ט"ז על חושן משפט רפז
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
(ס"א ואפי' שכר עמלן כו'). אף על גב דבשאר שותפין נוטלין שכר טרחם כאריס שאני אחים דמחלי אהדדי אשיר"י וכתב עוד דה"ה כולם גדולים נמי מחלו אהדדי:
(היא היורשת) כגון נשא ראובן את בת אחיו שמעון ומת ראובן בלא בנים ושמעון מת בלא זכרים אלא נקבות נמצא אשת ראובן יורשתו בכלל אחיותיה:
(ששכר פועלים) אע"פ שטרחו בזה מ"מ כיון דאין כאן חסרון כיס וגם לא טרחו בגופ' בהשבחת השדה אלא ע"י טורח אחרים מחלו אהדדי:
(מודיעים לקטנים) ה"ה קטנים המוטלין בעריסה מ"מ השמירה יכולה להתקיים על [ידי] שאר הקטנים לא מחשיב מלאכה בגופה כ"כ הנ"י רק בפני עדים כתב הסמ"ע אפי' שלא בפניו כמו במחאה דחברך חברא כו':
(באחים הניזונים כו'). נ"ל טעמו דכל שאינן ניזונים הוי כאחרים לגמרי מש"ה ה"ל ליטול רשות ממנו תחלה משא"כ בניזוני' לא איכפת לא' שישביח חבירו בנכסים ויקח לו השבח ועמ"ש בסי"ג:
(ס"ב בהם סחורה) הך סברא אמרינן בגמרא ברב ספרא דעביד עיסקא בנפשי' ורווח ואמרינן דרב ספרא לא שביק גירסתו וטרח לאחרינא וכתב רבינו דהוי זה כאילו פירש ואמר לעצמי אני עושה וק"ל כיון דעסק סחורה הוי כמו שכר פועלים ומיחשב לשבח מחמת נכסים ולדעת הרמב"ם שבסעיף א' אפילו אמר ראו לא מהני אלא בשבח מחמת הוצאתן דוקא והא גם זה הוא דברי הרמב"ם וצ"ל דבהא פליג ג"כ הרמב"ם וחישב עסק סחורה מיחשב כמו טירחא בגופה לחפור ולבנות דנקיט בס"א ובסמ"ע כתב וז"ל לאו דוקא בסחורה ה"ה אם היה טורח נפשו בהשבחת נכסים כנ"ל ג"כ אמרינן כיון שהוא ר"ח כו' וכן הוא בגמרא ובטור שכתבו ג"כ ההוא דינה אהשבחו' נכסים עכ "ל ולא ידענא מאי קאמר דבגמרא אמרינן לה ברב ספרא דעביד עיסקא וכמו שהעתקתי בסמוך ולד"ר הוי זה הדין דוקא בסחורה דאלו בטירחא דגופא א"צ לטירחא דת"ח אפילו בהדיוט נמי א"צ לו' ראו ואם לדעת הרמב"ם וכמו שכתב דחשיב ליה סחורה כמו טירחא דגופיה לא היה לו להביא דעת רבינו הטור ע"ז:
(שאינו מניח תורתו) מסיק ב"י אפילו בת"ח בזמן אמרינן כן:
(ס"ג אם קטנים וכו') הטעם דאלו בא לב"ד למלוך אם ירד שם ומשבח וישומו לו כאריס לא הוי הבית דין נותנים לו רשות לזה כיון דאין מורידין קרוב לנכסי קטן מ"ה אין לו כלום בחלק חבירו והוי השבח לאמצע משא"כ בגדולים אע"פ שהוא שלא בידיעת ב"ד מ"מ אם היה יודע שיש לו אח והיה בא לב"ד היו נותנים לו רשות כיון דמורידין לנכסי גדול שבוי גדול ע"כ חשיב כיורד ברשות ונותנו לו כאריס גם בחלק מכירו וזה מוכח בגמ' שאמר רב חסדא מי דמי התם ברשות והכא שלא ברשות ועוד קטן הוי ואמר רב אמי לא סיימוהו קמי דקטן הוי ש"מ דלא קפיד אלא אמה שהוא קטן אבל לא קפיד אשלא ברשות דגדול והיינו מטעם שכתבתי והקשה בסמ"ע על ששמים כאריס מההיא דסי' רפ"ה ס"ב בהג"ה דאם שמעו בו שמת ובא השבוי דאין הקרוב נוטל כלום בשבח מטעם דסמכא דעתיה ויהיה נזהר בשמירת שדה וה"נ כיון דלא ידע שיש לו עוד אחים סמכה דעתו ותירץ בדוחק דש"ה דעכ"פ היה חושב שמא לא מת והקול שקר ע"כ מחשב קצת כידע ומחל משא"כ לא ידע כלל עכ"ל והוא תמוה דא"כ היה לחכמים לתקן שם שיטול כאריס כמו בלא שמעו שמת שלא יפסיד השדה כדאיתא התם עוד הקשה ממ"ש רמ"א סי' זה סעיף א' דאם אינם ניזונים וכו' דה"ל יורד שלא ברשות דידו על התחתונה ותירץ דש"ה שדרים יחד וחלקו במזונות משא"כ כאן כשהוא לא ניזון במקרה מפני שלא היה עמו במדינה עכ"ל ונלע"ד דאין כאן קושיא דהתם שאפשר להודיע לחבירו ולא הודיע מקר' שלא ברשות אלא דבניזונין מחל לו כמ"ש שם הטעם משא"כ בזה דאין שייך לומר להודיעו כנ"ל פשוט: