ט"ז על חושן משפט קצ
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
(סעיף ב' שוה פרוטה) מ"ש סמ"ע סק"א דכל שלא נתן בתורת שווי מקח אינו קונה לא הבנתי דבריו דהא כ' רמ"א סי"ז באמר ערבוני יקון קנה הכל. ועוד הא גם גבי קנין דאשה בכסף נלמד מעפרון כמו דאי' ריש קידושין וזה פשוט דבאשה קונה אותה דרך נתינה לחוד לא בתורת שיווי מה שהוא שוה:
(סעיף י' ונותן לו מזבורית כו') נראה ה"ה במוכר לו מטלטלין שראוים לחלק הוא הדין כן דהחוזר בו ידו על התחתונ' וצריך לקבל עליו היזק הנזכר כאן דהא שוים מטלטלין לקרקע בזמן שראוים לחלק כדמשמע בסעיף י"ז:
(ע"ש בהג"ה) ונותן לו כפי השער של עכשיו מה שתמה הסמ"ע על הרמ"א נלע"ד ליישבו דיש להרמב"ם שיטה שלישית בזה דיש להקשות לפ"ד דמה שאמרה הברייתא מגביהו מן העידית קאי אהא דא"ל תן לי קרקע והיינו שהמקח קיים נגד מה שנתן כמ"ש הר"מ בהדי' לא קנה הלוקח את כולה משמע דכנגד מה שנתן מיהו קונה וכן מוכח מלשון הרמ"א בסט"ז דכתב דקנה נגד מעותיו ולשון קנין הוא כפי תנאי המקח וא"כ למה אמר לשון ומגביהו שזה שייך על לשון גביית חוב ממון בשלמא לפי' הרא"ש קאי ומגביהו מעידית אשאר נכסים ולא על זאת השדה הנמכרת הוי שפיר וק"ו לפי' הר"ן דקאי אתן לך מעותי ולא הועיל הקנין אבל להרמב"ם דמפרשו אתן לי קרקע ומאותה הנמכרת קשה מאי שייך לשון גבייה ע"כ אמר דמחד צד הוה ליה גביה דהיינו לשלם כשער של עכשיו כמו בבע"ח ולענין זבורית נשאר עליה שם מקח כמו במוכר חצי שדהו וכן בסיפא הוה שם מכר במה שנוטל כשער שפסק ושם גביית בע"ח לענין שצריך ליתן לו מהיפה אע"ג דשאר בע"ח דינו בבינונית שאני הכא דהו"ל כניזק כדאיתא בגמרא בזה כנלע"ד:
(סעיף י"ג אינו יכול לחזור) וא"ל נימא דמוקמינן אחזקת מרא קמא כדאמרינן בהמחליף פרה בחמור סימן רכ"ג דעל הלוקח להביא ראיה שאני התם דיש ספק בגוף הקנין משא"כ הכא דכבר יש מכר גמור בקנין או שטר או ע"י נתינת מקצת המעות דאלו שוין הן כמ"ש הרא"ש בפ' האומנין בשיטה זו רק שע"י אומדנא דהמוכר דעייל ונפיק אזוזי אמרי' דנתבטל המקח למפרע וכיון שיש כאן ספק אין לנו כח לקלקל המקח הברור וזה נ"ל דאף אם לא תפס הלוקח את הקרקע תחת ידו אלא יד שניהם אין שולטת בה הוה של לוקח מטעם שכתבתי וזהו משמעותן של דברי הרמב"ם שאינם יכולים לחזור אלא שאם הקרקע תחת יד המוכר ואמר ברי לי שהייתי עייל ונפיק בדרך שנתבטל המקח מהני ליה תפיסתו וע"כ כ' אח"כ שאם המוכר תפס כנגד זה שנשאר כו' דאלו כנגד מה שנתן הא ס"ל להרמב"ם אפי' בעייל ונפיק שהוא בבירור קנה החצי שנתן הדמים כמ"ש ס"י לא קנה את כולה וכפי מ"ש בס"י בביאור דעתו ובטור כתב בזה המעות שבידו פירושו של הלוקח ודברי המ"ע דכל א' קנה החצי וגבי הלוקח תלוי ג"כ בתפיסה תמוהים מאד לענ"ד:
(סעי' ט"ז וכ' הא דאמרי') נ"ל דהאי וכן ט"ס הוא וצ"ל וכל הא דאמרי' דקאי אמ"ש המחבר בס"י דלא קנה הלוקח את כולה ומשמע נגד מה שנתן קנה כמ"ש בסמוך והכי ס"ל גם להר"ן כמו שהעתיק בסמ"ע סקי"א בשיטת הר"ן ומאוד תמהתי ע"ז שאמר כאן הסמ"ע סקכ"ו דהר"ן קאי אערבוני יקון דל"ל זה הא כאן ס"ל דקנה נגד מעותיו גם בעייל ונפיק אזוזי דהיינו שהברירה ללוקח אם המוכר חזר בו במ"ש הוא בעצמו בשמו סקי"א:
(סעיף י"ז אלא שבזה יש חילוק במטלטלין) לכאורה משמע מזה דבקרקע אין חילוק וכ"כ הסמ"ע סקכ"ח ואשתמיטתה להרב מ"ש הר"ן בהדיא בפ"ק דקדושין אך חילוקא דיש כח לחלק ג"כ בקרקע אם ראויה לחלק לכל אחד שיעור שדה ותו דגם מצד הסברא אינו דהאיך נכוף לזה שיקח מה שאין ראוי לו כדי שימכרנה למי שיצטרך לצרפה לשדהו זהו דבר שאינו מתקבל ותו דהא הוא ק"ו ממ"ש הוא עלמו בבהמה טהורה דמקרי אין ראוי להתחלק כיון שאינה ראויה כ"כ כמו בחיים ק"ו בקרקע שאין בה שיעור שאינה ראוי' לכלום ולשון הרא"ש מורה כן שהקשה אדאי הוה כאן יד החוזר על התחתונה וגבי הא דזבין חמור לחבירו אמרינן בשביל עייל ונפיק כו' דנתבטל המקח לגמרי ותי' לפי שהחמור אינו ראוי לחלק והמוכר אינו רוצה להיות שותף עמו אבל מידי דבר חלוקה וכו' וכלל בזה כל דבר דהוה ביה חלוקה ורבינו שכ' אלא שיש חילוק במטלטלין מדבר בסתם מוכר קרקע שהיא גדולה דלא שכיח שימכור אדם ט' קבין לחודא ובזה אמר דבמטלטלין יש חילוק אפי' בדבר גדול ותו נראה דיש חילוק בין קרקע למטלטלין בענין זה דמטלטלין אין שייך שם יד החוזר על התחתונה אלא דאם יש כדי חלוקה נוטל כל אחד לפי חלקו ואם אין שם כדי חלוקה המקח בטל לגמרי ונותן לו מעות שנתן לו אבל במקרקעי אע"פ שיש שם כדי חלוקה אין שם חזרה לבטל המקח אם חוזר המוכר יד הלוקח על העליונה שיש לו כפייה שישלם לו כשער של עכשיו מן העידית וזהו מטעם שהוא ניזק משא"כ במטלטלין אף אם הוא ניזק מ"מ הכל נחשב לעידית כדאיתא בפ"ק דב"ק כל מילי מיטב הוא במטלטלין אבל אם הלוקח חוזר אה"נ דקרקע ומטלטלין שוה דיש למוכר זכות על הלוקח שנותן לו מן הפחות שבו אבל הרמב"ם נותן למטלטלין כל דין קרקע ממש כנלע"ד פשוט: