ט"ז על יורה דעה קכז
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
עריכהאבל בשאר איסורים לא מהני כו'. כי יש חולקין וס"ל דכל שהוא מאמין בלבו שאומר אמת אין מועיל מה שמכחישו ועל זה נאמר ויראת מאלהיך:
אלא להתיישב ולחשוב בלבי כו'. משמע לי באם לא אמר כך אלא אמר שתקתי שהייתי סבור כיון שאני איני יודע ואתה יודע בבירור ועכשיו שמעתי מאחרים שאינך נאמן ומברר זה מאותן אחרים שהגידו לו כן דנאמן הוא בכך וכאלו אמר מתחלה איני יודע וראייה לזה מח"מ סימן כ' שהביא רמ"א שאם הביא ראיה שלא ידע תחילה מאלו עדים כו' וה"נ דכוותיה אבל אם אמר תחלה שתקתי שלא חשתי להשיבך אינו נאמן אע"פ שבח"מ סי' פ"א מצינו שיכול לומר כן לענין הודאות ממון שאני התם דיכול לומר אני ידעתי האמת שלא יזיק לי דבריך שאתה אומר שיש לך מנה בידי כיון שאין אני מוציא מפי שום דבר אבל כאן אין אדם עשוי שלא לחוש אם אומרים שהוא שותה איסור וע"פ דרך זה נ"ל ליישב מה שכתב ב"י בשם הרשב"א הא דמחלקינן כאן בין פעם הא' או לא דוקא בפועל או שומר אבל עד דעלמא נאמן אפילו לא אמר ליה בפעם הראשון שמצאו שמא לא נזכר בפעם הראשון דלאו עליה רמיא או שלא רצה להעיד לו ולבתר כן נמלך ואמר ליה עכ"ל. והקשה עליו בד"מ דע"כ הא דעד דעלמא נאמן היינו כשבעלים שותקין ואם כן פשיטא שאין לחלק בין פעם הראשון לפעם השני דמ"מ שתיקתו כהודאה בשלמא בשומר יש לחלק שפיר דפעם הראשון הוי שומר שלא במקצת ולא בפעם השני אבל במקום שהאיסור משום שתיקת הבעלים מה לי פעם הראשון ומה לי פעם שני עכ"ל ולי נראה דלא קשה מידי דהוי אמינא שיכול הבעל לומר כיון שכבר ראית אותי ולא אמרת לי דבר לאפרושי מאיסורא ועכשיו אתה אומר לי אין זה אלא דרך שחוק והיתול ועל כן לא חששתי להשיבך קמ"ל דלא אמרינן כן אלא נאמן אף בזה כיון שהוא אינו שומר שלו ובאמת רבותא גדולה היא:
טבח שעשה סי' בו'. בסי' א' סעיף י"ג כתבתי שאין לפסוק כן וכאן מצאתי בד"מ שגם הוא הקשה כן וכתב בסוף ואולי יש לחלק וצ"ע עכ"ל:
סעיף ב
עריכהשטעה הפועל שאינו מפסיד שכרו. לאו כל שכרו אלא ה"ה אם הטעות שסובר שמקצת שכרו יפסיד והוא סך מועט ג"כ דינא הכי והוא מוכח מהגמרא פרק הניזקין בההוא סופר שטעה וסבר שדמי כל השמות שכתב בס"ת לא ישלמו לו ולא איכפת ליה בזה דאפ"ה אומר שקר ועיין סימן רפ"א מה שכתבתי שם. וקשה לי ממה דאמרינן כאן מתוך שנאמן להפסיד שכרו נאמן לפסול ס"ת מאי שנא מפרק האומר בקידושין (דף ס"ה) אבל איהי אי לאו דקים לה לא הוי אמרה ומתסר נפשה וליתסר איהו בקרובותיה קמ"ל ולמה לא אמרינן באמת גם שם מתוך שהיא אוסרת נפשה תהא נאמנת ג"כ על אחרים דהיינו קרובותיה כי הכא ואין לומר דהתם שאני שהוא מכחישה ואמר לא קדשתיך משא"כ כאן שאומר איני יודע דהא קי"ל בזה דאומר איני יודע הוה כמו הכחשה ונראה לתרץ דשאני התם דאע"פ שיש ספק לקרובותיה אם נתקדשה זו אם לאו הן מותרות כיון שיש לזו חזקת פנויה דמעיקרא ע"כ מוקמינן לה אחזקתה דלא נתקדשה מה שאין כן בס"ת שאין לה חזקה תחילה להתיר בבירור כן נראה לי נכון לחלק בזה דיש חילוק בין אם יש חזקה מעיקרא או לאו:
סעיף ג
עריכהבא ואראך כו'. פירוש שצריך לילך עמו אבל אם הלך עמו ולא מצאו אין כאן איסור כן נראה לי פשוט:
או חתיכת בשר שאינה מנוקדת. זה מיירי שהבשר כבר נחתך לחתיכות קטנות אבל כל שניכר בו ניקור ודאי נאמן דהא חזינן ליה שהוא מנוקר ואין לחוש שמא נקרו מי שאינו בקי בניקור דכל המצויין אצל ניקור בקיאין הם וכמו שכתב רמ"א סי' ס"ה ואע"ג דכתב שם שטוב להחמיר היינו לכתחלה וג"כ א"ל שמא לא השלים הניקור דדוקא כשהלך לו ואפשר שהיה בדעתו לחזור ולהשלים הניקור חיישינן לזה בסימן ס"ה אבל כאן אין כאן ריעותא לומר שמא היה כך אלא כדפרישית ומ"מ גם לזה יש תקנה שיתננה או ימכרנה לזה המעיד עליה שאז נאמן עליה כיון שהיא שלו כמ"ש בסמוך ואח"כ יחזור ויתננה לו ולא חיישינן בזה אח"כ כל זה כתבתי לדעת רמ"א שהגיה כך מילתא דחתיכת בשר שאינה מנוקרת אבל באמת ליתא במרדכי פרק האשה רבה ובאשר"י פרק הניזקין אלא טבל לחוד איתא בריש פרק האשה רבה רק בר"ן פרק האשה רבה איתא. ותמהתי על פה קדוש שאמר כן דדוקא בטבל וכיוצא בו שהיה אסור בודאי כולו לאכול קודם התיקון ולא היה שום היתר התיקון בכל הכרי בזה אמרינן כיון דאתחזק איסורא בודאי אין עד אחד נאמן להוציאו מחזקתו להתירא אבל בשר שאינו מנוקר הא לא אתחזק הבשר לאיסור כלל אלא משום גידים או חלב שיש בו דבר זה ואסור מחמת ספק ודאי דומה למ"ש אח"כ דאם היו כאן שתי חתיכות א' של היתר וא' של איסור עד אחד נאמן לומר זהו של היתר וזהו פשוט דאפילו היו ההיתר והאיסור מחוברים שייך דין זה והיינו ממש הדין שזכרתי בבשר שאינו מנוקר דאסור מכח ספק שמא יפגע באיסור ומה שהוא מותר אחר התיקון היה מותר גם קודם התיקון אלא שלא היה מבורר ואין שייך כאן לומר דאיתחזק האיסור בודאי בהאי חתיכה. ועוד ראייה מדברי הרא"ש פ' גיד הנשה שכ' וז"ל אבל ירך כולה בחזקת היתר קיימא חוץ מן הגיד כו' עכ"ל וכן מבואר עוד מדברי הר"ן פרק הניזקין דאם היו במקולין טרפה וכשרה ואמר עד אחד חתיכה זו כשרה נאמן אע"ג דאתחזק איסורא כאן מ"מ כיון דלא אתחזק בחתיכה זו נאמן עכ"ל ה"נ הא הבשר לא אתחזק לאיסור מצד עצמו אלא מכח תערובת איסור שבו מחובר ועל זה פשיטא נאמן עד אחד לומר שזהו ההיתר והאיסור אין בו כיון שהאיסור לא היה ודאי. וכן יראה מדברי התוספות פרק ג' דקידושין (דף ס"ה) דיבור המתחיל נטמאו כו' וז"ל עד אחד נאמן היינו דוקא להתיר כגון בשר זו מנוקרת או חתיכה זו של שומן כו' וזהו ע"כ אפי' אין בידו לתקן כמו גבי שומן וע"כ לומר דאלו נקראו בכלל שלא היתה חזקה לא להיתר ולא לאיסור מתחלה מ"ה נאמן בכל גווני להיתר בזה.) וכן מעשה בכל יום שמאמינים לכל אדם לומר שזהו בשר מנוקר ואוכלין על פיו ואע"פ שאותו שהבשר בידו אינו יכול לנקר ולפי הג"ה זו היה לן לאסור דכיון שאין בידו אינו נאמן אלא ודאי כדפרישית:
פלוני החכם הכשיר לי. בד"מ כתב וז"ל מעשה בא לפנינו בראובן שתיקן חמאה לשמעון ושמעון מכר חמאה הרבה בחזקת כשרות ואמר שראובן תקנה ונתנה לו כולה בחזקת כשרות וראובן אמר שלא נתן לו כולה בחזקת כשרות רק מקצתה והשאר אמר בפירוש שהיא אסורה ושמעון מכחישו והקלנו בדבר הואיל וחמאה של עובד כוכבים רבים המתירים בה ובקצת מקומות נוהגים בה היתר אבל בשאר איסורים נראה לי שהוא אסור דדמי להא דפלוני תיקן לי את הכרי שאם אמר לא תקנתיו דאסור ואין לחלק דוקא בדאתחזק איסורא כזה דאם כן היה לו למנות ט"ו דינים ולא י"ד אלא דאין לחלק בזה עכ"ל של ד"מ. ובדרישה העתיק לשון ד"מ שסידר י"ד דינים עפ"י המרדכי ואשר"י והעתיק גם מעשה זה כאלו הוא מן המרדכי ואשר"י ובאמת הוא דברי ד"מ. ולע"ד נראה דאין להקל בזה דהא אמרינן בסעיף א' בדבר שהיה כבר בידו שוב אינו יכול להכחיש אם אמר בפעם הראשון והרי זה פעם הראשון וכל שכן בזה דהאי ודאי שיקרא אמר כיון שתולה התיקון בראובן וראובן מכחישו וכמ"ש הרא"ש בפרק הניזקין דכאן אין שייך שהאמינה התורה עד אחד כשנים כיון שמודה בעצמו שפלוני תיקנו והוא מכחישו אם כן אין כאן אלא תערובת חמאה של עובד כוכבים בחמאה של ישראל ואף על גב דבסימן קט"ו סעיף א' כתב רמ"א דתערובת חמאה מותר היינו ברוב היתר דוקא כמו שהוכחנו שם וכאן לא מיירי ברוב היתר בבירור דאם כן אפילו היה שמעון מודה לראובן היה לו להתיר כאן ומכל מקום נראה דחשבינן לשמעון כאן לפושע שעירב איסור בהיתר והוא משקר בדבריו על כן יש להחמיר עליו לאסור כל החמאה שלו דזה גרע ממבטל איסור לכתחלה שמוזכר סי' צ"ט סעיף ה' כן נראה לע"ד. אחר זה נדפסו תשובת רמ"א וכתב שם בסימן ס"ו דין דחמאה והרגיש בקושיא זאת מדברי הרא"ש פרק הניזקין וכתב על זה דשאני התם דהכרי בחזקת איסור טבל אבל היכא דלא אתחזק איסורא מהימן והוא תמוה מאד כיון דאין נאמנות לזה כיון שאותו פלוני מכחישו מה יועיל כאן לא אתחזק איסורא סוף סוף אזיל ליה נאמנות של זה בעל החמאה והוי ליה כחמאה של מי שאין לו נאמנות ותו דהרי הרא"ש זכר שם שאר דינים וחילק בם בין אתחזק איסורא או לא ובזה לא זכר כלום ועוד כתב שם רמ"א ראייה מפרק החולץ נתגיירתי ביני לבין עצמי כו' עד אמר ליה לדבריך עובד כוכבים אתה ואין אתה נאמן לפסול בניך הרי קמן אע"ג דאין לבנים חזקת כשרות אלא מצד אביהם מכל מקום הואיל ולדבריו עובד כוכבים הוא אינו נאמן לפסול בניו הכי נמי בחמאה זאת הואיל ולדבריו אינו אלא כאחר ולא כשומר חמאה זאת אינו נאמן הואיל ובעלים מכחישים אותו עכ"ל ותמה אני אם יצאה זה מפה קדוש דהא בהדיא פרש"י פרק החולץ (יבמות דף מ"ו) וז"ל ואין עדות לעובד כוכבים הואיל ובניך מוחזקין בכשרו' אין אתה נאמן לפוסלן עכ"ל. ש"מ שבלאו אבוהון היה להם חזקת כשרות ע"כ נ"ל דכאן בחמאה הוי ליה כנמצא ביד מי שאינו נאמן לסמוך עליו. אחי הגאון מוהר"ר יצחק הלוי ז"ל השיב בתשובה על חמאה שנשלחה על ידי עובד כוכבים בלא חותם שמותר בדיעבד ולא חיישינן שמא החליפה בשלו: