ט"ז על חושן משפט שמא
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
(ס"ו כלומר אין אתה כו') מ"ש הסמ"ע ליישב קושיי' הרא"ש שהביא רבינו הוא דחוק מאוד ונראה ליישב בדרך אחר דאלו היה כוונתו לומר בלשון בני אדם ה"ל לומר בטובך השאילני ולמה אמר בטובך אחר השאילני אלא בטובך קאי אשאל' לפרושי שיהא שאלה זו בטובך יותר משאר שאלות:
(ס"ז) אפי' הוא כמוהו מ"ש הסמ"ע כאן קאי אשבורה לא משמע כן בכל הנזכר אח"כ דמיירי בנשברה דמיירי לענין איסור לכתחילה ונראה דכאן אסור אפי' לכתחיל' דאפשר דהמשאיל סובר דהאי ארעא ניחא טפי לחרוש ואע"ג שהוא טועה דבאמת הם שוים מ"מ ה"ל שואל שלא מדעת על השדה אחרת:
(שאלו לעדור כו') התוס' בהמוכר את הבית הקשו מכאן אהתם דאמרינן ארעתי תרתי משמע וכאן אמרינן כל משמע ותירצו שם כמה תירוצים ולפענד"נ דתליא מלתא במי שאמר ל' המסופק דכאן מיירי שהשואל אומר לשון המסופק כדאיתא בגמרא בהדיא האי מאן דאמר לחבריה אושלן מרא למרפק בה כו' ודאי נתכוון לטובתו והתם מיירי שהמוכר אמר ל' המסופק נתכוון לטובתו וסברא זו מצינו ריש המקבל האי דאמר ליה מחכיר לחוכר האי דא"ל מוכר להמחכיר ופסק רבינו בסי' שכ"ה ואחריו רמ"א שם בסוף הסי' וזה נ"ל נכון מאוד וכבר הסכימו עמי רבנים גדולים וקבעום במסמרות נטועים: