ט"ז על חושן משפט רסח

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

(ס"ג שלא מדעתו) נ"ל ה"ה בד' אמות וראיה מדכתב הנ"י בפ"ק דב"מ דלא אמרו בד' אמות אלא כשעמד ונתנו לו בתוך ד' אמות הא קדמו לו הבעלים ולא זכו לו שמקום אותו הדבר קנוי הוא לבעליו עכ"ל הרי לפנינו דהד"א נקנו להבעלים אעפ"י שאין כוונת הבעלים לקנות דאדרבה דעתם להקנות להלוקח גם מעיקר הטעם של תקנות ד"א דלא ליתי לאנצויי מוכח כן דאל"כ אכתי אתי לאנצויי ולומר לא היתה כוונתך שתקנה כו' כנלע"ד:

(ס"ד) (ואם אח"כ בא כו'). פי' אירע הדבר שראובן בעל החצר מוחזק שסגר ביתו ולא הניח לשמעון שיקח מביתו:

(אם כבר נפסק) יש לי מקום עיון על ראייתו של ת"ה בזה פי' ש"י דהיינו מפ' החולץ דף ל"ז ספק ובני יבם שבאו לחלק בנכסי יבם לבתר דפליג יבם בנכסי מיתנא פי' שמתחילה היו באין לדין הספק עם היבם בנכסי אחי היבם שמת דהיינו שהספק אומר אני בנו של מת ויורש הכל והיבם אומר אתה בני ואין לך כלום בנכסי אחי והיו חולקים כי כן דינם ממון המוטל בספק כזה חולקין ואח"כ מת היבם והניח נכסים הרבה משלו ובאים לדין הספק ובני היבם שהספק אומר ממ"נ אם אני אחיכם תנו לי חלק כמוכם ואם אני בן המת כבר שקל אביכם שלא כדין החצי החזירו לי ופסק שם ר' אבא קם דינא ופי' רש"י אחר שנעשה דין בנכסי היות אין זה יכול לחזור עליהם ומה שהוא שואל בנכסי והיבם אמרינן ליה אייתי ראיה ומזה יליף שם בת"ה וז"ל ונראה הטעם דודאי הסברא היא לעולם דשקיל הספק ממ"נ אלא היכי דכבר פליג עפ"י הדין אסח דעתיה מינה ומתייאש מאותו חלק דשקיל יבם ונעשה כממונו אם כבר נפסק דזה אותו א' שלקח בחצר חבירו מההיא שעתא אסח' בעל החצר דעתו עכ"ל וקשה ממש"ר סי' ל"א בב' כחות המכחישים זא"ז דאם יש למלוה שיש לו על לוה א' ב' שטרות מאלו הכתו' דמצי לגבות בשטר הגדול ובפני ב"ד אחר יגבה בשטר האחר ואמאי צריך לגבות בב"ד אחר הא אפי' בב"ד זה יגבה דקם דינא כיון שכבר גבה על פי הדין וא"ל דשאני כאן דהב"ד לא ידעו תחלה שיש שטר אחר והוי קצת כמו גביי' בטעות ז"א דהא בהחולץ מדמה זה לאחד שקנה שדה מד' ובא אחד שהיה לו דר' ואבד דפליגי חכמים ואדמון ע"ש. וי"ל דכיון שיש בהחולץ שם פלוגתא וס"ל לחד מ"ד דהדר דינא ומשמע שם מדברי הרא"ש דלא איפסקא הלכה בבירור דקם דינא אלא מצד דלא מפקינן מבני יבם מספיקא מ"ה ניחא בסי' ל"א דבא להוציא בשטר הב' ובזה אפשר דהדר דינא ולפ"ז נ"ל דאם חזר זה הקונה האחד ותפס משל הקונה הב' דלא מפקינן מיניה ולא שייך לומר דהוי ספיקא דדינא ולא מועיל תפיסה דאין כאן שום תפיסה באיסור לא לראשון ולא לאחרון דהכל ספק הוא וכמש"ש בסוף התשובה בהג"ה לענין תפיסה האחרון דלא הוי באיסור וה"נ י"ל כשחזר האחד ותפסו כנלע"ד לפי סברת בעל הת"ה אבל בסי' ר"פ שדיתי נרגא בעיקר ראייתו מצד אחר ע"ש ולפי הנלע"ד אין פסק זה ברור להלכה ובפרט שיש הרבה גדולי פוסקים שפוסקים כמ"ד הדר דינא כמ"ש ב"י בא"ע סי' קס"ג בשם הר"ז הלוי כנלע"ד: