ט"ז על חושן משפט מ
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
בב"י ד"ה האומר לחבירו חייב אני לך וכו' עד ואינו כתב ידו כלומר וכו') יש לפרש הל' כפשוטו דהא לקמן סימן ס"ט ס"ה פסק בשם הרמב"ן דכתיבת ידו מהני אפילו בלא חתם והעתיק ב"י בסעיף א' שם ל' בעה"ת בשם הרמב"ן שכן פרש"י ג"כ ע"ש א"כ כוונתו כאן אעפ"י שאינו כ"י דאלו הוי כ"י הוי כחתם ומה שפרש"י בהנושא דאלו חתם בו כו' ר"ל כ"י דהוה כחתם ודוק:
(בא"ד עד כמ"ד עידי מסירה קונים וכו') וא"כ הברייתא דכתב לקמן ע"כ לר"י איירי בכה"ג בעידי מסירה או בכ"י המתחייב כו' וא"כ קשה מאי פריך לר"ל מיניה דהא בעידי מסירה בשטר או בכ"י המתחייב ליכא למימר משטה וגם לר"ל אין צריך לומר אתם עידי וצל"ע בבעה"ת:
(ע"ש ומש"כ לעיל אבל המוכר לחבירו כו' עד ונמצא שהיה מטעה אינו חייב וכו' ולא משמע כן ברי"ף ורא"ש וא"כ למה כתבו דהירושלמי חולק אהש"ס שלנו הא הירישלמי באר היטב איירי שטעה הלכך פוטר ר"י ואינו ענין פלוגתא שלהם דש"ס שלנו אלא מוכח דס"ל דאין חילוק וכן מוכח בתו' לדעת ר"פ ע"ש אכן בעל העיטור השיג על הרי"ף בזה ס"ל כדעת בעה"ת ע"ש באות ה' ודו"ק ע"כ ממהרש"ק):