ט"ז על חושן משפט שמו

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

(ס"ג) אלא מזמין כו' הרא"ש הוכיח כן מדאמרי' ר"פ השואל בעלים באמירה מיקרי בעליו עמו ואח"כ אמרי' ספרא דמתא וטבחי כולהו בעידן עבידתייהו מקרי בעליו עמו משמע דבעי' דווקא עבידתייהו ותירץ דלאו דוקא עבידתייהו אלא כיון שמזמן עצמו לעבודתי מקרי עידן עבידתייהו וכתב רבינו ע"ז וכ"כ הרמ"ה אלא שחלק דוקא שלא פירש לו זמן אימת שירצה השואל יעשה לו מלאכתו לפיכך כיון שאם א"ל לעשותה עתה יעשה נמצא שמעתה הוא שאול למלאכתו אע"פ שעדיין לא עשה אבל כשא"ל לעשות מלאכה בזמן ידוע כ"ז שלא התחיל לעשותה אינו קרוי עמו במלאכתו וא"א כתב כסברא ראשונה עכ"ל וכ' סמ"ע דאף הרא"ש מודה בחילוק הרמ"ה והוא תמוה דא"כ למה חילק הרא"ש בין הזמנ' לאמירה דלמא גם אמירה לחוד סגי והקושי' מתרצה כה"ג לחוד דהיינו דבעינן בעידן עבידתייהו שא"ל לעשות מלאכה בזמן ידוע וההיא באמירה מיירי שלא פי' לו זמן:

(סי"ג הרב כו') עיין בריש הלכות פסח מה שתרצתי עפי"ז לענין שאילה בבעלים:

(סי"ז) מפני שהוא כלוקח כדי לבאר דין זה נעתיק הסוגיא אמרינן בפרק השואל דקא מיבעי ליה רמי בר חמא כגון דאגרא איהי פרה מעלמ' והדר נסבא ואליבא דר"י דאמר בדוכתא אחריתא תחזור פרה לבעלים ראשונים נמצא דדין עם הבעלים ראשונים והשתא לאו בבעלים היא ובזה מיבעיא לי אי שואל הוי הבעל וחייב באונסין להבעלים א"ד שוכר הוי ופטור מאונסין ומשנינן בעל לא שוכר הוי ולא שואל הוי אלא לוקח הוי וכתבו התוס' אלא לוקח הוי ומיהו נ"ל דש"ח הוי וחייב בפשיעה ולפ"ז הלוקח בהמה לל' יום אע"ג דלא שואל הוי ולא שוכר הוי דהא בלשון מקח לקחה מ"מ ש"ח הוי עכ"ל ומשמע מדברי רביני הרא"ש דפי' דברי התו' בדרך זה באמת הוי בעל פטור מפשיעה אפי' במה ששכרה היא מעלמא כיון דלא הוי עליה דבעל אלא שם לוקח בנכסי אשתו וכאן דאין הבהמה שלה. אזל ממנו שם לוקח ולכלל שם שומר לא אתי לעולם מ"ה לא שייך עליו כלל שם ש"ח אבל אם היתה הבהמה שלה פטור מפשיעה בלא טעמא דלוקח הוי אלח אי אפי' בנכסי אשתו שומר הוי או שואל הוי אעפ"כ פטור דהוי פשיעה בבעלים נמצא דמ"ש התוס' דמ"מ ש"ח הוי לא באו להחליט בזה שום דין גבי בעל דהא בעל פטור בכל גווני כמ"ש הרא"ש ורבינו בהדיא אלא כוונת דעכ"פ יש עליו שם ש"ח אם הבהמה של אשתו ואע"ג דאין נ"מ לדינא מזה השם דהא פשיעה בבעלים היא שהרי תמיד עמו במלאכתו מ"מ נ"מ במקום אחר דהיינו בלוקח לל' יום דהוי ש"ח וזהו ג"כ כוונת המחבר שכתב מפני שהוא כלוקח ר"ל אם הבהמה של אשתו אז היה עליו שם לוקח נמצא עכשיו שאינה של אשתו אין לו שום שייכות כלל להך בהמה ואפי' ש"ח לא הוי משא"כ בלוקח לל' יום דהוי באמת לוקח וע"ז כתב רמ"א אבל לא מיפטר מטעם שמירה בבעלים כמו שפטור בנכסי אשתו ממש מטעם זה כמ"ש בסמוך דכאן לא שייך שמירה בבעלים כיון שהבהמה של אחרים כנלע"ד פשוט בזה ודברי הסמ"ע שכתב בזה שגם בפרה ששכרה היא מאחר שצריך לטעם דפשיעה בבעלים הוא תמוה מאוד ואינו מחוייב כלל גם בלא"ה אין דבריו מובנים בזה: