ט"ז על יורה דעה מז
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א עריכה
כמעי העוף. בגמרא איתא דבבהמה טרפה וכנגדן בעוף כשר פי' רש"י בעוף זמנין דהוה ואע"ג דלא משתכחי להו הכי קים להו וי"מ כל עוף דרכו כן משום דמן הזפק עד הקורקבן קנה של מעיים א' וההוא קרו ליה בני מעיים ובראש הקורקבן יוצאים בני מעיים גמורי' עכ"ל נמצא שללשון ראשון כשר בעוף כל יתרת בדקין וללשון הב' טרפה כל שהוא אינו כדרך להיות בעוף ודעה זו שמביא הש"ע הוא דעת הרמב"ם ויש בה משמעות בעוף לחומרא כפי' השני של רש"י שהרי כתב בין בעוף בין בבהמה ולפ"ז מ"ש בגמרא וכנגדו בעוף כשר היינו בשני מעיי' גמורים לא על מעי כענף מבית הבד. וגם בבהמה יש כאן חומרא שאוסר אם היתרת כענף היוצא מן הבד וכן דעת הרי"ף כמ"ש בית יוסף ולא כהרמב"ן שמביא המרדכי דלא אסרו אלא שני מעיים יוצאים מב' מקומות ולא דק היוצא מן הדקין ובהדיא כ"כ המרדכי שהרי"ף חולק על ראב"ן כתבתי זאת לפי שיש כאן תימא על הטור ועל הש"ע בדין דכנתא דסעיף ה' כמו שנכתוב שם:
סעיף ב עריכה
בד"א בבהמה כו'. זהו סיום דברי הי"א שמביא הש"ע בסעיף שקודם לזה והוא דעת הטור שס"ל דבעוף בכל יתר בדקין כשר והיינו כפי' הראשון של רש"י שזכרתי בסמוך וחולק על דעה הראשונה שהיא דעת הרמב"ם ומשמע מדברי רמ"א שפוסק כן לקולא בעוף וכ"כ רש"ל דבעוף כשר בכל גווני:
סעיף ג עריכה
מעי היוצא מבית הכוסות. להמסס כשרה והיוצא מבית הכוסות לכרס כצ"ל. וכן כתב בטור והטעם דמבית הכוסות להמסס כשר דכל חיויא ברייתא הכי אית להו:
סעיף ד עריכה
סניא דיבי. פרש"י הוא כרס הפנימי ועשוי ככיס וסתום בראשו ולשון סניא דיבי לפי שהוא מקום מאוס וכחוש ואפילו הזאבים שונאים אותו עכ"ל. וכתב רש"ל ולפי דעתי שאין זה בית הכוסות שהרי לשם פרש"י עשוי ככובע:
סעיף ה עריכה
שיוצא מאמצעיתו. זה הוא דעת הראב"ן שמביא במרדכי וזכרתיו בסעיף א' וזכרו הרא"ש בתשובה וע"כ יש תמיה על הטור והש"ע שכתבו לפסק זה כיון שהם עצמם פסקו דלא כוותיה בסעיף א' דאפילו כענף היוצא מן הבד טרפה וכבר הקשה כן רש"ל ואמר שעל הרא"ש עצמו לא קשה אע"פ שגם הוא פוסק כרי"ף בפסקיו דאסור אפי' בדק מן הדקין דאפשר שבחבורו בפסקיו חזר בו ממ"ש בתשובה אבל על דעת הטור קשה וכן על הש"ע ונ"ל ליישב דבריהם דלא על חנם המשילו המעי היתר לענף היוצא מן הבד אלא להורות טעם האיסור דהיינו כשהיתרת תלוי ועומד באויר הבהמה כמו ענף מן הבד אע"פ שהרעי יוכל להכנס שם ולחזור לתוך המעי מ"מ הוא בדוחק משא"כ בהך יתרת שבהדרא דכנתא שהדקין מונחי' סביב הכנתא דהיינו השומן והך יתרת מונחת ג"כ ביניה' ובריוח הולך הרעי משם להיתרת וחוזרת למעי ע"כ אין היתרת פוסל שם דכחדא חשבינהו ואע"ג דהרא"ש לא זכר מזה כלום בתשובה מ"מ הכריעו הטור והש"ע כן להלכה ולא ניחא להו למימר דהרא"ש בפסקיו הדר ביה ממ"ש בתשובה כנ"ל בישוב דבריהם אבל לא נעשה מעשה מפני שאנו מדמין אלא גם בהדרא דכנתא טרפה ביתר וכן מסקנת רש"ל: