ט"ז על חושן משפט שעא
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
(ס"ד) אנס המלך את הגזלן א"ל דלא אנס אלא הגזלן בהא לחוד דקשה פשיטא דחייב הגזלן דהא אפי' לא אמרו לגזלן ולא מידי אלא סתמא לקחו ממנו חייב כיון דלא לקחו במקום אחר אלא בשלו כמ"ש ברישא אע"כ מיירי שאנסו וגזלו גם בשדות אחרות אצל אחרים וכשהגיע לגזלן אנסוהו להראות שדותיו והראה גם את זאת חייב אע"ג דמכת מדינה היא וכ"כ רש"ל דבזה מיירי אפי' במכת דדינה וא"ל הא אמרינן בגמרא ללישנא בתרא דאמרי ליה אחוי ארעתיך ואחוי נמי הא בהדייהו דמשמע דללישנא קמא לא אנסוהו אלא בהא לחוד והדרא קושיא לדוכתא אלא צ"ל דלא גרסינן לישנא אחרינא אלא כולא חד לישנא הוא וכ"מ מדברי התו':
(שם) בטור כתב בשם תשובת הרא"ש כפי שישבע שמעון כו' והקשה ב"י הא הוי חשוד שגזל כרם ונ"ל דכיון דכ"ז שלא עבדו לא עבר על לא תגזול כמ"ש בסמוך ועיקר הגזילה משום אכילת פירות ובזה י"ל דמיירי שלקחה שלא בפניו והורה היתר לעצמו דכיון שהוציא הוצאה משלו על עבודת הכרם לא יקפיד עלי אם אוכל הכירות ולא נחשב לגזילה וכמו שמצינו לא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו לחד תירוץ בתו' פ"ק דב"מ: