ט"ז על חושן משפט קמא

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

(ס"ד ויש מ"ש שאינה חזקה). היא דעת רבינו מטעם דלא חש למחות כיון ששומט ואוכל כגזלן וק"ל הא אמר בגמ' אמר רב הונא ג"ש שאמרו בעינן רצופין ומודה רב הונא באתרא דמוברי באגי פשיטא ל"צ מלשון מודה רב הונא משמע דשם די אפי' מפוזרות וכ"פ רשב"ם להדיא משמע כ"ש דמהני רצופות וע"כ צריך לדחוק ולפרש דה"ק מודה רב הונא באתרי כו' דבעינן דוקא מפוזרזת אלא דקשה א"כ מאי פריך פשיטא ודלמא היא גופא קמ"ל דבעינן דוקא מפוזרות אלא ע"כ דאין זה בל' ומודה וי"ל דאם זה היה עיקר החידוש לא היה לו לומר לשון ומודה כיון שלפי פשוטו יש לפרש בהיפך דכ"ש רצופות ועמ"ש בסימן קמ"ט ס"ט דנראה העיקר כדעת רבינו:

(ס"ו ולא הרויח כלום) כ"כ רבינו רס"ה ואחר כך כתבו בסי"א דין זה בפי' תפתיח ובגמרא איתנהו תרווייהו ונראה עיקר דכאן מיירי שהצמיחה הרבה אלא שהוא לא אכל יותר ממה שזרע דאין זה חזקה דלא אכל אלא מה שזרע ותפתיח היינו שלא הצמיח יותר והוא לקח הכל:

(ס"י בהג"ה אלא שחת) לפי' סמ"ע קי"ז קשה הא אפי' לא אכל כלל שחת של שנה ד' הוה חזקה כיון שאכל מה ששייך לאכול בג"ש דהיינו תבואה גמורה ומ"ש שכ"כ לפי דעת החולקין דלפי הנראה דגם הרא"ש מודה דזה דל"ד [דל"ב] אכילת שחת של שנה ג' כיון שאכל ג' תבואות גמורות מה יזיק שלא אכל שחת של סוף ג"ש דחדרבה אומר אני המתנתי עד שיהיו פירות גמורים ונלע"ד דמיירי בשחת שבתחלת החזקה אכל מיד ונמצא שלא אכל אחר כך אלא ב' שנים ב' תבואות ושחת של שנה ג' הוא בחשבון החזקה ואף דשחת בתחלה לא הוי בחשבון היינו שכל מה שגדל בשני חזקתו צריך שיהיה אכילה ברורה משא"כ שחת דבתשלום שנה הג' דאז אין שם אכילה אחרת בתשלום זמן החזקה ולא הוה למערער להמתין עוד מלמחות כיון שרואה שאוכל בכל שנה אכילה השייך בזה ומ"ש רמ"א שלא אכל בשנה ג' אלא שחת היינו לענין חשבון שני חזקה דלא חשבינן לשחת שנה א' כן נראה לעניות דעתי:

(סי"א ערלה שביעית) רבינו כשכתב דעתו לא זכר כלאים וכן בגמרא נ"ל דכיון דבא לחלק בין הזמורות שהם בהיתר ובין פירות שהם באיסור וזה לא שייך רק בערלה ושביעית דבאותה שעה שיש איסו' בפי' יש היתר בזמורות משא"כ בכלאים דאין היתר בזמורות יותר מפירות רק הטעם שהם מוקדמים קודם שהוסיף במאתים בהיתר ולא נאסרו הפירות אלא אחר שהוסיף וא"כ אין רבותא בזמורות יותר מפירות וכיון דרבינו נקט בהדיא חילוק שבין הפירות לזמורות הוה כ"ש בכלאים דיש חזקה בשעת היתר בין לזמורות בין לפירות אבל בתלמודא דלא הזכיר בהדיא החילוק בין פירות לזמורות נקט גם כן כלאים ומשום הכי בדעת הרמב"ם דסבירא ליה אכילת איסור הוא חזקה חשיב ג"כ כלאים: