הוא לשון מיותר אלא היה לו לכתוב ואפילו בחנם לא ישמור לו אלא להורות על מה שזכרתי שהעובד כוכבים א"ל בפירוש כן אפ"ה אסור מטעם רוצה בקיומו: