ט"ז על חושן משפט שכא

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

(ס"א אלא אפשר) כו' הקשו התוס' ז"ל זה הוא אפי' בלא אפשר אמאי ינכה לוכיון דלא הוי מכת מדינה ותירצו דקמל"ן אפי' יבשו ג"כ יאורים קטנים של שדות אחרי' דהוה מכת מדינ' אפ"ה אינו מנכה כיון שאפש' להביא ע"י טורח ולפ"ז לא מיחשב מכת מדינה כ"ז שיש אפשרות להביא ע"י טורח ועוד תירצו דודאי בחכירות לא היה צריך לטעם זה אפילו בלא אפשר נמי אין מנכה אלא משום קבלנו' איצטריך שלא יכול לומר לא אתעסק בה ואפ"ה לא משלם במיטבא לפי שאינו מחוייב להביא מנהרות אחרים הרחוקים ביותר וע"כ הוצרך לו' דלא יבש נהרא רבה ומצי לאתויי בדוולא ולכך מחוייב לעשותו בקבלנות עכ"ל ונראה לפ"ז במקום דלא אפשר והוא עושה מה שאינו חייב לעשות ומייתי ממקומות אחרים ודאי לא גרע מחוכר וכי היכי דבחוכר מנכה במכת מדינה ה"נ במקבל שנוטל במה שגדל בשדה זו יותר ממה שפסק תחילה לפי ערך ועפ"ז נ"ל לפרש ד"ר שכתב בזה באם קבלה ממנו ברביעי עתה שיבש המעיין צריך להוסיף בחלקו עכ"ל והיינו שאין הפסד בסך התבוא' בשדה זו ואפ"ה מוסיף לו. כיון שזה המקבל טרח והביא לה מים די סיפוקה כ' המ"מ בשם הרמב"ן דהא דמקשינן וגמ' אי דיבש נהרא רבא אמאי אינו מנכה הא מכת מדינ' היא דוק' אחכירו' מקשי' אבל בקבלנו' אע"ג דמכת מדינה היא לא מנכה ליה ומה שימצאו יחלוקו לפי מה שהתנו ולדבריו הסכי' הרשב"א עכ"ל דבר ברור הוא דזה מיירי דהמקבל לא טרח והביא מים ממקומות אחרים אלא הניח השדה כמות שהיא וע"ז בא הפסד בגידול התבואה ובזה קאמר שמה שנשא נוטל המקבל חלק לפי מה שהתנו וא"כ אין כאן מחלוקת. ורמ"א שכתב כאן אבל בקבלנות כו' אתי' לד"ה וצ"ע על הנ"י ריש המקבל שנ' דברים אלו של המ"מ שזכרנו וכתב שהאחרונים שכתבו כן בשם הרמב"ם [הרמב"ן] לא נתחוורו להם דבר [הרמב"ם] דכתב דקאי דוקא [אף] על הקבלנות עכ"ל והוא תמוה ביותר דהא הרמב"ם לא הזכיר כן רק בתחלה כתב השוכר או המקבל שד' כו' כמו שהעתיק כאן המחבר בתחילת הסי' וזהו גמרא ערוכה דמתני' זו בין לשכירות בין בקבלנות ומ"ש המ"מ דוקא אחכירו' ולא אקבלנו' היינו אדיוקא דדייקינן הא אם יבש נהרא רבה דמנכה לו בזה יש חילוק והיינו אם לא טרח והביא מים וכמ"ש ונמצא דגם המ"מ ורבינו אין ביניהם מחלוקת כלל ורמ"א בד"מ כתב שיש מחלוקת בזה ואחריו נמשך הסמ"ע ס"ק ד' והם נמשכו אחר הנ"י וככר כתבתי דצ"ע רב דאין כאן מחלוקת והוא מצד עצמו דבר רחוק דמחלק בין מכת מדינה דכאן למכת מדינה דסי שכ"ב ואין להחילוק של סמ"ע שום סברא דכיון דהוי כגידול התבואה דהכא מיפסד הוה ממש כאכלה חגב דסי' שכ"ב:

(והא דאמרינן כו') בסמ"ע הביא כאן מחלוקת ר"מ פאדויה עם רמ"א והך יש חולקין שהביאו רמ"א הוא דעת רמ"פ ובעיני דברי שניהם תמוהים כמו שיתברר בירור גמור דדעת ר"מ פאדוי תמוה היא שס"ל שבכ"מ שיש קילקול להבא אין שייך מכת מדינה לנכה אלא לעולם בדין חזרה קאי ובבית האילן ובבית השלחין לא שייך חזרה כיון דאפשר לתקנו ע"י טורח הוא דבר שאין דעת סובלו דאם המקבל לא חש לאותו השדה כיון שאין שם האילן או בית השלחין ורוצה לחזור בו מהיום והלאה אמאי לא יוכל לחזור לפי דעת רמ"פ ואמאי כתבו התוס' בפ' המקבל דף קד שאין המקבל יוכל לחזור כו' וצריך לעבוד השדה כיון שאין מכת מדינה ומשמע דגם לענין חזרה תלוי' במכת מדינה אע"פ שהוא להבא. ותו ק' ממ"ש התוס' והטור בשם א"ח [ר"ח] בסי' שי"ב [ש"י] באם לאו בדרך הילוכה נטלה אלא שמחפשין בבתים אחר הבהמות הרי ההפסד של בעל החמור וחייב להעמיד לו חמור אחר שנעשה מלאכתו לאלתר ואמאי לא יחזור בו בעל החמור דהא הקילקול הוא להבא ותו ק' לפי דבריו דחשיב גזירת השר לענין ריבית למום ומ"ה פסק דמצי השוכר לחזור בו ואמאי אמרי' בסי' שי"ב [ש"י] באם הבריקה וראוי' עדיין למשא דא"ל השוכר הרי שלך לפניך וצריך לטלטל עצמו עמה זמן רב הא אין לך מום גדול מזה דאדעתא דהכי לא שכרה. ודעת רמ"א ג"כ תמיה שכתב בשוכר החמור ומת כיון דלא הוי מכת מדינה לא אמרינן שם נכוי וכאן שיש מכת מדינה הוה לעולם בדין נכוי הא אין ענין זה לזה דמכת מדינה אינה מועלת אלא שלא יפסיד השוכר בההי' מכה דלא מזלי' גרם אבל אינה מועלת למה שלא יוכל לחזור כל היכא דמצי מנכה והנלע"ד דבכ"מ [דנ"מ] במכת מדינה והוא בדרד זה דבכ"מ שנתבטל הענין ויפסד לגמרי כמו מת או נשבר בבהמה אם שכרה אפילו למשוי בסי' שי"ב [ש"י] או אפילו בהבריקה ושכרה לרכיבה או לכלי זכוכי' אין ע"ז שום שכירות כלל כיון דאינה ראוי' כלל למה [לזה] דינו תלוי בין אם אמר בהמה זו אי בהמה סתם וכמ"ש בסי' שי"ב [ש"י] אבל במקום שיש עדיין אותו דבר בעין שאירע בו הפסד לא מצי שום א' מהם לחזור ומ"מ אין דבר זה דומה למום דדין מום אין לו ענין רק אם היה קודם הוא מקח טעות משא"כ כאן דנעשה אח"כ והוה החילוק במזל של מי כמו שמור' ע"ז כל שיטי ההלכות במה שהזכירו תמיד בזה דמזלי' דמאן גרים וכלל החילוק בזה דאם הוא מכת מדינה בין כאן בחכירות קרקע ונלקה הקרקע: בין בשוכר בהמה הוה הפסד של המשכיר דמזלו גרם ומ"ה כתבו התוס' ורבינו בשם ר"ח בסי' שי"ב [ש"י] באם מחפשי' הבהמות כו' כמו שהעתקתי בסמוך דאז ההפסד על בעל החמור והטעם כתבו התוס' שם דאז לאו מזלי' של השוכר גרים כו' והיינו ממש טעמא דמכת מדינ' בכ"מ נזכר ממנו כדאית' פ' המקבל דף ק וע"כ ה"נ בשדה בית השלחין מנכה לי מן חכירו אם הוא מכת מדינה אבל עכ"פ אין כאן חזרה ומ"ה אף בשדה אילן שנקצץ האילן אין השוכר חוזר בו אלא מנכה שיעור הפירות וכן ביבש המעין ואפשר לדלות בדלי וכמ"ש הרמ"ה בהדי' הבאתי לעיל בר"ס זה דאפי' קבלן לא מצי הדר ביה בדרך זה וכ"ש שוכר או חוכר ואם אינו מכת מדינה הוה ההפסד לשוכר כולו הן כאן בבית השלחין הן בהמה שהבריקה ואין מנכה לו כלום והשכירות כדקאי קאי כיון שעדיין ראוי למלאכת הראשונ' אלא שנתקלקל במקצת במזל השוכר ונמצא דה"ה בחנות שנשאל עליו ר"מ פאדווה הרי החנות קיים לענין הלואת הרבית אלא שנתקלקל קצת מחמת ההלואה באמנה מנכה לו שיעור המגיע לאותו חלק אם הוא מכת מדינה הגזירה ההיא וא"א לתקנה בשום ענין אפילו ע"י טורח וכמ"ש לעיל ואם אינה מכת מדינה הוה ההפסד של השוכר אבל עכ"פ אין כאן שום חזרה ונמצא שלפי' הדין יפה פסק הרב רמ"א כאן בהגה' שבכל מקום תלוי בנכוי כאן ולא בחזרה אלא שמ"ש בד"מ שהעתקתי בסמ"ע דלעיל דשאני בבהמה שאינו מכת מדינה איני יודע שום פירוש לזה דלפי מ"ש הכל שוה גם מ"ש בד"מ ולא דמי לקרקע שאכלה חגב אין לענ"ד שום פירוש לדברים אלו והדברים מחוורים כשמלה חדשה כמ"ש בס"ד [וכן] פסק מהר"ם כו' מה שהקשה סמ"ע על דברי מהר"ם בזה ס"ק ד' בסופו בסי' שלד במלתא דלא שכיחא דהוי פסידא דפועל ומכח זה פי' דברי המרדכי דחצי ההפסד קאמ' לא דק בזה דבהגהת אשר"י בפ' האומנין דף קמו כתב דין דמושל וכתב שם בפירוש ונותן לו כל שכרו ע"ש ועיקר קושיית הסמ"ע לק"מ דבסי' שנד לא מיירי ממכת מדינה ולא הוי פסידא רק לזה לחוד אבל בכ"מ שיש מכת מדינה אה"נ דכל ההפסד על ב"ה דמזל דידיה גרים ולא אזלינן בתר שכיח או לא וכן ראיתי בתשובת רמ"ה [רמ"פ] בסי' פ"ו דבמכת מדינה הי' כל ההפסד של ב"ה מכח דין זה דגזירות המושל של המרדכי שזכרנו והוא ברור והוא פשוט וכמ"ש גם רמ"א בסי' שלד לחלק בין מכת מדינה או לא.

(ס"ב) ולא א"ל הזה לכאורה משמע דלשון הזה דייק ליתור ואינו כן דע"כ צ"ל הזה דבלא"ה לא ידענו איזה בית השלחין משכיר לו אלא לישנא דבית השלחין הוא העיקר וכן איתא בגמ' מכדי דקאי גביה עסקינן מדקאמר זה בית השלחין דקאמר ל"ל ושפיר כ' הסמ"ע דאפי' עומד חוצה לה ומראה עליה ואו' בית השלחין זה הוי קפידא:

(מחכיר לחוכר) דהמשכיר אינו דורש בטובתו של חוכר אלא בוודאי שמא בעלמא א"ל דמתקרי כך כדאיתא בריש סי' ריח סי"ח לענין גפני' משא"כ בא"ל חוכר למחכיר ודאי דרך קפידא קאמר כמות שהוא ואפי' אינו עומד בתוכה ולא אמר זו ונראה דהלכה כי"א הללו דהא מסיק ב"י כן בשם אחרונים וגם רבינו הטור הכריע כן וע' מ"ש שמ"א [שמ"ב] ס"ז מזה דבר נכון: