ט"ז על יורה דעה נב

►| ט"ז • על שולחן ערוך יורה דעה נב |◄

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א

ונחמרו. פי' נתכווצו מלשון חמרמרו מעי וי"מ לשון חמימות כ"כ מרדכי:

והוריקו ככרתי. הרשב"א כ"כ שיש ב' מיני ירקות הא' ככרתי דהיינו צבע גרי"ן והב' כביצה דהיינו גע"ל ואמר הרשב"א דמסתברא דירקות הפוסל בכבד הוא ככרתי שהכבד הוא ירוק כביצה אם הוא שמן עכ"ל וכ' רש"ל אם ידוע שהוא כחוש אין לתלות בשומן ע"כ:

והכבד אין השינוי אוסר בו אלא כנגד המעיים. כ"כ הרשב"א והטור ובגמ' איתא בעי מיניה רב יוסף בריה דריב"ל מריב"ל הוריקה כבד כנגד בני מעיים מהו א"ל טרפה ולא יהא אלא ניטל אמר רבא כיון שהוריקה כנגד המעיים בידוע שנפל' לאור ונחמרו מעיה וס"ל לרשב"א דכח האש ששלט בכבד שם כבר גבר אף באבר שתחתיו ע"כ אמרינן בידוע שנחמרו גם המעיים שתחת הכבד אלא שאינו נראה עדיין שאין בטבעו להתגלו' כ"כ מהר כמו הכבד דלאו דוקא כנגד המעיים אלא ה"ה בשאר מקומות יש איסור בהורקה דהיינו במקום מרה דמרה שניקבה טרפה מ"ה כאן ששלט חום האש ועושה מקום הכבד כאילו ניקב שם עושה גם המרה כאילו ניקבה שם ואם ההורקה במקום חיותה ששם אין איסור מצד אבר אחר שאין אבר כנגדו שיפסול בנקב אלא האיסור מצד הכבד דהוה כאילו ניטל אותו מקום חיותא ומש"ה אין טרפות בזה אא"כ ההורקה על כל מקום חיותה דאילו בקצתו דהיינו שנשאר שלם כזית אין איסור דלא גרע משאר ניקב או ניטל ע"כ בכל הכבד זולת מקומות אלו אין איסור בכבד שהוריקה אבל המרדכי כ' וז"ל הוריקה כנגד מעיים טרפה ושיעור ירוקתו במשהו ואע"ג דניקב הכבד כשר מ"מ הואיל שהוריק הכבד חיישינן אף ללב ומעיים אע"פ שעדיין אין ניכר בהם ועוד יש לחוש שמא סופו ליטול כולו ומכאן יש סמך לד' הגאונים שמטריפין בניקב חצר הכבד דחיישינן שסופו לינטל כל הכבד מדמטרפינן בהוריקה הכבד כשיעור נקב משהו דאסרו תחלתו משום סופו עכ"ל ותמה ב"י א"כ למה אמרו דוקא כנגד המעיים ותירץ דאפשר דקיי"ל דאין סופו לינטל כולה אלא דוקא בהוריקה נגד המעיים ודבר זה דוחק גדול דמי הגיד לו להמרדכי דבר זה דהטעם משום שסופו להנטל כולו ומתוך כך צריך ליכנס לדוחק דקים להו דוקא כנגד המעיים וגם מביא סמך לגאונים ואין כאן רמז או רמיז' בתלמוד שהרי לא אסרו אלא משום בני מעיים לחוד והנלע"ד דהמרדכי ס"ל שיש כאן שני טעמים לטרפות האחד שכיון שאנו רואין ריעותא בהורקה ודאי נלקו גם אברים אחרים הסמוכים לה למכה ואע"פ שלא נראה עדיין מ"מ אפשר שטבע שלהם שאין מתגלה מהר כ"כ כמו זה הנלקה והטעם השני שאפילו באותו אבר שנלקה במקצת וממילא אנו רואין שלא נלקה החלק הנשאר כיון דבאבר זה עצמו שטבעו להשתנות ולהתגלות ואפ"ה לא נתגלה רק במקצת ש"מ שבמקום אחר באותו אבר לא נלקה עדיין אפ"ה חיישינן שמא אח"כ יהי' נלקה דהמכה זאת תגרום לזה ולמד זה מדברי רבא שאמר בידוע שנפלה לאור דקשה למה לו לומר דבר זה היה לו לומר בקיצור בידוע שנחמרו מעיה דהלא גם הבעיין היה שואל בכבד שנפלה לאור בידוע שאל"כ אין ההורקה פוסל כלל כמ"ש המרדכי עצמו שם אלא ע"כ דה"ק רבא ב' איסורים יש בדבר האחד בידוע שנפלה לאור ואסור מצד שזה יזיק לה אפילו במקום שלא שלטה המכה עדיין ועוד טעם ב' שנחמרו כבר מעיה כיון שהם סמוכים לה אלא שאין מטבעם להתגלות כ"כ מהר כמו הכבד נמצא דלטעם הראשון יש איסור גם מצד הכבד דאסרינן ליה על שם סופו ודברי המרדכי מבוארין ממ"ש בגמרא לפי זה ולפי זה יש איסור בהורקת הכבד בכל מקום מצד הטעם הראשון בדברי רבא ולענין הלכה אין לנו אלא פסק הש"ע דלא אמרינן כלל סופו להינטל אלא אמרינן הטעם האחרון של המרדכי לחוד והוא דעת הרשב"א והטור דלעיל דלשון הגמרא מוכח כדבריהם מדפריך ולא יהא אלא ניטל ש"מ שמצד הכבד אין איסור וכ"כ הר"ן וע"כ אין איסור אלא במקום מרה וכנגד מעיים אפילו במשהו וכנגד מקום חיותו דוקא בכולו וכמו שהגיה ב"י בדברי הטור כ"מ חיותו כו' ומזה ראיה למ"ש בסי' מ"א ס"ב דכבד שנימוקה שלא במקום חיותה ומקום מרה דכשר ולא אמרינן דשדי תיכלא בכולה וסופו ללקות הכל דהא אפילו בנפלה לאור כאן שהוא טרפות מבורר בתלמוד אסיקנא הלכה כאן דאין איסור משום סופו ללקות ק"ו התם דהוא טרפות בדוי מן הלב ואפי' לדעת המרדכי דאוסר כאן בהורקת הכבד בכ"מ משום סופו ללקות אין מדמין בטרפות להדדי דיש חילוק גדול בין מכה שבאה ע"י האש לשאר חולי שלא מצינו בגמ' שיש בו חשש כנלע"ד:

וכלפי פנים. פי' אבל צד החיצון שהוא כנגד הצלעות אפי' הוריקה שם אין חשש למעיים כיון שיש הפסק בין ההורקה דכבד להם ולדעת המרדכי דלעיל טרפה אף בצד החיצון מטעם דסופו ללקות כל הכבד אלא דלא קיי"ל כותיה:

אין חוששין לה. בטור כתב בשם הרשב"א אבל אם רואין שהאדימה טרפה כו' וכתב ב"י שצ"ל שהוריקה וכן במ"ש אח"כ אדומה צ"ל ירוקה ולא כתב טעם לזה ופשוט שטעמו מאחר שכתבו הרשב"א והר"ן שי"מ שהוריקה כשרה ולא מיחוור כו' כמו שהעתיק הב"י ומ"ה כתב עוד ב"י שהרא"ש ס"ל כאותן י"מ שזכרנו ויש כאן מקום לתמוה הרבה על הטור ועל הב"י דהא איתא בת"ה הארוך דף נ"א וז"ל מצאתי למקצת מפרשים דכיון דלא מנו ריאה בהדי לב קורקבן וכבד משמע דדוקא אלו אבל ריאה אע"פ שהוריקה כשרה קוטרא בעלמא הוא דעייל בה ודאמרינן אין ריאה לעוף ליחמר אפי' בשהוריקה קאמר ולומר שאין ירקות פוסל בה כלל ואינו מחוור בעיני דמ"ש אדרבה אם בלב הקשה אמרו כן כו' ומ"ש אין ריאה לעוף ליחמר הא טעמא קאמרי הואיל וצלעות מגינות עליה ואם ראינו שנתרסקה מה הגינו עליה אלא לא אמרו אלא מן הסתם דא"צ לבדקה כו' ולא אמרו באלו אלא שהם מצויים אבל העוף אין ריאה שלו מצויה ליחמר וא"צ בדיקה אבל לב וכבד וקורקבן צריכין בדיקה מן הסתם ואם נמצאת הריאה מרוסקת או נחמרה טרפה עוד יש לי לומר שא"א למנות ריאה בהדייהו לפי שירקות כולל ב' צבעים ירוק ככרתי שהוא גרי"ן וירוק כביעתא שהוא גע"ל ואם הוריקה כביעתא אפילו לא נפלה לאור טרפה ואם הוריקה ככרתי כשרה היא מדר' נתן ומצוי הוא בריאה וכל שיכולין לתלות בתולדה תולין ומקילין דרוב בהמות כשרות הן וזה כפי הסברא שכתבתי למעלה לסייע בהם דברי הגאונים וזה מסייע למה שכתבתי שם ובריאה של עוף שאמרו שאינה ליחמר ה"ק א"צ לבדוק אחריה אולי תמצא ירוקה כביעתא הא ריאה של בהמה צריכה בדיקה עכ"ל הרי לפנינו דלהרשב"א בירוק גרי"ן אין חשש אפילו בנפלה לאור ודאי דאין לומר דזה מיירי דוקא בלא ראינו שנפלה ודאי אבל בודאי חוששין אפילו בירוק גרי"ן דהא כתב לעיל באותו דף בהוריקו לב קורקבן וכבד ראייה לדברי הגאונים דס"ל אפילו בלא ידוע שנפלו לאור חיישינן כל שאנו רואין שהוריקו דאם לא כן אלא תרצה לתלות ההורקה בשינוי אחר גם בנפלה נימא הכי דהא רובא דאורייתא ורוב בהמות כשרות הם ונתלה הירקות במידי אחרינא אלא ע"כ דכל ירקות של לב קורקבן כבד ואדמומית של מעיים מלתא רחיקתא היא שלא ע"י האור ולהכי לא תלינן אלא במצוי וכיון שכן אף בשלא ראינו שנפלה לאור הוא כן ע"כ א"כ אין חילוק לדידיה בין נפלה או לא נפלה בשום ירקות דא"ת בירקות גרי"ן יש חילוק גם בירקות גע"ל נימא לחלק וא"כ אין לנו ראייה להגאונים שאין מחלקים ותו דהא הרשב"א כתב בסוף דבריו שהעתקתי ובריאה של עוף שאמרו שאינה ליחמר היינו שאין צריך בדיקה אולי תמצא ירוקה כביעתא משמע הא גרי"ן לא יזיק כלום וזה מיירי בודאי נפלה דהא ההיא דאין ריאה לעוף ליחמר מיירי בודאי נפלה דהא אמר אין ריאה לעוף לא לינפל ולא ליחמר דהיינו שנפל מגבוה י' טפחים או שנפל לאור אין חוששין לריאה שלו כי הצלעות מגינות עליה ממכת הנפילה. ועוד ראיה דהא הרשב"א עיקר פלוגת' שלו על הי"מ מכח שאמר דלא אמרו אלא כיון שהצלעות מגינות עליה וכל שראינו שנחמרה מה הגינו עליה ואם מיירי בירקות גרי"ן היאך שייך לומר שראינו שנחמרה הא ירקות גרי"ן הוא עכ"פ כשר מדר' נתן בלא ראינו שנפלה א"כ מה הוכחה יש לך בנפלה לומר שראית שנחמרה אדרבה נתלה מדר' נתן אלא פשוט הוא שאין ירקות גרי"ן פוסל כלל בריאה להרשב"א אפילו בנפלה ודאי וירקות גע"ל פוסל אפי' בלא ראינו שנפלה וא"כ קשה במה חולק הרשב"א על הי"מ ע"כ לומר דהי"מ ס"ל דגם מראה גע"ל כשר אפי' בנפלה ודאי דאע"פ שאיתא בפא"ט ירוק (ככבדא) [ככשותא] טרפה היינו בבהמה שאמרי' לקותא היא בריאה אבל לא בעוף כיון שהצלעות מגינות עליה לא שליט עליה שום לקותא וכן מורה לשון הי"מ שכתבו אין ריאה לעוף כו' אין ירקות פוסל בה כלל משמע כל הירקות אינם פוסלים בו ובהא פליג עלייהו הרשב"א דירקות גע"ל פוסל גם בריאה של עוף ואפילו לא ראינו שנפלה וכיון שכן קשה מה שהגיה ב"י בטור שהוריקה דפליג הרשב"א עם הרא"ש בירוקה והרא"ש הוא הי"מ של הרשב"א דזה אינו דהא הי"מ מתירין אפילו בגע"ל כמו שהוכחנו ולהרא"ש פשיטא דאסור במראה גע"ל אפילו בלא ראינו שנפלה דהא לא חילקם הטור לעיל במראות הפוסלות בריאה בין בהמה לעוף וע"כ הא דמכשר הרא"ש כאן היינו במראה גרי"ן דלא תלינן בנחמרו א"כ אין כאן פלוגתא דגם הרשב"א מודה בגרי"ן דכשר כמו שהוכחנו ע"כ ודאי אין הג"ה זאת צודקת בטור אלא דגם על הטור קשה במ"ש פלוגתא בהאדימה הריאה דמראה אודם כשר כמו מראה גרי"ן אפילו בהאדימה בתכלית האודם וא"כ גם להרשב"א כשר דהא לא פסל אלא מראה גע"ל ואי לא מסתפינא הייתי אומר דהטור כתב דבריו כן כי לא ראה ספר ת"ה הארוך שכתוב שם עוד יש לי לומר כו' והיה סבור דהרשב"א אוסר גם במראה גרי"ן וקרי ליה נחמרה ודאי אבל לפי האמת אינו ויש לי ליישב דברי הטור באופן אחר דהיינו בדרך זה דמיירי באנו רואין סימן מבורר שנעשה עכשיו שינוי בריאה כגון שיש בו כווץ במקום אחר ושם נתאדמה הריאה מחמתו דבזה להרשב"א טרפה וע"כ אמר שפיר הרשב"א כל שראינו שנחמרה ואז לא תלינן האדמימות במידי אחרינא ולהרא"ש גם בזה כשר כיון שהצלעות מגינות וע"כ כתב הטור כאן לשון האדימה דמשמע ע"י דבר אחר שגרם לזה האודם כנ"ל ליישב דבריו ועדיין לא שקטה דעתי בדבריו אלו כראוי וזה אחד מן המקומות בטור שלא הרגישו בו מפרשי דברי הטור כלל. כ' הטור שהרי אפילו ניטל כולו כשר פי' ונשתייר כזית במקום מרה ובמקום חיותא:

שסופו לינקב. זה דעת הרשב"א ואע"ג דכבר כתבנו שלהרשב"א אין נידון על שם סופו דאל"כ היה לו להטריף בכל מקום בכבד אלא דאמרינן דכבר נלקה מ"מ שפיר קאמר כאן שסופו לינקב לפי שכבר נלקה כל (הסמוכים) [סומכיה] סביבות המכה וטרפה מטעם שכל הנלקה סופו לינקב אבל מה שלא נלקה לא אמרינן עתיד ללקות:

סעיף ג

ואירע ששלקן. פי' דמן הדין א"צ לשולקן כדי להטריף אם ימצא שינוי דלא מחזקינן ריעותא כיון שאין לפנינו ריעותא עכשיו על כן יכול לאוכלן צלויין:

סעיף ד

אין ירקות פוסל בכבד כו'. דוקא בכבד אמרו כן אבל לא בלב וקורקבן כ"כ בת"ה:

של עוף בייתי. זה דעת רשב"א בטור ולמד כן מדמצינו ברב אשי שהיה סבור להטריף ביתרת ואמרו לו כל חיות מדבריות כן ה"נ בזה ותמהני על פסק זה דהא עכ"פ אינו מוכרח שהוא ירוק אלא שאם נמצא ירוק נוכל לתלות שאינו מחמת שינוי אלא שהוא כעוף מדברי אף שהרוב בייתי' אינם כן דאל"כ למה לו לתלות היתר במדבריים אלא ודאי הבייתים רובם אינם כן אלא שאותו שנמצא תלה אותו במדבריים וא"כ קשה דהא בסעיף שאחר זה כתב דאם נפל לאור וליתיה קמן למיבדקיה אסור ש"מ שאין לך הכשר בנפלה לאור עד שיתברר לך ההיתר ולא בספק והאי עוף בייתי כיון שספק הוא אם הוא ירוק בטבעו כמדבריי או היה אדום והוריק מחמת האור והוה כנאבד דהא א"א לבדקו ואין אתה יכול להתירו עד שיהיה מותר בבירור בשלמא אם לא היה לנו בו איסור אלא מצד שמוצאים בו הורקה שפיר נוכל לומ' שבשביל זה לא יצא מהיתירו ונתלה ההורקה בטבעו כמדבריי משא"כ כאן שנפל לאור ונאסר עד שיתברר לך ההיתר וכאן א"א לברר ואם נאמר שהרשב"א לית ליה הך דסעיף ה' הוה שפיר וכן משמע מדבריו בארוך דף נ"א שהביא גירסא שסבירא ליה דאין פוסל שינוי אלא אם ידוע שנפלה לאור אבל בסתם תלינן השינוי בדבר אחר דהיינו יש מכשירין שמביא רמ"א סעיף ו' והקשה עליה אם כן גם בנפלה לאור נמי נימא הכי דהא רובא דאורייתא ורוב בהמות כשרות כו' אלא דתולין הירקות במצוי והיינו ע"י אור עכ"ל הרי דאזל בתר רובא בנפלה לאור אם היה דבר לתלות בו להקל דהיינו כל שאין ירקות לפנינו א"כ אם נאבדה פשיטא דכשר מצד הרוב אלא דא"כ קשה על בעל הש"ע שהביא שניהם להלכה ואפשר לי לומ' שהרשב"א אזיל לטעמיה דס"ל אפילו בלא ידענו שנפל לאור אסור אם הוריקה וכמ"ש הש"ע סעיף ו' אם כן נוכל לומ' דכאן מיירי באינו ידוע שנפל לאור אלא שאנו רוצים לאוסרו מחמת ההורקה בזה מועיל מה שיש במינו מדבריי אלא דא"כ היה לו לפרש דמיירי בלא נפלה ולא לסתום דמשמע דאנפלה לאור קאי ותו דהא כבר הוכחנו בסעיף א' דהרשב"א מכשיר המראה גרי"ן אפי' בנפלה ודאי לאור וא"כ ה"ה נמי בהך היתר דמדבריים דהא אין חילוק בין נפלה ללא נפלה לדידיה בזה. ועל מה שכ' הרשב"א דהאי ירוק דכבד הוא ככרתי דאילו כביצה אינו אוסר שהכבד הוא ירוק כביצה אם הוא שמן מזה ל"ק מידי דע"ז אין לשון ספק כלל דכולהו איתניהו הכי משא"כ בהך מלתא דתליא ההיתר במדבריים הוא נגד הרוב של בייתים כמו שהוכחנו בסמוך ודאי קשה כמ"ש ומסתברא כמ"ש תחלה דהרשב"א לית ליה הך דסעיף ה' וא"כ לדידן נפל האי היתירא דמדבריים בבירא דאי בנפלה לאור לא מהני ליה דהא אסור בלא בדיקה וכאן אי אפשר בבדיקה ואי לא נפלה לאור אין כאן איסור בהורקה לגמרי כמ"ש רמ"א בסעיף ו' דיש לסמוך על יש מכשירין כנלע"ד נכון ואח"כ מצאתי לרש"ל שכ' על האי היתירא דמדבריים וז"ל ולא נהירא דא"כ מנלן להקל במה שלא חילק התלמוד ועוד מאחר ששינוי מראות אינו פוסל אלא בנפלה לאור א"כ מאחר דאיכא ריעותא לפנינו למה לנו לתלות בשינוי הטבע להקל ולומ' שמא אף בבייתים אשתני עכ"ל נראה דנתכוין למ"ש:

סעיף ה

ואי ליתא קמן כו'. זה דברי הר"ן וכ' ב"י ראייתו מדאמרי' בגמ' אין ריאה לעוף ליחמר וההוא ודאי בסתמא קאמר דאילו היכא דנחמרה בודאי הא קמן שלא הגינו צלעות עליה [אלא] אם נפלה לאור דא"צ בדיקה ודוקא ריאה שצלעותיה מגינות עליה הא שאר בני מעים דעוף דליכא מה דמגין עלייהו צריכה בדיקה עכ"ל ולפ"ז למאי דקי"ל אפי' אם ראינו שהוריקה הריאה כשירה כמ"ש הטור בשם הרא"ש וכן מסקנת ב"י כמו שהעתקתי לעיל סעיף א' א"כ הא דאמרו אין ריאה לעוף הוא אפי' אם ראינו שהוריקה ואין ראייתו של הר"ן ראייה וא"נ לא קי"ל כותיה בהך דאסר בלא בדיקה ולא היה לו להש"ע להביא כאן דעת הר"ן כיון שבב"י ובש"ע ס"א פסק כהרא"ש שזכרתי אלא דאפשר דאף שאין ראייה של הר"ן ראייה מ"מ מסברא יש לפסוק כיון שיש כאן ריעותא דנפלה לאור אמרינן ודאי יש שינוי עד שיתברר שאין שינוי וכפי מה שאפרש בסמוך א"צ ראיה וע"כ דברי הר"ן הם הלכה ורש"ל חלק על דברי הר"ן אלו ומביא ראיה מדתנן במתני' נפלה לאור ונחמרו בני מעיה ולא קתני נפלה לאור לחוד כמו שתני דרסה בכותל כו' אלא ודאי שאין איסור בנפלה לחוד אלא בנחמרו מעיה בודאי דוקא אבל בנפלה לאור לחוד אין כאן ריעותא עדיין ולי נראה דבריו תמוהים בזה דהא יש חד פי' להך ונחמרו דהיינו לשון חמימות כמ"ש סעיף א' בשם המרדכי וא"כ מנא ידעינן דנתחממו המעיים כל שאין שם שינוי מראה ע"כ לומ' דבשיעור תליא מלתא דהיינו שנשתהה באור כדי שיעור חימום א"כ אין ראייתו ראיה כלל דה"ק מתני' נפלה לאור ונחמרו מעיה דהיינו ששהתה שם כשיעור הזה אבל ודאי אין אנו רואים שום סי' חמירה אלא מסתמא שנפלה לאור ושהתה שם דזה ודאי אין סברא שתיכף שתפול לאור תאסר אפי' אם מיד סלקוהו אבל אם שהתה כשיעור שתתחמם ודאי הוה ריעותא לפנינו וצריך בדיקה ובדבר זה סגי לקיים דברי הר"ן בלי ראייה אחרת:

סעיף ז

ויש אוסרין כו'. גם הרשב"א מן האוסרין כמו שהעתקתי בסעיף א' מת"ה הארוך דף נ"א שכ' הא ריאה של בהמה צריך בדיקה והב"י לא הביאו ובודאי אלו הביאו לא היה מיקל נגדו: