ט"ז על יורה דעה עב
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א עריכה
ויש מחמירין לבשלו. הטעם שמא יבשלו בלא קריעה וכתוב ע"ז בד"מ אך שמעתי מרבים שמקילין ונוהגים לבשלו אחר המליחה ע"כ וכ"כ רש"ל להקל בזו שאין גזירה זו בתלמוד ולא בגאונים:
סעיף ב עריכה
קורעו אחר מליחתו. בהג"ה ש"ד בשם מהרא"י שמעתי להקשות הא לא אמרינן כבכ"פ אלא גבי דם פליטה ולא גבי דם בעין ודם הלב הוי כדם צלול ויש ליישב קצת דכיון דדרך הדם של הלב להתיבש תוך חללו מה שזב הוי כדם פליטה ולפ"ז צ"ל דגם במליחה מתיבש ודוחק קצת עכ"ל:
אבל אם בישלו בלא קריעה כו'. דלא כרמב"ם דפסק להתיר מכח התירוץ בגמ' שאני לב דשיע ולא בלע:
כנגד הלב. וכתוב בת"ח כלל נ"ז ודלא כש"ד שכתב נגד דם הלב לחוד ורש"ל עשה פשרה ביניהם דהטור מיירי שלא נמלח הלב עדיין ע"כ צריך ס' נגד כל הלב אבל פ"ד מיירי שנמלח ואין שם רק דם הכנוס ובזה אין שייך לא ידעינן כמה נפק מיניה ודבריו נראין עיקר בפי' דברי הטור דאי מיירי הטור בנמלח אין שייך לומר לא ידעינן כמה נפיק מיניה וכתב עוד רש"ל דאם הופשט האווז ונמלח עם הלב ונתבשל כך לא אמרינן דהוי ס' נגד דם הלב דאפשר שאין בה ס' אפילו נגד דם הלב ונראה דלמעשה יש להחמיר כדעת רמ"א להצריך ס' נגד כל הלב בכל גווני וראייה ממ"ש מהרי"ל העתקתיו בסוף סי' זה דהיה נמלח ונתבשל ואפ"ה הצריך ס' נגד כל הלב ומי יקל נגדו שהוא גדול שבאחרונים:
הלב עצמו אסור. דדם שבלב מתיבש בתוכו כ"כ הג"ה ש"ד:
דהוה דם ממש. וא"ל לפי זה למה אמרינן בתחלת הסעיף קורעו אחר מליחתו ומותר תירץ בד"מ דס"ל דמהני סברא דהלב שיע לענין הלב עצמו דליהוי דם פליטה אבל לענין הבשר שעמו מקרי דם בעין.
והמנהג להקל. פי' במליחה מקילין בין הבשר שנמלח עמו בין הלב עצמו וכמו שמסיק אח"כ שאין חילוק בין בשר כו' רק בבישול קי"ל אפי' בדאיכא ס' הלב עצמו אסור ומ"ש רמ"א אח"כ ולכן אם העוף שלם הכל מותר לא נתכוין אהלב עצמו דמ"מ אסור בבישול ומו"ח ז"ל הקשה כאן דברי רמ"א אהדדי ולא קשה דאהכל קאי אמה שבקדרה ועל העוף:
בין אם הלב סגור כו'. דלא כאו"ה שסובר בסגור למעלה אסור אפי' במליחה וצלייה ובפתוח למעלה סגי כמו קרוע ואם בישלו אח"כ מותר דקשה עליו היכן מצינו מה שאמרו וקורעו לאחר מליחתו אי בסתום למעלה הא כבר נאסר ואי בפתוח למעלה הא א"צ קריעה אח"כ אלא ודאי אין חילוק דכל שלא קרעו ממש אין שום היתר במקום שצריך קריעה ומיהו אם הניחו על פיו דאיכא מקום לדם לזוב איכא למימר דמיקרי קרוע כל זה כתוב בת"ח ודבריו נכונים:
סעיף ג עריכה
אפי' אין בו הראש והרגלים. בתשו' ר"י מינץ סי' ס"ו מיקל יותר להתיר העוף גם כשהוא בלא כנפים ורגלים דאפי' הכי מיקרי עוף שלם וראיה מדכתב המרדכי ואם העוף מנותח לנתחים והלב דבוק בחתיכה ואין בחתיכה ס' לבטל דם הלב כו' אלמא דנמצא חתיכה אחת שיש בה ס' נגד דם הלב הרי שבשופי יש הרבה יותר בעוף שלם מן דם הלב כו' וכתב שם אם היה העוף לפניו היה משער במראית העין ומש"ה לא נקיט רמ"א כאן רק ראש ורגלים שזה א"צ לעיין בו אפי' העוף לפנינו וכן דעת בעל דרישה להקל בזה עכ"פ היכא שיש עוד איזה צד לקולא דהיינו שאנו משערים ס' בכל החתיכה היכא שיש איסור דבוק שהוא עצמו חומר' ונ"ל עוד דגם בלא העור עליה יש להקל שהרי גם בתרנגולת אמרו כן ושם העור דבר מועט ממילא ה"ה נמי בעור אווז שהופשטה:
י"א דהחתיכה נעשית נבילה. זה דעת המרדכי שמביא בד"מ דס"ל בכל איסור דבוק דנ"נ כמ"ש סי' צ"ב אבל בטור כתוב בשם י"א דחיישינן שמא אותה חתיכה לבדה נשארה ברוטב ונאסרה וחזרה ואוסרת האחרת ולא נהירא דלמה נחוש לזה עכ"ל והטור לטעמיה דפסק בסי' צ"ב דלא אמרינן חתיכה עצמה נ"נ אלא בבשר בחלב אלא דכאן טעם י"א לאסור דשמא החתיכה נאסרה ואסרה האחרות ולא היה שם ששים ודחה הטור את זה דאמאי נחזיק ריעותא לומר כן והטעם שדם שבישלו אינו אלא מדרבנן וה"ל ספיקא דרבנן ואין זה דומה למ"ש הטור סימן ק"ו גבי דגים דחיישינן שמא נשארו כו' דשם יש איסור דאורייתא וה"ה כאן בחתיכ' בשר שנדבק בה חלב שנתבשל עם שאר חתיכות ויש מקום לחוש שמא היתה עם החתיכה אחרת אחת לבד בלי תערובת אחרים ודאי חיישינן כמו בדגים דלקמן ובחנם האריך בעל הדרישה בחילוקים דחוקים בזה. כתוב בספר מהרי"ל בהלכות א"ו לב שלם נמצא בתרנגול שלם ונמלח ונתבשל עמו ומלאו התרנגולת בביצים ואסר מהרי"ל את הכל משום דאין בעוף ס' נגד לבו אלא כשהוא שלם עם רגליו והראש כו' והביצים שמלאו בו אינם מצטרפין לבטל בס' דהוי כתבשיל אחר עכ"ל וכבר כתבו האחרונים דלא קי"ל כמהרי"ל במה שהחמיר להצריך כל העוף שלם אלא כמבואר בסמוך אפי' בלא הראש ורגלים וכתב רש"ל פכ"ה סימן נ' דמ"מ איכא נפקותא לדידן היכא שאין בעוף ס' כנגד הלב שאין הביצים מועילים לבטל ואפי' היה הלב מונח לבדו ואינו מחובר אל החתיכה כיון שהביצים נקרשים וכן מצאתי בחידושים ואם מלאו בשר הוי המילוי כשאר בשר המונח עם הלב בקדרה ואם המילוי מבשר וביצים ביחד אז אם לא נמלח הבשר מועיל לבטל כמו שהיה הכל בשר ואם נמלח אז המלח גורם שיקרש והוי כנמלאו כולם ביצים ומ"ש הכל בו שאם מלאו בבשר או ביצים דיש לחוש שנבלע כל הדם במילוי ואף אם יש בתבשיל הקדירה ס' כנגד הלב אסור המילוי והשאר מותר לא נהירא כלל אלא כמ"ש וכל שנאסר המילוי צריך שיהיה בגוף העוף ס' נגד המילוי ואם לאו נאסר כל הקדירה עד שיהיה ס' נגד כל העוף. והא דמשמע מדברי מהרי"ל שאין הביצים מועילים לבטל אבל מ"מ אין המילוי נעשה נבילה ולא נאסר היינו שמלאו בין עור לבשר אבל מילאו בתוכו בביצים ידוע שהלב נחבא וכנוס בתוך המילוי והוי כחתיכ' שהלב דבוק בה. ובאגודה כתוב דאם מלאוהו בביצים הוי כביכול ואסור אפי' דיעבד לא נתכוין דהוי כבישול ממש אפילו לקולא דהיינו אם יש שם ס' בין הכל דמותר אלא לאיסור קאמר דלא אמרי' מישרק שריק ע"כ דברי רש"ל בקיצור ורמ"א ס"ס ע"ג כתב דמילוי ביצים הוי ממש כבישול לכל דבר והוה כתבשיל אחר עם העוף אם (אין) הלב דבוק בו וכ"כ באו"ה שהם פירשו דברי האגודה כפשוטן ולא כמו שדחק רש"ל בפירושן גם בפירוש דברי מהרי"ל נדחק רש"ל לחלק בין מילוי בין עור ובשר למילוי בתוכו ואינו במשמע הלשון לחלק בין מילוי למילוי גם מ"ש דכיון שהלב נחבא בתוכן מיקרי איסור הדבוק לא מסתבר לומר כן ע"כ נראה דהעיקר כדברי רמ"א דכל מילוי ביצים נחשב כבישול ממש ומהני במקום ששאר בשר מהני לבטל אם אין דבוק בעוף אלא מונח בתוכו ואם היה דבוק צריך בעוף עצמו ס' ואז הכל שרי ומי שלבו נוקפו להחמיר יחמיר דוקא במילוי ביצים בתוך החלל לאסור אותם לחוד אף בדאיכא ס' אבל לא העוף כי די לנו בחומרא זו כנלע"ד: