ט"ז על חושן משפט תכא
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
(סי"ג) חזר גם הוא מיד כו'. בסמ"ע הגיה תיבת מיד כו' שט"ס היא ולא מתיישב כלל מ"ש אם התחיל האחד כו' דהא גם ברישא מיירי שהתחיל הא' אלא היה לו לומר אבל אם חבל בו מיד פטור דזה הוא היפוכא דרישא לפ"ד ונ"ל דאין כאן ט"ס דתחילה כ' באם התחילו שניהם כאחד ממש אז החיוב על שניהם בשוה ואח"כ אמר אם לאחר שחבל האחד וישב לו ובא השני וחזר וחבל בו הוי מעשה חדש וחייב כמו הראשון או משלמין במותר נזק שלם אבל אם ב' חבלו בשעה אחת אלא שא' התחיל קודם לחבירו ובעוד ברגזו ועוסק להכות את חבירו חבל בו השני המתחיל חייב ומ"ש הש"ע והטור חזר בו מיד בזה קמ"ל דתיכף לאחר גמר מעשה הראשון חייב גם השני בחזרתו לחבל וכ"ש אם שהה בנתיים והדברים ברורים כפשטן כמ"ש (כדי לאפרשינהו מאיסורא) הסמ"ע מחלק בין אם רגיל בכך או לא ואינו יודע טעם לזה החילוק דכיון דדינא הוא שיכול להציל ע"י הכאה את המוכה מה לי בזה שיש לו שנאה על המכה מ"מ הוא עושה מצוה להציל את המוכה וכי בכוונת הלב תליא מלתא ואף אין דרכו כן לפעמים אחרי' הרי לא יפה עשה באותן הפעמים אמנם בהאי מעשה שפיר קעביד ומצוה קעביד ומ"מ נ"ל לחלק ביניהם דמכה למכה א' מישראל אין פוטרין אותו אם לא שיש בירור גמור שלא יוכל להציל בענין אחר משא"כ במציל את קרובו אין מדקדקי' כ"כ ואפי' במקום שאין בירור שלא היה יכול להציל בענין אחר דקרובו כגופו דמי ואע"ג דאי' בסי' ד' דאין פטור על ההכאה אם יוכל להציל ממנו בלא"ה היינו במכה כדי להציל ממון אבל כאן שזה מכה קרובו והוה כמכהו בעצמו ואפי' בספק הצלה יכול להכות במכה וזה נ"ל מדוקדק בלשון הרא"ש והטור בקרובו כתבו כדי להציל קרובו ובא' מישראל כתבו אם אינו יכול להציל בע"א מורה על החילוק שכתבו והוא נכון: