ט"ז על חושן משפט עז
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
בש"ע סעיף א' ודאי פרעו בעד חבירו פי' ולא יוכל מלוה לומר חלי הפרעון יהיה על חוב אחר. יבטור כתב כאן על דברי הרמב"ם וז"ל אלמא אף על פי שלכל אחד יש כדי כל החוב כו' יש לתמוה אמאי לא דייק מרישא דרמב"ם דכתב בהדיא דיפרע מאיזה מהם שיפרע [שירצה] וי"ל דה"א דמיירי דאין לכל אחר כדי כל החוב רק לאחד יש והא קמ"ל רצה גובה מאותו שיש לו רצה ממתין לגבות החצי מן השני כשיהיה לו ודוגמא לזה מצינו בלשון הגמ' פרק כל הבשר דף ק"ד ונותן לכל כהן שירצה פי' התוספת שם שאין שם חבר והכי קאמר רצה נותן תיכף לע"ה רצה ממתין עד שיבא חבר ע"כ דייק הטור מסיפא דמשמע דאם היה לאחד כל החוב אינו צריך לתבוע לשני כלל אף אם יש לו גם כן:
(סעיף ב' וי"א דאם לא נתברר הדבר) זה דעת הרא"ש ע"פ פי' הר"י בר"ב בב"י. ולפענ"ד נראה דבהא פליגי בטור הרמב"ן עם הרא"ש דלהרמב"ן הוי השותף השני ממש בעל דין של המלוה כאילו לקח ממנו בעצמו ולהרא"ש יכול זה לומר שותף שלי לקח ממך ואני כבר סילקתי אותו שהחזיק בידו כנגד אותו הסך כדי לשלם לך כיון שהיא לקח ממך ואין זה ענין כלל למה שהביא הטור תחילה בשם רמב"ם וכתב עליו וכן כ' א"א הרא"ש דשם מיירי שלוה בפירוש ביחד שזה מודה שזה שלחו לשותפו להלוות מפלוני ועדיין המעות בשותפות שלא סילק את שותפו ולא קאי אלא שיגבה מאחד הכל ונראה פשוט לעניות דעתי דע"כ לא ס"ל להרמב"ן לחויב השותף השני אלא בשותפין סתם לכל דבר דכל שותף הוי שליח חבירו אבל בשנים שהניחו כל אחד איזה סך להתעסק בזה לחוד והלך אחד ולקח בהקפה שלא מדעת חבירו אין שייכות כאן לומר שהוא השליח אע"פ שהוא עושה לטובת השותפות כנלע"ד:
(סעיף י' כל אחד יכול לגבות) עמ"ש בסימן ע"א סעיף כ"ג דכאן מיירי שהלו' מודה שאין השטר פרוע רק שאומר לאו בעל דברים דידי את בזה פסק כאן דחייב לשלם כל החוב אבל אם טוען פרעתי לחבירך כיון שלא האמין למוציא הכתב הוה כשטר שאין בו נאמנות:
(ע"ש במגו דפרעתיך) כת' רש"ל בת' סימן צ"ג הא דצריך למגו זה יש בו נ"מ דהיכא שאין מגו זה כגון שידוע שלא הי' לה מעות וכיוצא בזה דאינה נאמנת אבל היכ' דיכול' לומר פרעתי מהימני' ולא מצי למימר לה שטרך בידי מאי בעי דהא כ' על שם שניהם ומש"ה פסק בשנים שלוו בשטר א' ופרע א' מהם ולקח השטר לידו וביקש מהב' שיפרע חלקו והוא טוען פרעתי חלק שלי נאמן כי מיד שנפרע השטר נמחל שעבודו ואפי' בא ב"ח ומעיד לו אינו אלא עד אחד ואפי' אם טוען זה שלמתי לך אחר שפדית השטר מהימן בשבוע' ע"כ ונלפע"ד אי כתב המלו' לאותו לאותו שפרע התקבלתי ממך דמי החוב ה"ל השטר לראיה אא"כ נגד הב' וכמ"ש סי' ק"ל לענין ערב עם הלו' כמו שאוכיח שם בע"ה ורש"ל לא איירי בזה ולפי זה לענין ממרנו"ת שבינינו שאין שייך לומר נמחל שעבודא כמ"ש סי' מ"ח סעיף א' ודאי הוי ממרנ"י ראיה נגד הב' וצריך לשלם לו חלקו אבל נראה דכיון שמוכח מתוך הממרנ"י שבשעת חתימתו לא נתחייב עצמו נגד החותם עמו אלא מי שיהי' הממרנ"י בידו לאותו דוקא האמין ולא לחבירו החתום עמו ע"כ צריך גם בזה התקבלתי משום אדם שהוציא זו הממרנ"י בב"ד כמו שמצינו בסי' נ' סעיף א' ואם נכתב שובר משום אדם וכו' כמ"ש שם כנ"ל: (בשם מהרש"ק בב"י ד"ה ודע דבדינים הללו וכו' עד או אם לוו ע"פ וכו') וכך מוכח מש"ת הרא"ש כלל ע"ג סימן י"ג ע"ש אכן מש"ת הרשב"א סי' אלף וכ"ב מוכח להדיא דדוקא בשטר אמרי' כן מטעם דלא הי' להם להלוות בשטר א' ולא בע"פ ע"ש וכך משמע קצת ל' הטור והתוס' בסי' י"ז [סז] סעיף כ"ט ע"ש ב"י וצ"ע ע"כ: