ט"ז על חושן משפט סז
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
ס"ב וי"א באתרא דלא מסלקי כו'. הסמ"ע הבין דהי"א קאי אסיים לחוד ובזה מהני מניעת סילוק יום אחד אבל במשכנתא דרישא הוי מניעת הסילוק דוקא עד סוף זמנו וגם מדברי מהרמ"י משמע כן ואני תמה על שני המאורות הגדולים שלא נתנו לב לעיין במקורו של דברים ומאין להו לחלק בלא מסלקי בין משכנתא לסיים והעיקר בזה דהי"א הוא הרשב"א והוא כ' סימן תתקפ"א וז"ל עוד השיב דשביעית משמטת אפילו אפותיקי מפורש ודלא כרמב"ם דהא' בפרק א"נ לא אשכח דלא משמט אלא באתרא דלא מסלקי ומיהו ככ זמן שאינו יכול לסלק אפי' יום א' אינו משמט עכ"ל הרי לך דפתח באפותיקי שהוא דינא דסיים שזכר המחבר וע"ז כתב הרשב"א לחלק בין מסלק או לא ומביא ראיה מפרק א"כ ושם איירי ממשכנתא וע"ז כתב ומיהו כו' דהיינו לפרש מהו נקרא מסלקי בגמרא ש"מ דחד דינא אית להו לרשב"א לסיי ולמשכנתא וכ"ה בהדיא בי"ד סי' קעג דהביא הטור מחלוקת הראב"ד ורא"ש בסילוק של השנה במשכנתא דלהראב"ד איקרי לא מסלקי ולהרא"ש מסלקי וכתב ב"י בשם הרשב"א דס"ל כראב"ד והיינו הך י"א דכאן וי"א זה הוא חולק בב' דברים דדיעה א' צירף המחבר' לדעת הרא"ש דלא מיקרי לא מסלקי עד סוף זמנו כמ"ש ולדעת הרמב"ם דבסיים הוה עדיף ממשכנתא כמ"ש הרמב"ם פ"ט דשמיטה דמסיים אינו משמט בכ"מ וע"ז חולק הי"א שהוא רשב"א בתרתי חדא בסיים יש חילוק בין סילק או לא ועוד שעיקר החילוק שבין מסלקו או לא מסלקו הוא אפילו בשביל יום א' והסמ"ע הקשה הדיוקא אהדדי בדיעה הא' דמתחלה כ' אם יוכל לסלקו בכל עת דוקא ואח"כ כתב באין יכול לסלקו עד סוף זמנו ומתוך כך דחק ליישב ולפי מה שכתבתי אין כאן קושיא כל עיקר דתחלה כתב המחבר במה דכ"ע לא פליגי דהיינו במסלקי בכל עת ואח"כ כתב מפלוגתא דידהו בפי' איזה מיקרי דלא מסלקי דלהרא"ש הוי דוקא עד סוף זמנו ולרשב"א אפי' יום אחד כנלע"ד ברור:
(סעיף כ"ב שאפי' שלא בפניו) עמ"ש בי"ד סימן קס"ב סעיף ה' מה שהקשה על ההיא מזה:
(סעיף ל"ו) מוציאין שטר מן המלוה) והסמ"ע כתב דגופו של נייר הוא של מלוה תמוה הוא לע"ד דהא כתב רבינו בהדיא דגופו של נייר הוא של הלוה ולפי הנראה שלזה נתכוין שצריך להחזיר את הנייר ללוה ותו דלפ"ז דחשיב הנייר משכון למלוה נאמר דכל החוב אינו משמט לפי דעת הי"א בסעי' י"ב דאף היתר על המשכון אינו משמט וכתב בירו' אפי' מחט אלא נלע"ד דאין כאן שייכות משכון דמעיקרא לאו אדעתי' דהכי אוזפי' אלא לראייה נקטיה מש"ה לא חשיב למשכון אפי' נגד הנייר וראייה מפ' הזהב דף ע"ט לר' יהודה הנשיא דאפי' להך פלגא דהוה דמי המשכון נמי משמט ואמרי' שם דמשכון דנקט הוא לזכרון דברים בעלמא ואע"ג דלא קי"ל כר"י הנשיא מ"מ כאן מודים דלא נקטי' למשכון כלל וא"ל ממ"ש בא"ע סי' כ"א דהמקדש אשה בשטר שמין את הנייר אם יש בו שוה פרוטה מקודשת א"כ ע"כ משכון הוא הא ל"ק דבודאי באותה שעה שיהיב לה שטר לשם קידושין דעתי' על הנייר למתפס לנייר וע"ז סמכא דעתי' דכ"ע ידעי שאין מקדשין במלוה משא"כ בשאר דוכתי כנעלפ"ד:
(בשם מהרש"ק בב"י ד"ה וכן המלוה לזמן וכו' עד כלישנא קמא דשביעית משמט' וכו') אני בעניי לא הבינותי דברי רי"ף ז"ל דאדרבא מדלא כתב הרי"ף דמתני' איירי במלוה על משכון או במוסר שטרותיו כדמוקי ללישנא קמא מוכח דס"ל כלישנא בתרא דאין שביעית משמטת' ולכך אומדין וכו' דאי הוה ס"ל דשביעית משמט א"כ מאי אומדין כולי בעי לשלומי כדפריך התם ומוקי לה במלוה על המשכון או במוסר כו' ולכך גם דברי ב"י הן תמוהין בעיני:
(ע"ש אפי' אין ללוה כלל וכו' עד איתא בתוספתא חמשה וכו') נ"ל דאין כאן מקומו אלא מקומו לקמן בסעי' כ"ט ואין לו פה שום חיבור וק"ל ואפשר דמביא ראיה לערב של לוה קאמר דמשועבד למלוה ויכול לכתוב דה' שלוו יכול לכתוב מטעם דכולן ערבאין זל"ז וק"ל ונ"ל ע"כ):