ט"ז על חושן משפט לג

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

בש"ע ס"ו אבי החתן כו' פי' אחר נשואין שלהם כן מבואר ברש"י פ' ז"ב:

(ס"ח האיש עם אשתו ראשון כו') נ"ל דה"ק לא תימא כיון דפסול קרובים אתיא מכח לא יומתו אבות בעדות בנים והיינו דווקא בקורבות דתולדה אבל בקרוב דחיתון כשר אלא דעכ"פ פסול איש לאשתו לפי שנהנה מהממון שתזכה היא ולפ"ז הוא כשר לשאר קרובים קמ"ל דגם זה בכלל ראשון בראשון ויש בה פסול קורבה לפיכך אינו מעיד וכו':

(שם ולא לאביה) הסמ"ע ס"ק ט"ו מכשיר באבי אביה ותמהתי דהא כ' הטור בסי' ס"ו [בסט"ו] בשם רמב"ם דפסול בשני בעל כאשתו שכ' ולא יעיד לבעל בת אחות אשתו ולפי דעת הסמ"ע הוא כשר אפי' לבת אחות אשתו עצמה דהא בת אחות אשתו הוה ראשון בשני עם אשתו נמצא דהוי ליה עם הבעל ראשון בשלישי אלא ע"כ דהוה כאשתו ממש במקום ראשון בשני ולקמן נעתיק עוד בזה מה ששייך לדברי הטור סעיף כ"א. והא דלא כ' הרמב"ם אפי' אבי אביה דלא בא אלא לגלות דיש פסול קרובים אפי' בחיתון וכמ"ש בסמוך וממילא ידענו דה"ה אפי' חמיו דהא ה"ל ראשון בשני עם אשתו וע' בסמוך בביאור דברי הטור סעיף כ"א עוד מזה: אחר מיתה ולגבי דידהו ה"ל מעיקרא רחוק ולפ"ז אם מתנת שכיב מרע במקצת היא דבעי קנין כמ"ש סי' ר"ן היה פסול לכולה עלמא כיון דהעדות נוגע בו דהא אין יכול לחזור בו אח"כ כנלע"ד:

(סט"ז ל"ש אם הלוה כו') בנ"י הביא ב' פירושים הראשון פרש"י דהלוה והערב כפרו שניהם בעיקר ההלואה וקרובי הערב באו להעיד ופסלום רב הונא בריה דרב יהושע כיון דחי לית ליה ללוה אזיל בתר ערבא וה"ל כאלו נכתב השטר על הלוה והערב וכיון שפסולים לערב פסולים גם ללוה והראב"ד כ' שטענותיהם על עסקי פרעון שהלוה והערב היו מודים בהלואה רק שהלוה אומר פרעתיך ובטענה זו נפטר הערב והביא המלוה אלו העדים שהודה בפניהם שלא פרעו נמצא הערב מתחייב עכ"ל מדהביא ב' פירושים נ"ל דיש מחלוקת בינייהו ונ"ל דבזה פליגי דלהראב"ד אפשר דכשר בנדון דרש"י דבנדון דרש"י לא היה מעולם שום חיוב לערב וללוה ביחד כל זמן שלא יבאו עדים כשרים ויעידו שלוה זה הלוה ואז יתחייב הערב וכיון דכאן העדים קרובים להערב וה"ל כאלו אינן כלל ונמצא לא הי' שום שותפות ברור ללוה עם הערב דהא אין שניהם מודים דהלוה הלוה ממנו משא"כ בנדון דהראב"ד ששניהם מודים בהלואה וא"כ שייך לומר כמו שאינם נאמנים לגבי הערב כך לגבי הלוה דכבר הם משותפים בבירור ופסק הטור ואחריו המחבר כר"ש דתרוייהו אינם נאמנים וז"ש ל"ש וכו' והסמ"ע ס"ק י"א לא עי' בנ"י שזכרתי שכ' בהדיא ושניהם כפרו בהלואה והאיך כ' איהו שאפשר שהערב לא יכפור גם פירושים אחרים ראיתי בזה לפרש הך ל"ש שכ' הטור ואינם עולים יפה בשום חילוק בין פרש"י להראב"ד זולת מ"ש בס"ד והוא הנכון:

(בטור סי' זה ס"ו לפיכך שנים נשואין כו') רבים מקשים וכן רש"ל בתשו' סי' פ' כ' דרבינו לא דק בזה דהיה יכול בעל הזקנה להעיד אפי' לבת בנה עצמן דחורגו לבדו תנן דפסול כמ"ש הטור סי' ק"ח וכ"כ בסמוך דבעל אם אמו כשר וכדי שלא נשויה לרבינו הגדול בעל הטורים טועה ח"ו נראה לומר דדבריו נכונים וקמ"ל חידוש גדול דאי' בגמ' ר' יוסי אומר חורגו לבדו תנן דפסול וה"ה גיסו לבדו ובהך גיסו יש פלוגתא והרי"ף מפרש ודאי לבן גיסו פסול דהא הוא לא בעל אחות אמו ובזה כ"ע מודים אלא ע"כ מאי דמיעט גיסו לבדו ר"ל אבל לא בני גיסו מאשה אחרת ורש"י פי' דממעט בני גיסו מאחות אשתו וכן הסכים הרא"ש דאע"ג דפסול לו מ"מ אינו פסול לו מטעם קורבת גיסו אלא הטעם שהוא בעל אחות אמו ונ"מ מזה דאלו היה פסול מטעם גיסו היה ג"כ חתן גיסו פסול ע"כ אמרו שהפסול מצד בעל אחות אמו וממילא כשר לחתנו ובא רבינו הטור לפרש דלא נטעה לומר כי היכא דבגיסו אין הכשר אלא בחתנו אבל בנו פסול ה"נ בחורגו לבדו דאין הכשר אלא בחתן חורגו ולא בבנו לזה כ' רבינו דחתן חורגו כשר אפי' לא השמיענו התנא דמזכיר חורגו לבדו מטעם דהוא שני בעל כאשתו גם ראשון בשני ולדעת א"א ז"ל א"א תרי בעל כאשתו בשלמא בגיסו לבדו י"ל דהוא גופיה קמ"ל דלא אמרינן תרי בעל כאשתו בראשון בשני אלא יהא כשר ע"ז הקדים דלבן בנו חשוב ראשון בשני ונמצא דמותרים זה לזה מצד תרי בעל כאשתו לדעת א"א ומזה נלמד דמ"ש התנא חורגי לבדו קאי אבן חורגו דכשר זהו שעולה בדעת רבינו:

(עוד כ' הטור) בסעיף ו' אבל לר"ת דפוסל ראשון בשלישי כו' איכא למידק דה"ל לומר אבל לר"ת פסול ונ"ל דבא לאפוקי מדעת סמ"ג דכ' דשלישי בראשון אינו פסול אלא דוקא לבן בן אחיו אבל לא לבן בן בנו של עצמו מטעם דאתפלג דרא הרבה דעת רבינו אינו כן ויליף לה מדכתב הרי"ף פ' ז"ב מר רב אשי אכשר באבא דאבא ראשון בשלישי הוא ולית הילכתא כוותיה אלא הוא שני בראשון אי אתפליג דרא מילתא היא אמאי קמשווה למר בר רב אשי טועה בדבר פשוט דיהיה אבי אביו ראשון בשלישי תיפוק ליה דדלמא אף איהו ס"ל דהוה ראשון בשני והיה מכשיר מטעם תתפלג דרא ולא פסלינן אלא ראשון בשני כגון ראובן עם בן שמעון אלא דלאו מילתא היא וא"כ למאי דלא קי"ל כמר בר רב אשי ופסלינן אפילו ראשון בשלישי פסלינן אפילו באתפליג דרא דהיינו בן בן מש"ה כתב רבינו אבל לר"ת דפוסל ראשון בשלישי פוסל גם בזה דלא אתפליג דרא ובזה נתיישב מה שהקשה רש"ל בתשו' על רבינו דכ' אבל לר"ת וכו' פוסל בבן בן בנו דהא מר בר רב אשי מכשיר אפילו באבא דאבא ונהי דלא קי"ל כוותיה מ"מ באבא דאבא מכשיר מר בר רב אשי פירשב"ם וכל יוצאי יריכו פסולין עד סוף כל הדורות ומילתא דתמי' הוא דאף באבא דאבא מכשיר בר רב אשי ואנן ניקום וניפסול עד דור רביעי וכן משמע לשון הרי"ף שכ' סבר מר בר רב אשי דאבא דאבא הוא ראשון בשלישי ומש"ה מכשיר ביה ולית הלכתא כוותיה דאב ובנו ראשון וה"ל אבא דאבא ראשון בשני ודברי ה"ג ור"ת בראשון בשלישי כתבתי פ' ז"ב עכ"ל הרי לך דאפילו דור רביעי לא כשר אלא להרי"ף אבל לר"ת פסולים ונ"ל דלר"ת הוי טעות' דמר בר רב אשי בזה דהיה סבור אפליג דרא כשר ומש"ה כשר באבא דאבא ולית הלכתא כוותיה דלא מהני סברא דאתפלג דרא אלא לענין קורבה שמצד חיתון כגון לאשת שלישי בראשון כמ"ש הטור אח"כ בשם ר"ת אבל בקורבה מצד עצמו לא אם כן נמצא התלמוד דס"ל דלית הלכתא כוותיה ואפליג דרא בזה לאו מילתא ממילא אפילו בדור רביעי פסול כיון שהוא ראשון בשלישי ואף דלסמ"ג כשר בדור רביעי אפילו לר"ת מ"מ נראה להחמיר כהטור ע"פ אביו הרא"ש דשלישי בראשון פסול אפילו בבן בן בנו:

(עוד כתב הטור סט"ו אפילו שני בנות אחין) הקשה ב"י מנלן לרבינו לו' כן ונ"ל דרבינו ס"ל כיון דמצינו בגמ' סתם בעל כאשתו מנלן לחלק ולו' דבמקצת פסולין לא יהא בעל כאשתו בשלמא לרש"י והרא"ש דמפרשינן לעיל גיסו לבדו למעט חתנו מאחות אשתו דכשר ממילא דבראשון בשני לא אמרינן תרי בעל כאשתו משא"כ לרי"ף דקאי גיסו לבדו להכשיר בנו מאשה אחרת אבל בבנים מן אחות אשתו פסולין מנלן לחלק ולו' כן דבמקצת פסולין לא אמרינן תרי בעל כאשתו ולרמב"ם דסבירא ליה כהרי"ף לענין גיסו לבדו לק"מ דאיהו סמך על הירושלמי שהביא ב"י וע"כ הכשיר בתרי בעל בשני בשני אבל לרי"ף שלא הביא ירושלמי הזה ממילא הוה גם בזה בעל כאשתו וזו הוכחה שאין עליה תשוב' לע"ד:

(עוד כתב הטור סעיף י"ט) ובעל אמו ולחתנו דבר פשוט דאחתנו של עצמו קאמר דאי כפי' הב"י דאחתן בעל אמו קאי קשה למה לא חשיב גם בנו כדנקיט במתניתין חתניהן ובניהן וכן במ"ש הטור אח"כ ולכלתו קאי גם אכלת עצמו ולא אאשת אביו כדפי' ב"י וזהו פשוט דבבבא שחשב שהאשה פסולה לו חשיב הפסולים מחמתה וחשיב שם חתנו ובבבא דאיש חשיב הפסולים מחמתו וחשיב שם כלתו. וביש ספרים כתוב וכלתה וכלת בנה ואינה עיקר אלא כמשמעות הגירסא שלפנינו ובחנם יצא הרב ב"י בזה מן הפירוש הפשוט גם מה שהקשה ב"י אמאי לא נקט רבינו כלת בן בנו דפסול לר"ת הוא שלא בדקדוק דכתב רבינו בזה דלא אמרינן בזה בעל כאשתו כיון שהוא מופלג:

(עוד כ' הטור סכ"א) אבל אבי חמיו כשר לו יפה הקשה הב"י דהא ודאי פסול דראשון בשני הוא וחד בעל ועוד י"ל ממ"ש הטור וכלת בנו וזהו הגירסא שכ' בספרים דהיינו אבי חמיו ועוד יש הוכחה מירושלמי דבעי משה מהו שיעיד לאשת פנחס ש"מ דאהרן פשיטא ליה דפסול לה וכ"ת דתרתי מבעיא ליה זה אינו דהיה לו לו' דרך את"ל ותו שגם ר"ת הוכיח מירושלמי זה דמשה לפנחס פשיטא דפסול מדלא מבעיא ליה בזה ולא אמרינן דהבעיין בעי תרתי בעיות דהיינו אפילו למשה באשת פנחס. ותו דהפשטן דהשיב דכשר היה לו לו' בריתחא דאפילו אהרן כשר וכמו שהוכיח התלמוד בדרך זה בסוגיא דפרק אלו טריפות בנעקרה צלע וחצי צלע. ורש"ל בתשו' רצה להכשיר אבי חמיו מטעם דאפליג דרא ולע"ד דא"א לו' כן דהא הטור כתב בשלישי בראשון מכשיר ר"ת באשתו והיה לו לכתוב רבותא אפילו בראשון בשני דהא מיירי שם בהפלגה וכן מתשובת הרא"ש בבית יוסף סי' י"ז וז"ל ושלישי בראשון לא אמרינן בעל כאשתו אפילו חד דגריס בירושלמי וכו' ש"מ הא בשני בראשון אמרינן ליה וזה מיירי גם כן בהפלגה דהא מייתי מהירושלמי ועוד ראיה גדולה ממ"ש הטור חורגו פסול לו אבל לא בנו וחתנו אע"פ שהן פסולין לאשתו הרי מבואר דחתן חורגו פסול לאשתו והיינו אם חמיו וא"ל דהך פסולין לאשתו קאי אבנו לחוד דהא לשון רבים קאמר אף ע"פ שהן וכו' אלא ודאי כמו שהגיה אחי אבי חמיו כשר כצ"ל והוא ממש בעיא דירושלמי משה לאשת פנחס דמותר אבל אבי חמיו פסול לו כנלע"ד עיקר וא"ל מ"ש מבעל אם אמו שהוא עמו ראשון בשני וחד בעל כמו אבי חמיו שהוא ראשון בשני עם אשתו ואמו הוא חד בעל ולמה יהיה פסול באבי חמיו לק"מ דתולדה דאשתו מלמעלה למטה מיקרבי' דעתיה טפי לגביה דאשתו נולדה על ידם ממאי דאיכא קירוב לבן אשתו מאיש אחר וזהו כוונת רבותינו באומרם חורגו לבדו וזהו סברא פשוטה:

(ועוד כ' הטור סימן ל"א כגון לבנה ובתה כו') ק"ל למה לא נקיט אחותה עצמה וע"ק מ"ש עד שישאלנה פשיטא שפסול אחר הנשואין וכבר כתב זה כמה פעמים ונלע"ד דרבינו נמשך אחר הרמב"ם שזכר ג"כ לבעל אחותה ושם מבואר דלק"מ כי הוא כתב אבל אם הוא מגיע לקרובי ארוסתו כגון בעל אחותה אין פוסלין אותה עד שישאנה משמע דיש פסול לכתחלה וזה ג"כ כתב רבינו במ"ש עד שישאנה דמתחלה אמר לארוסתו עצמה דיש פסול לגמרי אבל לקרובים כשר מפסול לגמרי עד שישאנו ואז יהיה פסול לגמרי אף בקרוביה וממילא ש"מ דקודם הנשואין יש עכ"פ פסול לכתחלה ואפילו לבעל אחותה והיתר דאחותו עצמה ידענו מבנה ובתה כנלע"ד:

(בשם מהרר"י בטור לפיכך שנים נשואין כו') לדעת א"א הרא"ש ז"ל כו' הקשה הב"ח הלא כשר הוא אפילו לבת בנה ובת בתה גופה ע' שם מה שתי' ול"נ דרבינו לא אתא לאשמועינן הדין דתרי בעל דבלא"ה נמי כשר אלא ה"ק לפיכך משום דאב ובנו חשובין ראשון בראשון ולא אמרינן דחשובין ראשון בשני כסברת מר בר רב אשי דאכשר באבא דאבא מ"ה לא אשכחי' הכשר אחר אלא בכה"ג דהיינו בת בתה אבל לפי דעת מר בר רב אשי שהאב ובנו נחשבין לראשון בשני נוכל למצוא עוד הכשר אחר לדעת א"א הרא"ש ז"ל דאפשר בתרי בעל אפילו ראשון בשני דהיינו זה האם וזה הבת:

(ע"ש בטור אבל אבי חמיו כשר לו) הקשה הב"י דהא ראשון בשני הוא וחד בעל כאשתו ולכ"ע פסול וצריך להגיה וכו' נראה דשפיר הגיה הב"י דבלא"ה קשה דאמרינן בגמ' וחורגו לבדו משמע דלא אשכחן ראשון בשני כשר אלא בחורגו ולפי גירסא זו אשכחן נמי באבי חמיו שהוא ראשון בשני וכשר לו אלא ע"כ צריכין להגיה ודלא כהב"ח (ע"כ מהרר"י):

(בשם מהרש"ק בב"י ד"ה כל הפסולים לדון כו' עד ופסק כרבנן כו') אף שהתוס' במכות דף ו' ע"א ד"ה אלא מעתה הרוג יציל כתבו פי' שהוא בע"ד א"נ מפני שהוא שונא ושונא פסול לעדות עכ"ל. כוונתם לרבי יודא מקשה דס"ל דשונא הוא פסול לדבריו לא היו יכולין לדון ד"נ מפני הרוג ונרבע וק"ל ובס' בני שמואל רצה לדייק מזה דשונא גדול כזה כ"ע מודו דפסול וליתא גם הוא כ' למאי דפירש משום טריפה אפשר דכל שונא כשר ע"ש:

(בב"י ד"ה הגרים אין להם קורבה כו') עס"ה וצ"ע. ולא ידעתי מאי נסתפק האב ז"ל בזה הלא גמרא ערוכה שנינו פרק נושאין דף צ"ז ע"ב והביאו הרי"ף והרא"ש סוף פ"ק דיבמות דשני אחין תאומים שהורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה דלא חולצין ולא מייבמין וחייבין על אשת אח ופי' רש"י שחייבין כרת דהוי אשת אחיו מאמו הרי מבואר דדינם כאחין מאם ואם כן פשיטא דפסולין לעדות שהם ממש אחין מאם ומ"ש בגמ' ערוה לכל אסור וכו' היינו באחים שהיה לידתן שלא בקדושה ואיסורא הוא מדרבנן שלא יאמרו באנו וכו' כמבואר פרק ב' דיבמות מה שאין כן בתאומים שנולדו בקדושה אסורין וחייבין כרת מדאורייתא כאחים גמורים מהאם ודוק וברור:

(בב"י ד"ה כתב המרדכי וכו' עד משמע מהכא דטריפה וכו') ובד"מ כ' דיקא בדיני נפשות אבל לא בדיני ממונות אפשר שכשר להעיד ואף להפוסקים דבד"מ בעי ג"כ עדות שאתה יכול להזימה מ"מ יכולים להזים אותם ולחייבם ממון שהרי גם לנפשות אית פלוגתא בפרק הנשרפים ואין זה מוכרח דאפשר דשם איירי כשהעידו לא הי' טריפה וע' בכ"מ פרק כ' מהלכות עדות דין ו' וצ"ע ע"כ ממהרש"ק: