ט"ז על חושן משפט לו
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
(בש"ע ס"א אפי' לא ידעו כו') מה שהקש' סמ"ע ס"ק ד' על רמ"א נ"ל ליישב דהא הרא"ש כ' על הרי"ף שלא נמצא זה בתלמוד דהי' לו לתלמוד לפרש דשיילינן אם ידעו זה מזה עכ"ל א"כ לרמב"ם דלא זכר כלום מזה ודאי מסתבר דס"ל כהרא"ש דאם לא כן הי' לו להזכיר דתלוי בידיע' וכמו שהוכיח הרא"ש מן התלמוד ע"כ נכוחי' דברי רמ"א דאפי' לרמב"ם דא"צ שיעיד הפסול בב"ד אלא פוסל בהעד שנתכוין להעיד מ"מ א"צ שידע הכשר מהפסול:
(שם שטר שחתם כו') נראה דלהי"א דס"ב דסבירא ליה דבעינן תרתי הוה הכא תרתי בדרך זה דמה שחתמו הוא בראיי' המעשה ומה שהב"ד דנין על השטר הוה כאילו העידו מחדש לפניהם בע"פ וזה יתבאר עוד בסמוך:
(אם העדים הכשרים זוכרים כו') קשה דבעדים בע"פ נמי נימא הכי וכ"ת ה"נ ויכול הכשר להעיד אח"כ בפני עצמו ולא נתבטלה אלא אותה הגדה זה אינו דא"כ מאי פריך בגמרא מה יעשו בשני אחים שראו בא' שהרג את הנפש כו' הא אפשר להעידו אח"כ בפני עצמו. ובסמ"ע סימן מ"ה ס"ק י"ג כתב וז"ל דאם העידו יחד גם עדות הכשרים נפסלי' שאני התם שהעידו בע"פ יחד וגם העידו בפני ב"ד שוב אין להם תקנה משא"כ בשטר כיון דלא הגידו יחד בע"פ יש להם תקנ' שיחזור ויעידו עכ"ל. ולא הבנתי דעתו דא"כ אמאי אמרינן בשטר שנתבטלו גם הכשרים הא להרא"ש תרתי בעינן כמו דאמרינן בסמוך. ונלע"ד דבמ"ש רבינו בסמוך נתיישב גם זה דלא הוי בשטר ביטול העדות רק בדאיכא תרתי דהיינו שצריך ג"כ שהב"ד דנין על השטר זה הוי דוקא כמו עדות בע"פ מש"ה ניחא הך דהכא שלא דנו על השטר הזה כלל עדיין אלא שרצו לסלק השטר ולשמוע עדותן של כשרים בע"פ נמצא דלא הי' צירוף רק בשעת חתימתן שהיא במקום ראיית המעשה ולהרא"ש תרתי בעינן. ועפ"ז נראה לפרש דברי תשובת הרא"ש כלל ס' בענין שטר מתנה שרצו לדון ע"פ עדים הכשרים החתומים על השטר עם הפסולים שיעידו בע"פ וז"ל אלמא כוונת העדות בשעת ראית המעש' תליא מילתא הלכך השטר פסול אבל העדים שלא הי' עמהם פסולים בשעת מעש' לא נפסל עדותם ויכולים להעיד בע"פ מה שראו המעש' הלכך העדים החתומים על השטר אם אחר שראו את השטר זוכרין את כל המעש' כמ"ש בשטר יבאו עדים ויעידו בב"ד עכ"ל:
(וכתב בסמ"ע) סי' מ"ה וז"ל דממ"ש הרא"ש כלל ס' דין ד' משמע דאפילו כשחותמין בשטר אין לכשרים לחזור ולהעיד אלא א"כ כשהפסולין לא היו עמהם בראיית ההלוא' אלא שישבו אחר כך וחתמו יחד ומש"ה אמרינן דהשטר פסול והעדות כשר ולא כשיהיו הפסולים עמהם וכוונו להעיד גם בשעת ההלוא' וזה סותר מ"ש הרא"ש בכלל ההוא סימן ג' דעד הקרוב החתו' על הלווא' עם עד הכשר נתבטל השטר ויכול עד הכשר להצטרף עם א' מבחוץ אחר כך ולהעיד ונדחקתי ליישב וכתבתי דמ"ש בדין ה' לא כתב כן רק לדעת הרמב"ם דבראיית העדות לחוד מפסל כל העדות ובסימן ג' כתב לשיטתו דתרתי בעינן עכ"ל הסמ"ע והוא תמוה מאוד ולע"ד הכל ניחא דה"פ של דברי הרא"ש במה שהעתקתי דהשטר הוא כראיית מעשה מש"ה השטר פסול רצונו כשבאין לדון מאז הוי תרתי וכמ"ש לעיל. ומ"ש לעיל אח"כ אבל העדאת עדים שלא היו עמהם פסולים כו' ר"ל כשם שאתה מודה באם היו עדים באותו ענין ולא חתמו הפסולים עמהם פשיטא שיכולים להעיד בפני ב"ד כיון דתרתי בעינן וכאן לא הי' צירוף בשעת מעש' כן הדבר הזה באותו העדות שהיו חתומים פסולים אלא שעכשיו אין דנין על השטר רק באין מעצמן ומעידין בע"פ הוי נמי כשר ולכונ' זו הילכך וכו' כנלע"ד ובסי' נ"א מבואר דבמקום ספק אימר חתמו הפסולים לשם מילוי לא נתבטל העדות ואין צריך מחדש בע"פ:
(תו שם ואם הזמין התובע עדים כשרים) משמע שצריך הזמנ' בפי' ולייחד אותם וכ"כ ב"י בשם הר"ש חכים ואח"כ כתב ומצוה להחרים כל מי שיודע וכו' משמע אפי' אינו מייחד אותם וב"י בשם הר"ש חכים תי' דרישא מיירי בשעת ראיית המעש' להעיד ואיני יודע טעם להפריש בין זה לשעת הגדה והנראה לע"ד דברישא שרואה חבורת אנשים ואומר להם אתם תהיו עדים הוי כאלו אומר לכול' אתה ואתה ואין שייך בזה לומר דלכשרים נתכווין כשאמר בפי' לשון הסותר זה אבל בסיפא אמרינן דמה שאמר כל היודע עדות כאלו אומר כל הכשר לי משא"כ ברישא דא"ל אתם הכשרים דהוי תרי לישנא דסותרין אהדדי דאתם משמעותו לכולם כל א' וא' ואין חילוק בהם בין לנוכח או שלא לנוכח אלא החילוק בין אומר אתם או כל מי שיודע כמ"ש הסמ"ע בשם דרכי משה וכן עיקר: