ט"ז על חושן משפט רמג

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

(סעיף א' לשלוחו של שמעון) בהג"ה מרדכי שם כ' וז"ל נראה כיון שהודה שמעון לגזברים והם היו בשליחות לאה יכונה לאה עצמה להוציא דיד שלוחה כיד' ותו דלא גרע מתוקף לב"ה ועוד מדר"נ עכ"ל משמע דבעני מיירי שהגזברים הלכו כדי שיספיקו צדקה ואותה צדקה היתה לצורך לאה אלא שלא פרסמו' מפני הכבוד דאי פרסמו' פשיטא שלאה יכולה להוציא כי מה לנו שנדר בפניה או לא דזכתה ע"פ דיבורו של הפוסק צדקה ואפילו שלא בפניה כדמוכח מההיא דר"פ ד' וה' שמביא ב"י רס"ז אלא כדפרישית וקמ"ל דאפ"ה יכולה לאה להוציא מטעמים שזכר ומ"ש מדרב נתן היינו מה שנזכר בסי' פ"ו ונראה דגם דברי רמ"א כאן נ"ל דמיירי מזה ודברי הסמ"ע ס"ק ג' תמוהים בזה דאם נעשה הנדר באופן שכופין אותו לקיימו מה לי בפניו או לא וגם לא ידעתי היאך יפרש מ"ש הגהות מרדכי מדרבי נתן:

(סעיף ד' אבל אם אינו ברשותו) ונ"ל אם אינו גם ברשות הנותן כיון שעכ"פ היה כאן קנין כשיבא לרשות הזוכה אז מהני אפילו בדשב"ל כמ"ש סי' ר"ט ס"ד בדשב"ל דמהני אם קדם תפס:

(סעיף ז' ע"מ שתכתבו שטר) עמ"ש ב"י בס"ח בשם הרא"ש יש מקשין וכו' עד ואם חוזר מהתנאים גם המעשה בטל משמע דבאומר ע"מ שאתן לך ר' זוז גם החולקים על הרא"ש מודים דחוזר בזה ובזה מהכא שמעינן דתנאי שהוא להנאת המקבל הוה תנאי ולא בעינן שיהא דומיא דתנאי ב"ג וב"ר שהתנאי הוא להנאת הנותן דהא הכא שתכתבו לו קאמר והוי תנאי והמ"מ כתב באומר לחבירו שדי מכורה לך ע"מ שתתן לך ר' זוז חוזר בזה ובזה עכ"ל מבואר מזה דפליג על הרא"ש בהאי סברא דאם הא' מתנה בטובת חבירו דלהרא"ש לא הוי תנאי לגבי המקבל ולהמ"ע הוי תנאי וכמ"ש ר"ס ר"ז בדעת הרמב"ם אבל לענין שיכול לחזור בזה ובזה ס"ל כהרא"ש דלהרא"ש הוי עכ"פ תנאי לגבי הנותן:

(ע"ש בהג"ה ע"מ שיכתבו השטרות) בסמ"ע סק"ב הקשה דבישאו זא"ז לא חל הקנין קשה לי ע"ז דבהדיא פרכינן ריש קדושין דלהוי קדושין בחליפין שהיא ק"ס ומשני דחליפין איתנהו בפחות מש"פ ואשה וכו'. ואס"ד דקנין נשואי אשה הוה קנין דברים הל"ל מכח זה דקידושי אשה לא מקני בחליפין וי"ל דשם אמר דתקנה האשה לאיש פי' עי"ז הקנין כמו שהוא בקידושין גמורים וע"כ צ"ל דלא מקני בפחות מש"פ משא"כ כאן דלא מיירי רק שע"י קנין זה נתחייבה להתקדש לו אח"כ ע"ז אמר דהוה קנין דברים אלא דק"ל ממעשים בכל יום שאחד נותן לחבירו רשות ע"י קנין שיעשה שידוך בשבילו ואפשר דנותן לו כח להתחייב עצמו בקנס כנ"ל שהוא דעת רמ"א שלא הזכיר כאן הקנסות והרב רמ"י הקשה על דין זה מהא דאמרינן בס"ז דלא אמרינן יקיימו אחרים את התנאים שיתנו ר' זוז ובע"כ יתקיים המעשה משום שלגבי המקבל לאו תנאי הוא דלטובתו הוא והוא היה לו להתנותו מש"ה הוי פטומי מילי וזה לא שייך הכא בתנאים שהתנאים הוא טובת כ"א מהם שכ"א התנה שיהיה לו שטר על שכנגדו לתובעו בו מש"ה יקיימו העדים את התנאי ויתקיים הענין ע"כ וכמדומה שלא דק בזה בגוף תשובת הרא"ש דאם כן היו דברי הרא"ש עצמן סותרין זא"ז דהא תרווייהו דהרא"ש נינהו ובאמת לא הקשו כלום דבפ"ז שהתנאי תלוי ביד אחרים דהיינו באומר ע"מ שתתנו לו ר' זוז ושם שייך להקשות יתקיים הא' התנאי וממילא יתקיים המעשה משא"כ כאן דהוה התנאי תלוי בידו של הנותן ודאי בלא"ה יכול לחזור ולומר איני רוצה לקיים התנאי שהוא לחובתי ממילא בטל המעשה גם בסמ"ע חולק על הע"ש והאריך ואצ"ל לזה שהדברים נסתרין מעצמן שהרב בעל הע"ש חשב שדין זה הוא דעת רמ"א ואינו ראה שהוא דעת הרא"ש לא מלאו לבו לחלק:

(סי"ב) שטר שכתב בו כו' הטעם כיון שיש בו קנין זכה בו מחיים דזכין לאדם שלא בפניו והשטר אינו אלא לראיה ויש לעיין במ"ש רבינו ס"ד ודאי שטר הנמצא ביד הנותן וכו' עד מהימן במגו דמחיים בא לידו וקשה דבריש' משמע במוחזק בב"ד לחוד סגי ששוב אין לו מגו ונראה דיוקא דרישא עיקר וסיפא כ"כ לרווחא אבל בהא לחוד סגי כל שאין מגו להנותן לא אמרי' שמא היה שם תנאי ולא נתקיים וכן משמע תחלת דברי התשובה שתלה הדבר בקנין לחוד דמשעת הקנין זכה המקבל וכ"כ רבינו בהדיא בשם הרא"ש בתשובה בס"ס ר"ן באם נמצא ביד אחר כו' דשם אין מגו להמקבל ואפ"ה זכה מחמת קנין ועפ"ז תמהתי מ"ש הסמ"ע ס"ק כ"ב דמיירי שמודה המקבל וכו' ונאמן במגו וכו' דהא מביא בס"ס ר"ן שזכרתי דאף בנמצא בידו זכה המקבל רק שצריך שלא יהא מגו להנותן ודברי המחבר מתוקנים שאין כאן ענין לשכחה דסי' ס"ה דשם מיירי בשטר הלואה כמ"ש בהדיא ס"ס ר"ן:

(סעיף כ"ד בעודו באויר) רבים מקשים הא ל"ל וגם בגמ' לא הוזכר זה אלא סתם זרק ארנקי בפתח זה ויצא מפתח אחר מהו אויר שאין סופו לנוח כמונח דמי או לא ונראה דאה"נ דהבעי' מיפרשא אף כשיחזור לאחר שיצא מפתח אחר אלא דנקט רבינו כה"ג משום הסיפא דסופו לנוח שם דשם אין שייך חזרה רק בעודו באויר וגם הבעי' ע"כ מיירי בענין זה דהא מבעיא ליה באין סופו לנוח אי הוה כמונח כמו בסופו לנוח ש"מ דבחד גוונא מיירי:

(מוציאין מידו) יש לי תימא דבסי' ער"ה ס"ט כ' אם בא אחר והחזיק בה זכה האחרון ותרווייהו דהרא"ש והא ק"ו הוא דבכאן הוא מטלטלין והב' זכה בהן חזקה ותפיסה אפ"ה מוציאין כיון שהא' יש לו זכות מחמת בעיא דלא איפשטא כ"ש התם דבקרקע אין שייך תפיסה ואפ"ה זכה האחרון (א"ה גם הש"ך בסקי"ד תמה בדין זה על המחבר דאמאי לא מהני תפיסה להרמב"ם והניח בצ"ע ונלע"ד שנעלם מש"ך דברי הנ"י שהביא הב"י ס"ס זה דמתנה לעולם לא נפקא מרשות נותן עד דאתי לרשות מקבל עכ"ל וא"כ ל"ד לשאר ספיקות שבתלמוד וגם קושיא דט"ז נ"ל לתרץ דאדרבה היא הנותנת כיון דבקרקע לא שייך תפיסה דהארץ לעולם עומדת הרי היא כמו שהיתה וכמ"ש הרא"ש בפח"ה אבל במטלטלין דשייך בהו תפיסה חזקת ספק מהני כיון שאין שם מרא קמא ודוק ע"כ):