ט"ז על חושן משפט רנט

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

(ס"א הרואה אבידת כו') מ"ש הסמ"ע דרואה והגביה קאמר אשתמיטתיה דברי הנ"י בזה בפשט דכהן והוא בבית הקברות וז"ל דמיד שרואה עובר על ל"ת ועשה וכי אמרי' בהמתין לה כו' לפי שהמתין ולא הכירה באבידתה ועדיין היה יכול להשיבה ולקיים עשה שבה דודאי הרואה אבידה ולא נטלה מיד כיון ששמר אותה לא עבר על עשה שבה אלא כשבטלו והולך לו וכשנתייאשו הבעלים ממנה נתבטלה עשה זו ולא מחמת המוצא כו' וכך הם דברי הרמב"ם שכ' הרואה אבידת ישראל כו' עכ"ל:

(ומשום לא תגזול) פירש"י לא תגזול לא שייך אלא בשעת נטילה כמו ויגזול את החנית לא תוכל להתעלם אינו אלא לכובש עיניו ונמנע מלהציל:

(ס"ג שרוב העוברים שם עכו"ם) מ"ש הסמ"ע ס"ק ג' בזה לא ידענא מה תיקן בזה דהא איתא בפ' לא יחפור דף ך"ד הנהו זיקא דחמרא דאשתכרין בי קופאי שרינהו רבא ופרש"י טמונים בין גפנים שבכרם והיא של ישראל ופרכינן לימא לא סבר להא דר' חנינא דאמר לעיל רוב וקרוב הולכין אחר הרוב ופירש"י כאן ישראלים מצויים יותר מעכו"ם ולא אזלינן בתר רובא דעלמא עכ"ל ש"מ דלמאי דקי"ל דאזלינן בתר רובא אזלינן כאן בתר רוב העולם ולא בתר רוב ישראל המצויים כאן בכרם א"כ היינו ממש כי הכא ואמאי חייב כאן להכריז נתלה המציאה ברוב העיר עכו"ם ונ"ל דשאני הכא כיון שאפשר להתברר ע"י ההכרזה דהאבידה של ישראל עבדינן כן ולא מהני כאן שום רוב אלא לענין יאוש בעלים דבמקום רוב עכו"ם הוי האבידה של מוצאו דאפי' נפל מישראל מייאש לה אבל במקום דלא הוי יאוש צריך להכריז אפי' אם הרוב עכו"ם ומיעוט ישראל דלא מהני לזה רוב כלל כיון דאפשר בהכרזה וכהאי סברא אשכחן בתוס' פ' לא יחפור דף כ"ג ע"ב ד"ה חוץ לנ' כו':

(ס"ו עוף חטף כו') כתב הסמ"ע סק"ז אפילו חוזר והפיל באותה העיר כו' ק"ל למה כתבו רבינו והמחבר והוליכו למקום אחר דהא אפי' חזר והשליכו כאן הוה יאוש מיד בשעת החטיפה וי"ל דמ"מ אם חוזר ונפל במקום הזה או סמיך לא מייאש דרגילות הוא בשעת החטיפה לפעמים נופל הדבר החטוף מפיו מחמת שלא החזיקו בפיו היטב ע"כ לא מייאש כל זמן שהעוף סמוך למקום החטיפה וברמב"ם כתב השליחו לחצר אחרת:

(ס"ז ואם הוא דבר כו') תחלה נבאר דברי רבינו כי יש כאן מקום עיון רב במ"ש אם היו הבעלים מרדפין כו' וע"ז כתב והוא שיהיה בענין שאם עומדים כו' דמשמע שמיירי באמת אין עומדין שם ותו צ"ע במה שכתב על חלוקה הב' דאין יכול להציל במקום השטיפה אם עמדו שם כו' הא אפי' רדפו הוה יאוש כיון דא"א להציל ונ"ל דרבינו קאי בזה על נהר שיש בו מכשולות שזכר בסמוך דאם יש באבידה סי' לא מיקרי יאוש מסתמא ואמר ע"ז דלענין דבר שאין בו סי' לא מהני המכשולות אלא בענין שיהיה יכול להציל ע"י איזה פעולות תיכף במקום השטיפה ונזה הוה דינא דכ"ז שהוא עוסק באותן הפעולות ורודף להתעסק להציל אף אם קדם אחר והציל לא זכה דאנן סהדי דלא מייאש מחמת אותו שיקדים עצמו להציל וזה לא יוכל ליתן סי' דהיא סומך שיעידו עדים על חטיפתו ועסקיו להציל תיכף שנשטף אין לך סי' גדול מזה ומש"ר אי אפי' אינם שם כו' קמל"ן חלוקה הב' דכיון דאפשר להציל רק שלא ידעו הבעלים מזה דהוא יאוש שלא מדעת ולא מהני קדימת האחר ועל ב' חלוקות שזכר כבר כ' אח"כ ובא אחר והצילו דלא זכה וקאמר אח"כ אבל אם לא יוכל להציל תיכף אלא ע"י המכשולות זה לא מהני מידי דאף אם יש עדים שהקורות היו שלו מ"מ אמרי' שנתייאש מהם כיון שא"א להציל דההיא הצלה שע"י המכשולות לא מהני ליה רדיפתו כיון דהוא רחוק מכאן קרוב הדבר שיקדמנו הקורה לשם וזה אין בו סימן בודאי מייאש מינ' וה"ג אלא עד שילך למרחוק שם לא יועיל כו' ול"ג ושם בוא"ו וכוונת רבינו בבבא זו לפירושו דמ"ש שמועיל לו מה שיוכל להציל היינו דוקא מיד ע"י רדיפתו ועסקיו אבל לא מהני ההצל' שע"י המכשולת מטעם שזכרנו ואמר אח"כ על אותו הצלם דמהני דהיינו מיד אם עמד שם כששטף ונתייאש כו' הרי אנו רואין דלא ניחא ליה בההיא הצלה וא"כ סמך על המכשולות ודאי הוי יאוש ונרא' להוסיף כאן ו' א' ולגרוס ואם עמדו כו' ומש"ר אח"כ ואם סתמא הוא כו' לכאורה פירושי דלא היו שם הבעלים וכעין שפירש בתוספות שהביא ב"י אבל א"א לומר כן דזה כבר זכרו רבינו כמ"ש או אפי' אינו שם אלא נראה דה"ק ואם סתמא שלא נודע אם היה באופן שנתייאשו דהיינו שלא היה אפשר להציל או היה אפשר להציל מסתמא לא הוה יאוש אך מדברי רמ"א נראה שהיה מפרש מש"ר אם עמדו שם כו' אמ"ש שלא הי' יכול להציל והוא דבר תמוה כיון שאינו יכול להציל אפי' רדפו הוה יאוש ובסמ"ע תיקן זה וכתב דמ"ש רמ"א והוא עומד ר"ל או שהוא עומד ביכול להציל ומה יעשה בדברי רבינו שכתב אם עמד שם שא"א לפרש כן גם מ"ש רמ"א וסתמא הוי יאוש הוא תמוה דבד"ר כתב לא הוי יאוש ובסמ"ע כתב שצ"ל גם בדברי רמ"א לא הוי יאוש ושכן ראה בכתיבת יד של רמ"א ומ"מ דרכו של רמ"א בדברי רבינו נסתר ממני והנלע"ד כתבתי: