ט"ז על יורה דעה עז

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף אעריכה

ואפי' אם נמלח החיצון. פי' ופלט כל דמו וכ' ב"י ושלא כהגהות מיימוני שאוסר בנמלח החיצון ולא פנימי משום דאין החיצון טרוד לפלוט ובת"ח כלל ט' פסק כהגהות מיימוני וכ"כ המרדכי אבל בנמלח הפנימי ולא החיצון כ"ע מודים דשרי משום דנורא שאיב לדם. ורש"ל כתב בפ"ק דחולין סי' כ"ט דבשניהם מלוחים ואפילו לא שהו או נמלח הפנימי ולא שהה והחיצון לא נמלח הכל שרי ואין איסור אלא כשהחיצון נמלח ולא שהה והפנימי לא נמלח אז נאסר הפנימי לחוד:

דכמו שבולע כו'. ולא דמי לבשר שנמלח ונפל לציר דאסור דהתם הפליטה אחר זמן הבליעה:

חיצון לבדו. פי' וידיחו:

אינו מפליט דם שבפנימי. פי' רש"ל וז"ל אינו מפליט לדם שבפנים ר"ל של צד פנימי של חיצון עצמו ואע"פ שנמלח הפנימי עכ"ל ואף שהלשון אינו משמע כן מ"מ יש לחוש לדבריו להלכ' ואינו דומה למה שפסק בסי' ס"ט דמותר בדיעבד כשנמלח מצד א' דהכא גרע טפי כיון דהמילוי שבפני' סתמו מכל צד:

אם לא נמלחו שניהם. פי' מליחה גמורה כ"א בפני עצמו עד שיהיה ראוי לקדיר' בכל דיניו אם הי' בשר עם ביצי' במילוי: (זה שייך לטור) ע"ש בטור כתוב כתיב להבדיל בין הבהמה כו' כ' ב"י תימה דלא אשכחן קרא בהאי לישנא כו' ועוד הקשה אח"כ למה הניח רבינו מה שדרשו חז"ל על פסוק זה א"צ לומר בין פרה לחמור אלא בין נשחט חציו של קנה לנשחט רובו ואי יליף רבינו דרשה זו מקרא דוהבדלתם בין הבהמה כו' דסוף קדושים קשה דה"ל לרבינו ללמוד דין שלו מן קרא דבין החיה הנאכלת וגו'. ועוד הקשה הא לא נחית רבינו למנין המצות כו'. וכ"ז נ"ל לתרץ בתירוץ אחד ונדקדק עוד לשון הטור שכתב כאן כתיב להבדיל כו' והלא בהרבה מקומות מתחיל הטור בפסוקים ולא אמר לשון כתיב כגון בסי' ס"ב לא תאכל הנפש עם הבשר ובסי' ס"ו כל דם לא תאכלו וכאן אמר כתיב ואף שאין זה דקדוק גדול מ"מ אגב גררא נתרץ אותו בתוך דברינו. אלא נראה דרבינו ראה דרשת חז"ל שזכר הב"י אלא שדרשה זו מצינו אותה בב' מקומות דהיינו בסוף שמיני ובסוף קדושים וגם רש"י פירש אותה ב"פ בפסוקים אלו אלא ע"כ צ"ל דעיקר דרשה זו נדרשה מפסוק שבסוף קדושים דכתיב והבדלתם וגו' וקרא דשמיני בא ללמד ענין אחר דהיינו מה שזכר רש"י שם וז"ל להבדיל לא בלבד השונה אלא שיהא יודע ומכיר ובקי בהן ונראה שלמד רש"י זה ממה שנאמר לפני פסוק זה זאת תורת הבהמה וגו' ואח"כ אמר להבדיל בלמ"ד להורות דקאי אדסמיך ליה וה"ק זאת התורה של בהמה תהיה לכם להבדיל בבירור ובקיאות מה טמא ומה טהור ולזה לחוד אתי האי קרא ואע"ג דרש"י זכר גם שם אצ"ל בין פרה כו' מ"מ עיקר לימוד זה הוא מקדושים כמו שזכרנו אלא אגב התם פירש גם כאן כן כי בהאי קרא כתיב עוד בין החיה הנאכלת וזה אתא לדרשה כיוצא בזה כמו שפרש"י בין שנולדו בה סימני טרפה כשרה בין שנולדו בה סימני טרפה פסולה ומ"ה מתורצים דברי רבינו דלא בא להביא לשון הפסוק אלא להשמיענו הדין שפרש"י שצריך שיהא יודע ובקי בהן וע"כ אמר כתיב בתורה שצריך להבדיל בין הבהמה הטמאה לטהורה דע"ז קאי קרא דלהבדיל ופי' הפסוק הוא בין מותרת לאכילה כו' דאלו לדרשת אצ"ל בין פרה כו' הא ילפינן ליה מקרא דסוד קדושים אלא להכי הוא דאתא ומתורץ מה שהקשה ב"י למה לא הביא קרא דבין החיה הנאכלת שזה אתא לגופיה כמו שזכרנו ובד"מ כתב ג"כ שאין זה אלא לשון רבינו ולא לשון הפסוקים: