ט"ז על חושן משפט רנ

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

(ס"א) ככתובין וכמסורין בד"ר כתוב קונה לכשימות למפרע הקשה ב"י שהרי אמרו במתנת שכ"מ אינה קונה אלא לאחר מיתה ונ"ל נ"מ דזה שקונה למפרע לענין אם מת המקבל בחיי הנותן ואח"כ מת הנותן דזכו היורשין של המקבל אפי' נולדו לאחר מיתת נותן כמש"ר והמחבר ס"ס קכ"ה והוא מטעם דזכו למפרע:

(ס"ב) המתנה בטילה מ"ש הסמ"ע ס"ק י' לענין מחילת חוב כן מצאתי בתשובת מהר"ם סי' תתל"ב:

(ס"ג אפי' תפסו העניים כו') צ"ע דכאן הכריע רמ"א בבעיא זו דהיא ספק איסורא בענין הקדש דאין מוציאין מן היורשי' וכ"כ בי"ד סי' רנ"ט לענין שאם אומר לשון שמסופקים בכוונתו דהיינו דין דהכא ובי"ד סי' [רנ"ח סי'] ב' כתב באם אמר סלע זו לצדק' ואמר על אחר וזה הוי ג"כ צדקה והוא בעיא בגמ' דנדרים דף אי יש יד לצדקה כמו בקרבנות או לא והוא דעת הרא"ש והרשב"א שם מטעם דספק איסורא להחמיר כמ"ש ב"י שם וצ"ע וע' מה שכתבתי בי"ד סי' רנ"ט סעי' ה':

(מטלטלין אלו לשמעון) עמ"ש ע"ז סי' רנ"ג סעיף ב':

(ס"ד) לא מהני תפיסתו כלום יש להקשות ממש"ר והמחבר סס"י קכ"ה בשכ"מ שאמר לשליח הולך מנה לפלוני דאם המקבל הי' חי בשעת הכתיבה של השכ"מ להשליח דאין השכ"מ יכול לחזור בו מטעם דהולך דשכ"מ כזכי דמי וקונה המקבל במשיכתו של זה הזוכה והתם מיירי בע"כ במצוה מחמת מיתה מדאמר שם עמד חוזר והוא סותר מ"ש כאן דלא מהני תפיסה כלום וכ"ת תפיסה דהכא הוא מעצמו בלי צוואת השכ"מ שיתפוס הא ליתא דמבואר שם במרדכי פ' מי שמת דלאה משרתת רחל היתה תופסת צררי משל רחל שהיתה שכ"מ על פיה של רחל לפי דברי' של לאה וזה מוכח שם דהא כתב שם שאם לא היתה ורחל מצוה מחמת מיתה לא היתה יכולה לחזור דהוי מתנת שכ"מ בקנין דמשיכתה הוי כקנין ואי ס"ד דתפסה מעצמה היאך היתה לאה זוכה במעות שכ"מ במקצת מה שתפסה מעצמה כיון שלא היה שם קנין ומשיכה צריך שתהי' מדעת הנותן אלא ע"כ שתפסה מרצון רחל וכן מבואר בתשובת מהר"ם סי' ל"ד ולפי הנראה דההיא תשובת מהר"ם היא ממש התשו' דבמרדכי דלעיל ובזה מבואר דא"א לחלק כמו שחילק הסמ"ע ס"ק י"א דאלו היה השכ"מ נתנו שיוליכנו לביתו הי' מהני שלא יוכל לחזור בו דהרי כאן משכתה לאה לביתה עפ"י מאמר רחל השכ"מ ואפ"ה לא מהני ויכולה רחל לחזור ע"כ נלע"ד דתפיסה דנקט רמ"א כאן דלא מהני הוא כולל לכל הקנינים דלא מהני לענין שלא יוכל לחזור והוא חולק על רמ"ה דסי' קכ"ה ואף שלח כתב הרמ"א כלום בס"ס קל"ה [קכ"ה] על המחבר שפסק כרמ"ה מ"ע האמת יורה דרכו כמ"ש אלא דעדיין ל"ע כמו שאכתוב בסעיף י"ג:

(ס"ד) כדי פרנסתו מה שחילק הסמ"ע בס"ק י"ב בין קרקע למטלטלין תמוה הוא דא"כ ישערו הקרקע ג"כ שהיו לו שיעור פרנסתו אחר כל ההוצאות כמו בסחורות דא"א בלא הוצאות ותו דא"כ ישערו הקרקע כדי שישכור פועל ע"כ נלע"ד דמשערין בכ"א מה שיותר על ההוצאות וברור הוא דאם היה רגיל לפרנס בני ביתו אצלי דגם זה בגלל אומדנא דלא שביק בני ביתו ויהיב לאחרי' וכמ"ש ריש סי' רמ"ו בשעה שמת בנו כו' ואפ"ה סתם רמ"א וכתב כדי פרנסתו דהיינו כפי מה שהיה תחלה. ורבינו דנקיט תחלה בני ביתו היא שייך ג"כ בסחורות אלא שדבר ביותר מוקדם:

(ס"י) וצריכה קנין פי' דבלא קנין יכולים היורשים לומר שמא יש לו נכסים במקום אחר והוא מתנה במקצת ולא קנה ואפילו מת ואם נכתב קנין ומת מפקינן מיורשים כדין מתנה במקצת בקנין ורע"ג דספק הוא כתב הרא"ש משום דיש כאן מתנה גמורה בקנין אלא דמחמת אומדנא הוא דאמרי' אם עמד חוזר. והאי אומדנא לא אמרי' אלא היכא שברור לנו שזה כל נכסיו עכ"ל וא"ל בס"ג בהקדיש כל נכסיו פסקו המחבר והרמ"א דאין מוציאין מיד היורשים מספק כיון שיש אומדנא נ"ל דשאני הכא דלפי הסברא מסתבר טפי דיש לו עוד דאל"כ ה"ל לומר כל נכסי שכן הוא דרך הלשון הנותן כל נכסיו ועמ"ש בס"ס י"ז דבמצוה מחמת מיתה יכול לחזור אפילו בזה:

(סי"ב) (שחזר בו לעצמו) דגלי דעתי' דלא יהיב במתנת ש"מ להא' אלא במתנת בריא ובעי קנין [כירושה] בעלמא וא"ל כיון דמה שחילק תחילה ליורשים לא שמיה מתנה נחשב מה שנתן לאחרים כדין מתנה במקצת ובעי' קנין י"ל כיון שמזכיר באותו פעם יורשים ה"ל כמפרש נותן המקצת בתורת מתנת ש"מ דמהני בלא קנין כמ"ש בס"ט כצ"ל:

(ראשון קונה) נ"ל דמיירי אפילו בלא הפסיק במשמען של דברים ואפ"ה לא הוי כמתנה בכולי' ולא מהני קנין דאדרבא אמרי' כיון שהקנה בקנין דעתו לתת מקצת ואח"כ נמלך ויהיב גם המותר לאחר והוה הקנין הוכחה שהיה להא' מתנה במקצת:

(סעיף י"ג) אם פי' שיהא כו' תיקן בזה קושיית הטור דמתנת ש"מ במקצת בעי קנין וא"כ הוא כברי' לכל דבר כמו שהקשה רבינו לזה תירץ דמיירי בלא קנין ואפ"ה קנה כיון שפירש כו' ומ"ה מצוי [מצי] לחזור בו. [בין לעצמו כו'] הקשה הסמ"ע ס"ך [ס"ק מ"א] מס"ס קכ"ה והוא תמוה דהא לא מיירי מנותן ליד שליח אלא כתב לחוד ואי כוונתו להקשות על מה שכתב המחבר ע"כ דאפילו כתב וזיכה לא מהני דהיינו זיכה המתנה ע"י אחר א"כ יותר תמוה מה תירץ דמיירי הכא בא"ל שלא יתנהו עד שמת דהאיך כתב אח"כ אבל אם כתב וזיכה וקונה כו' [וקנו מידו] דאין לאחר קנין כלום דהא במפרש שלא יתן עד לאחר מיתה הוה כמצוה מחמת מיתה דלא מהני קנין וזיכוי כמ"ש בסי"ד ומ"מ הד"ר ואחריו המחבר צ"ע מההיא דס"ס קכ"ה דאמרי' שם ואפילו בהולך לפלוני הוי בשכ"מ כאומר זכי ולא מצי לחזור ואלו הכא אמר בפירוש זכי לפלוני וגם כתב לו בכתב ולא מהני:

(משמע בטור דמהני) ואף לפמ"ש רבינו בס"ס קכ"ה דאף אם בא ליד המקבל אם עמד חוזר השכ"מ שאני הכא שיש לו עוד מעלה אחרת שכתב לו בכתב כנלע"ד ומ"ש רמ"א צ"ע מנלי' נלע"ד דרבינו יליף לה מדאמרי' בגמ' כתב וזיכה מצי לחזור והב' קונה ואי ס"ד דאף אם הגיע ליד המקבל לא מהני הל"ל רבותא במקום שאמרו זיכה ע"י אחר הל"ל שהגיע ליד המקבל עצמו אלא ע"כ דאם הגיע ליד המקנל ה"ל כקנין דאם כ' וזיכה דמבואר בגמ' דמהני וכ"ז ביש עוד מעלה דהיינו שכתב לו אבל בלא"ה לא מהני ולפי דעת המרדכי דלעיל ס"ג בשם תשובת מהר"ם אפילו בא ליד המקבל לא מהני וכמ"ש שם כן נלע"ד:

(ס' ט"ז אין בדבריהם כלום) בד"ר כתוב שלא זיכה להם בחייו כנום כמ"ש סמ"ע [ס"ק ל"ו] מ"ט ומבואר בד"ר שאף שהיה קנין שם בשעת תנאי לא מהני לאחין ואין לטעות מל' שכתב רבינו שלא זיכה כו' דאילו זיכה בפירוש להאחין שירשו אותו אחר מיתתו דמהני דהא מתנת בריא הוא וצריך שתהיה מהיום ולאחר מיתה וכאן לא אמר אלא שהם ירשו ואין קנין לאחר מיתה אלא ה"ק שלא זיכה להם כדין מתנת בריא ומ"ש שלא התנה אלא עם האשה כו' כ"כ דלא תימא אף התנאי של האשה אינו כלום נזה כתב שאצל האשה מהני זה תנאי שמסלק' עצמה מהחיוב כתובתה שני שלישים וכבר קי"ל בריש הכותב דאדם מסלק עצמו מדבר שב"ל באומר דין ודברים אין לי בנכסייך:

(ס' י"ז לא גמר להקנות) בפסקי מהרא"י סי' ר"ל כתב דאין לחלק ולומר בעם הארץ דלא בקיאים בדינא ועבדי כולי מילי בקנין אין אומרים שהקנין לגרועי אתי דא"כ כולי סוגיא איירי דוקא בת"ח כו' ומ"מ נ"ל באם ראינו גלוי דעת שהוא סובר שצריך קנין אז ודאי אין הקנין מגרע:

(הקרקע של המקבל) נ"ל דהכי קאמר כל קנין מטלטלין אגב קרקע צריך שבשעה שמקנה לו המטלטלין יש לו הקרקע ומקנה לו שניהם זה אגב זה משא"כ כאן דהא מתנת שכ"מ אינו קונה אלא לאחר מיתה כמ"ש בסי' רמ"ח ס"ח [ס"ד] ובאותו שעה באה הקרקע ממילא להמקבל דכבר כלה כח המקנה שהרי מת ובאותו שעה לא שייך שיקנה לו מטלטלין אגב קרקע כי הקרקע ממילא ודומה למי שמקנה לחברו מטלטלין אגב קרקע של המקבל שפשוט שאינו מועיל כיון דאין לנותן זכות בקרקע ה"נ בזה דאין שם כח הנותן דכבר מת ואלו לא אמר אגב אלא היה אומר מטלטלי ומקרקע לפלוני היה שפיר קונה שניהם אחר מיתה אבל עכשיו שגמר להקנות בקנין אגב ואין זה לאחר מיתה ובחנם הגי' כאן בעל הסמ"ע:

(ואין צריך בזה יפוי כח) הריב"ש כ"כ דמסתברא שלא אמרו שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר או בקנין אלא במתנותיו אבל באפטרופסיס אינו כן דמה הוא נותן להם שנאמר לא גמר להקנות אלא בשטר והלא שטר אינו אלא לראי' שממנה אותו אפטרופס וק"ל הא איתא בסי' רמ"ו ס"ח דאם אין יפוי כח אפילו אפטרופס לא עשאו דכיון דהוי בהקנא' אמרי' שמא לא גמר לעשותו אפטרופס אלא בשטר ואין שטר כו' וכמש"ר שם בשם רבינו יונה ע"כ הריב"ש לא ראה דברי רבינו יינה אלו דאלו ראה וחלק עליהם ה"ל לכל הפחות להביאם וגם אין דרכו של ריב"ם לחלוק על ראשוני' גם מה שהקשה ריב"ש דהלא אין מקנה לו שום דבר לא ידענו קושי' בזה דהא מצינו בברי' שנותן הרשאה לחבירו שיהי' שליט בנכסיו דצריך קנין כמ"ש בסי' קכ"ב אלא דבשכ"מ סגי באמירתו וזה שאמר כתבו וחתמו דעתו לעשותו כברי' ע"כ לפי הנלע"ד דאין לפסוק כהגה זאת שהי' אליבא דריב"ש:

(וכן אם קנו כו'). זה מיירי אפי' במצווה מחמת מיתה כמו שהביא ב"י בשם הריטב"א וטעמו בזה דכיון שכתב בו מעכשיו הוי כמתנת בריא ועדיף משאר מתנת ש"מ בכולי' בקנין דאמרי' שאין קנין לא"מ דכאן מתחיל הקנין מהיום ונלע"ד פשוט דאף אם חזר בעודו שכ"מ לא מהני אם מת אח"כ באיזה פעם שיהי' דהוי כמתנת בריא ממש וכדאיתא בפ"ק דב"מ זהו מתנת בריא שהי' כמתנת שכ"מ כל שכתוב בו מהיום ולא"מ שפשוט שלא מהני שם שום חזרה בעודו חי ולפ"ז אין לשון רמ"א מדוקדק כאן דכתב וא"צ יפוי כח דמשמע מזה דאף בלא יפוי כח הוה דינא כיפוי כח וז"א בכ"מ דאמרי' בסי' זה יפוי כח הוה דינו דקונה לא"מ כדין מתנת ש"מ ויכול לחזור בו בעודו חי וכמ"ש ב"י בסי' י"א בשם תשו' הרמב"ן דאין יפוי כח מהני שתהי' מתנה מעכשיו וכאן הוי דינו כברי' ממש כיון שכתב בו מהיום וכמ"ש ואין כאן שום חזרה כנלע"ד ברור. ונ"ל עוד באם לא כתוב שמקנה לו לא"מ רק מהיום לחוד והוא מצוה מ"מ דכי עמד יכול לחזור בו אעפ"י שקנו מידו כמו דמצינו בס"ג דאפילו מתנה במקצת וקנו מידי יכול לחזור במצווה מ"מ וכן משמעות דברי רבינו בסי' כ"ה וז"ל אבל אם פי' בהדי' מחמת מיתה דאפי' הקנה לו בכל מיני הקנאות חוזר בו עכ"ל וא"ל לפ"ז אמאי אמרינן במתנת שכיב מרע בקנין דמגרע כחו נימא דמש"ה כתב לו קנין כדי שיקנה מעכשיו דסתם קנין הוא מעכשיו כמ"ש רמ"א סי' רנ"ח ס"ב ונימא דכתבו כי היכי דליהוי ככותב מעכשיו ולאחר מיתה לפי דברי הריטב"א דכאן יש לומר דאי הוה נתכוין לענין מעכשיו היה מפרש בפירוש מעכשיו:

סעי' יט (דאז הוי מסירת השטר) הב"י הקשה על רבינו כיון שיש בה קנין מהצורך למסירת השטר ותו כי נכתב בל' צוואה ומסרו מחיים מה הוה ולענ"ד ד"ר בדרך זה דמ"ש תחיל' ואם הי' בה קנין כו' לא קאי אק"ס דוקא אלא אכל הקניינים השייכים דהיינו שדי מכור' לך שכל שכתוב בשטר כן הי' הקרקע נקנית וע"ז מסיים ל"ש אם פי' הקנין בשטר דהיינו כ"א כפי קנינו השייך בו הן בדרך שטר קנין וכתוב בו בפי' שנעשה בק"ס או נכתב בל' זה שדי מכור' לך ול"ש נתן לו בע"פ בקנין חיישינן שמא לא גמר וכו' ובכולהו ל"מ מה שהגיע השטר מחיים להמקבל אלא דוקא יפוי כח מהני והטעם שמא לא גמר להקנות אלא לאח"מ ואין קנין לא"מ ובכלל זה ג"כ אפי' אין שם קנין רק שצוה לכתוב כתב וליתן להמקבל דיש ג"כ לחוש שמא לא גמיר ויהיב עד דמטא שטר' לידו ואין שטר לאח"מ ע"כ כתב דיש חילוק בזה השטר נכתב בל' צוואה אז מהני אם בא לידו מחיים כיון שאין שם במתנה שום קנין רק שציוה לכתוב השטר וזה כתנאי בעלמא הוא וכיון שנכתב נתקיימה צוואתו תיכף משא"כ באם כתב בשטר בל' קנין הן ק"ס הן שדי נתונה לך לא מהני הגיע לידו מחיים דכיון דהעיקר הקנין הו' שלא מחמת הצוא' לחוד חיישי' שמא לא גמר להקנותו אלא בקנין באותו שעה שתחול המתנה דהיינו שימות וזה מוכח מדכתב רבינו והרא"ש שכתוב בו שדי נתונה לך דומה לשטר מתנת שכ"מ שיש בה קנין והיינו כמ"ש:

(סי' ך' שהו' סבור כו') לא הבנתי זה דאמאי כתוב בו והקנה לראשון אי עושה משום גירעון מאי סבור שבא לעשות כן גם בב' ואי טעה בשע' שנתן לא' וסבר דקנין מהני לאח"מ ה"נ נימ' בשני ולמ"ל לתלות שלא רצה לפחות מא' ונ"ל דלא מיירי כאן שחזר ממתנותיו של הא' אלא שחילק נכסיו וכתב לא' מקצת והקנה ושם הוי הקנין דבר מועיל כי הי' בדעתו לשייר לעצמו המותר וכשנמלך אח"כ ונתן המותר להב' והקנה שפיר שייך לומר דהי' סובר כמו שלהא מהני בקנין צריך שלא יפחות גם להב' ואינו יודע שהב' הו' מתנה בכולי' כנ"ל וזה מוכח מל' רבינו שכתב וחזר וכתב גם להשני ולא כ' וחזר וכ' לשני והשתא ניחא לי מה שקשיין ד"ר אהדדי דבסעי' ך"ג כתב דדוקא כשמיפ' כחו דהב' דאל"כ אף הב' לא קנה וכן סל"ב [ובסל"ב] כתב דלא בעי' בשני יפוי כח ולפמ"ש ניחא דלעיל שאני דאותה המתנה עצמה חזר וכתב להשני ובזה ל"ש טעמא הנ"ל וכמ"ש ואף שמל' הסמ"ע לא משמע כמ"ש דהוא כתב דמיירי כאן בלא יפוי כח דהא' דאל"כ הי"ל לעשות גם בב' יפוי כח משמע שפי' שמיירי מחזר' דראשון והנלע"ד עיקר כתבתי:

(סכ"א וגמר להקנות לו מיד) מל' זה נראה שא"צ לבוא לידו מחיים וכ"כ סמ"ע ולא גילה טעמו כאן ונ"ל דלא דמי להא דלעיל סי"ט דבעי' בצוואה שתבוא לידו מחיים דהתם עכ"פ נכתבת בל' השטר אלא שניכר ממנו שהוא דרך צווא' לביתו שיקיימו מתנתו כ"ז ששטר זה יוצא מת"י אבל כאן כותב כל ענינו דרך כלל ולא שום ל' של שטר ע"כ אינו מקנה על תנאי שיבוא הכתב לידו ובזה ניחא מ"ש רבינו הך דינא אחר שכבר כתב דין נכתב בל' צוואה דס"ל אחר דברי רמ"א צ"ע שכתב גם כאן הצוואה צריך שתבא ליד המקבל כו' הא כבר כתבו רבינו ותרתי ל"ל ותו דגם בריש סעיף זה פשוט דמהני ומ"ה כתב בסמ"ע דהך הג"ה קאי ארישא אך תמוה דהא רמ"א הזכיר צוואה וברישא הזכיר שטר מ"מ האמת יורה דרכו:

(ס' ך"ב ואחר כדי דבור כו') נראה דכ"ש אם אחר כדי דבור עמד והקנה דלא הוי אלא יפוי כח דהא עיקר היפוי כח דלעיל אצל קנין הוא בל' זה וקנינא מיני' מוסיף על מתנת' דא:

(ס' ך"ה אינה כלום) פי' רשב"ם אפי' אם החזיק אח"מ באותו שטר לא קנה דכח השטר לא עדיף מצוואתו שהיא ככתיבה וכמסירה שהרי לא גמר להקנותו אלא בקבלת השטר ואין שטר לאח"מ עכ"ל משמע מזה אפי' מתנה במקצת ובקנין לא קנה כ"ז שלא בא השטר לידו וכ"פ נ"י בפ"ק דב"מ מסוגיא דמתני' מצא ש"ח אם יש בו אחריות נכסים כו' בשם הרי"ף והרמב"ם אבל רבינו מסיק בשם הרא"ש כאן דבמתנת בריא שהקנה המקבל קנה וכמ"ש רמ"א בסמוך וכ"כ המ"מ גם לשיטת הרמב"ם שהעתיק המחבר כאן וא"כ ע"כ הא דאמר כאן אעפ"י שהוא בעדים וקנו מידו איירי במתנת שכ"מ בכולו אבל במקצת לא דהוי כמתנת בריא וכ"כ המחבר בהדי' דברי הרמב"ם ומ"מ הוצרך רבינו להמציא לנו דהך דינא דנמצא דייתקי כו' דמיירי באומר בלשון שיכול לחזור בו דהיינו שאומר בפירוש מהיום אם לא אחזור בו דגם לדעת רבינו מיירי במתנה במקצת דצריכה קנין וכיון דיש קנין אי לא אמר בלשון שיוכל לחזור בו כבר זכה בו משעת קנין אע"ג דלא מטי שטר לידו נמצא דהך סעיף מיירי בב' גווני או במתנת ש"מ בכולי' או במקצת ואמר בפי' שיוכל לחזור בו ומבואר בד"ר דכל שכבר בא ליד המקבל בחיי הנותן תו לא חיישינן דלמא הדר הנותן דא"כ הי' מודיע כנ"ל הטעם:

(סי' כ"ו ועיין לעיל סי' ס') עמ"ש שם ובסי. רפ"א כתבתי דהך פיסקא לפי ע"ד תמוה הוא: