ט"ז על חושן משפט קלא
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
(סעי' ד) כי יש חולקין נ"ל שהוא רבינו שכתב ונראה שאם תובע את הלוה שיוציאנו מן הערבות כי לא נתרצה להתערב בשבילו אלא על אותו זמן וא"כ לגבי מלוה נמי יכול לומר דאין אדם משתעבד יותר ממה שהתנה בפי' עד אותו הזמן ואע"ג שרבינו כתב סברא זו נגד הלוה אפשר דרבותא קאמר דאע"ג שאין המלוה תובעו ס"ד דהוה כמו תוך זמנו קמ"ל ומפני שאין כתוב בפי' הפלוגתא במלוה כתב המחבר וצריך להתיישב גם רמ"א כתב כי יש חולקים לא החליט המחלוקת אלא כלומר יש סברא שחולקין ובסמ"ע סק"ד כתב דהחולקים הוא מהרי"ו וא"א לאמרו כי באמת אינו חולק ואפי' היה חולק בפי' דעתו בטילה נגד הרמב"ן שהוא אבי כל הפוסקים ומהרי"ו הוא בתרא דבתראי ואין זה דרכו לחלוק מדעתו על גדולי הפוסקים הראשונים וכ"ש שלא הביאו דבריו כלל אלא ודאי דעל הטור קאמר ובזה ניחא לי מה שצ"ל להרמב"ן דכאן שס"ל שאע"פ שהערב מתרה במלוה שיתבע הלוה יכול המלוה לומר אין אני רוצה לתבוע עכשיו ללוה פליג על רב נחשון גאון שמביא הטור סי' קכ"ט ס"ד מ"ש הביאו ללוה פטור הערב עד שישבע הלוה ואם ברח הלוה פטור הערב כמ"ש שם הסמ"ע וקשה על הטור שהביא כאן דעת הרמב"ן להלכה ולמאי דפרישית שהטור חולק גם בזה על הרמב"ן ניחא:
(ס"ה) וראיה לדבר כו' נראה גם בלא ראיה פטור כיון שיש לפרש לשונו שאמר הריני כמו שהייתי לפטור מנ"ל לחייבו דהמע"ה וכן משמע ממ"ש אח"כ שהי"ל לפרש ערבותו אלא נ"ל דהאי וראי' כו' הוא לרבותא דאפ"ה ראוי ונכון לעשות כן מצד הטוב והישר:
(סעי' ו) ישראל שהי' בידו כו' ק"ל הא אין בערבות שום חיוב דאסמכתא רק מצד שהאמין לו כמ"ש כמה פעמים א"כ כאן שצווח הערב שאינו רוצה שיאמין לו במה ישתעבד ונ"ל שאותו הבטחה שהבטיח לעכו"ם שיתן על פיו של ערב הוי כאלו האמין לו ונתן לו באותה שעה כיון שא"א להפטר ממנו וע"כ נלע"ד פשוט דאם לא הודה תחלה שיתן לו ע"פ ערב אין כאן ערב כלל וע"כ העתיק המחבר והודה לדבריו כו' סמ"ע סקי"ב כ' מדהשמיט המחבר כו' דבריו תמוהי' מאוד וכמעט אין להם פי' דהא בהדי' כ' המחבר והודה לדבריו וזהו יסוד הדין ומה השמיט ע"כ נרא' עיקר כמו שפירשו הפוסקים בפי' ומש"ר שהכל יודעים שהוא בטוח היינו דוקא בלא ייחד לו שום אדם אבל ייחד לו שום אדם והודה לו ודאי א"צ שיהיה ידוע שהוא בטוח כנל"פ:
(סעי' ז) שלא כדין ונאנסו מה שהק' סמ"ע מסי' צ"ג ותי' דהתם עיקר הסמיכה על לוי כו' לא ידעתי שיחתו דהא גם התם נכנס השותף הא' לערבות בשביל לוי ונלע"ד דלק"מ דשם מיירי שמא פרע לוי לעכו"ם ופטרו בפניך אלא שאח"כ בא עליך בעלילה ובזה ודאי מזל דידי' גרם כמ"ש רמ"א בסמוך ועמ"ש סי' צ"ג סט"ו:
(ע"ש) פיתקא של העכו"ם וניכרת נראה דצריך שיהא ניכר שנכתבה בעוד השטר ביד העכו"ם ולא היה עדיין כתב הפרעון כאן דאל"כ האיך יעיד העכו"ם על הישראל להוציא ממון ע"י:
(ע"ש או שכתוב ביני שיטי) נ"ל דשפיר גרסי' כתוב והיינו שהשטר עדיין ביד העכו"ם רק שנכתב פרעון ביני שיטי נמצא דעכשיו סגי בכתב מאן דהו דזה הוא במקום שובר וראי' לפ"ז דבדברי רבינו איתא בל' זה או שכתב בשטר ביני שיטי שפרעו כך וכך ואם איתא דשטר ביד הערב מה כך וכך היל"ל שפרע הכל אלא כדפרישית וא"צ לדברי הסמ"ע סקט"ו להגיה שכתב בלא ו' ולדבריו קשה אם העכו"ם כתב היינו רישא פיתקא ניכרת מה לי בפיתקא אחרינא או בגוף השטר:
(סעיף ח') ונעשו ערבים זה לזה משמע דוקא בכה"ג אבל שותפים בעלמא לא מתחייב אחד בהפסד חבירו מכח עליל' וכ"מ הל' במרדכי פרק הגוזל בתרא שכת' בזה דא"ל אריא ארבעית לי אמצראי ובלא ערבות לא שייך לומר כן ועיין בסימן קע"ו סי"ב בהג"ה:
(ס"ט) לא נשתעבד לוי הטעם בדין זה כמ"ש סמ"ע סקי"ח דזבין אינש ארעא ליומא וק"ל הא בפ"ק דב"מ דף י"ד אמר שמואל אחריות ט"ס דוקא בשטר הלוא' אבל לא בשטר מקח דעביד אינש דזבין ארעא ליומא ולא קי"ל כן התם בדף ט"ו דפסק רבא דלא קי"ל כשמואל ונ"ל דדוקא לענין אחריות דגוף הלוקח עם המוכר לא אמרינן כן אבל לענין ערב לא וצ"ע לחלק:
(סעי' י') או אם לא יהי' נ"ל דגם בד"ר דכת' אם לא יהי' ג"כ הכוונ' ופירושו כמו או אם והוא לשון הרמב"ם ור"ל שנתקשר בל' אסמכתא אם יהי' או שנתקשר בל' אם לא יהי' ואז ישתעבד והא דכ' אחר כך דסמכינן אם יתקיים כו' קאי אלא יהי'. ולפי' הסמ"ע סקכ"א קשה הי' לו לומר לא אשתעבד וגם כן קשה מ"ש אחר כך דסמכינן שיקיים התנאי דהא התנאי בהדיא אם לא יהי' וכו':
(סי"ג) אין זה הערב חייב כלום בד"ר בל' הראב"ד א"כ לא ברב לא במעט פירוש דבריו דודאי לא נשתעבד יותר מכדי הרב' ולא במעט וי"ל עכ"פ לא ישתעבד לו יותר ממה שיש לו וה"ה נמי לא פחות מהצורך לו עכשיו ואין לומר למה לא כ' הראב"ד בסימן ס' בדבר שאינו קצוב ג"כ דאזלינן בתר אומדנא וזה הקש' במ"מ ולא תירץ כלום ונ"ל דשאני הכא דאנו רואים עכ"פ שלא נשתעבד יותר ממה שיש לו על כן אזלינן לגמרי בתר אומדנא אפי' בפחות משא"כ בסי' ס' שאין שם צד בירור: