ט"ז על חושן משפט ל
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
(בס"ב בבדיקות עדותן קיימת) נ"ל אפי' אמר לא כי מכחישו בבירור אין זה הכחשה שיבטל העדות כמו שיתבאר בסמוך מטעם דעבידי למטעי:
(שם של שמן היתה) ל' היתה מורה על אותו זמן גופיה שאתה אומר שהלוה לו של יין אני אומר שהיתה הלואה של שמן וממילא הוה כאומר בפי' לא כי ואף שבטור לא כתוב תיבת היתה מ"מ איירי במכחישו בבירור וסמך עמ"ש קודם לזה וסמוך לו דמיירי בלא כי ומ"ש סמ"ע ס"ק ח' דאפי' בלא אמר לא כי אמרי' אחד זמנא מסהדי והוה הכחשה לא נראה לענ"ד כן וע' הוכחתי לקמן בס"ג:
(שם מנה שחור) כו' מבואר בתוס' בפ' ח"ה דף מ"א דע"כ לא אמרי' שישלם הפחות אלא אם הוא בענין דעבידי למטעי ביה כגון בין מנה למאתים ובפ' ז"ב דף ל"א מבואר דמי חביות יין ושמן הוה כמו אחד אומר מנה וא' או' מאתים והנך נקראו בדיקות ולא מפסל אפי' אם מכחישים זא"ז בבירור אך צריך לתת טעם למה הצריך רבינו שיתבע התובע שניהן ולא יכחיש א' מן העדים ואמאי יגרע הוא מהכחשת עדים זא"ז בבדיקות ולא מפסל בכך ונותן בפאות וכן הוא באמת דעת נ"י כמ"ש הב"י בשמו וצ"ע על רבינו בזה ותו דהא בסי' קמ"א איתא בא' אומר אכלה חטין וא' אומר אכלה שעורין וא"צ שיאמר המחזיק שאכל שתיהן ונ"ל דסברת הטור בזה דאם היינו יודעים בבירור איזה שטעה אף שהוא בבדיקות מ"מ אין שם עדות עליו להוציא ממון על פיו אע"פ שאין כאן פסול לדינא מ"מ אין בהגדתו כדי לסמוך עליו אלא כיון דכ"א יש לו חזקה דכשרות ואין בטענות זה שום פסול עליו משו"ה מוקמי' כ"א אחזקתו דאמרי' שלא טעה משא"כ באם התובע טען כדברי הא' ומורה על השני באצבע שהוא טעה ודאי אין קם עדות עליו אבל באמת אם אמר מנה הלויתיו וא"י אם שחוב אם לבן או שאמר סתם מנה הלויתיו א"צ שיאמר בפירוש מה אותה המנה וזה דומה לחזקה דחטין ושעורין דשם אין המחזיק אומר כלום מה אכל ואעפ"כ אלו אמר שאכל וכדברי הא' היה השני מיפסל לעדות זו על ידו לחזקה זו כנלע"ד לדעת הטור:
(בס"ג כמכחישין להקל) יש לתמוה דהא כ' הטור בסי' זה סעי' ז' בשם הרמ"ה דכ"ז שלא הוברר שהם מכחישים זא"ז אנו מתרצים דבריהם דטעו בעיבורא דירחא ומוציאין ממון על פיהם ק"ו שאם אין אנו רואין שום ריעותא שלא לעשותם מכחישין זא"ז ואע"ג שכתבו התוס' ר"פ היו בודקין שהקשו שם בההוא דא' אומר בב' לחודש וא' אומר בג' דאמאי עדותן קיימת ונקטול גברא מכח דאמרי' דטעו בעיבורא דירחא מספיקא ותירצו דשיילין באיזה יום והם מכוונין ליום א' ע"כ שפיר אמרי' דטעו בעיבורא דירחא ע"כ מ"מ היינו דוקא לגבי נפשות דאנו מוכרחין לשאול באיזה יום כי הוא א' מהחקירות משא"כ בד"מ וכמבואר בדברי הרמ"ה שכתב דבכל מקום דאיכא למיתלי בעיבורא דירחא תלינן ולא הזכיר שיעידו דוקא ביום א' ותו נראה דאף התוס' שם לא קשיא להו אלא מאחר שאנו רואין ריעותא אבל היכא שאין אנו רואין ריעותא ודאי מוקמינן סהדי אחזקת כשרות דידהו ולא נעשה אותן מוכחשת דהא מסקינן סוף קדושין דסוקלין על החזקה ותו דהא כתב ב"י סי' כ"ט בשם הר"ן דיש לתלות לתרץ דברי העדים אפי' במשמעות רחוקה שלא יהיו מוכחשים וכן פסק שם המחבר ורמ"א בסי' זה וז"ל בכל מקום שנוכל ליישב כו'. ותו קשה לי לפי דברי הרמב"ן דפסק תולין להקל ועושין העדים מוכחשים מ"ש מההיא דסי' ל"א בשני כיתי עידי המכחישין זא"ז דבאה כל כת בפ"ע ומעידה בעדות אחרת ואמאי נוציא ממון ע"פ שום כת א' מהם נימא מספק שזו היא כתה מוכחשת אע"כ דמועלת החזקה לכ"א מהן אע"פ שיש פסול ודאי ביניהם ק"ו כאן שאין שום ריעותא דמהני חזקה דלא יהיו מוכחשים ותו ק"ל דהרמב"ן הביא ראיה לפסק שלו ממאי דאיתא בפ' ז"ב דף ל' דבעי תלמודא לומר אליבא דרב דהודאה אחר הודאה אין מצטרפין דשמא לאו אחד מנה מסהדי ה"נ כאן תולין להקל מספיקא וקשה מאי ראייה משם התם לא נעשו העדים מוכחשים אי לא מסהדי אחד מנה משא"כ כאן דיהיו מוכחשין ע"כ נלע"ד ברור דלא אמר הרמב"ן כאן דמספק הוי מוכחשים אלא משום דהם מכחישין ענמם בשיעור הלואה כמה היתה וזו הוא בדיקות דעבידי אינשי דטעו בהכי כמ"ש בסמוך קודם לזה בסעי' א' בשם התוס' פ' ח"ה וא"כ אין הכחשה פוסלת העדים והוה כההיא דפ' ז"ב שזכרנו בשם הרמב"ן משא"כ בכל הנהו שזכרנו דע"י הכחשה יהיו פסולים ודאי מהני החזק' דכשרות שלהם ולפי"ז בההוא דחביות יין ושמן דלעיל סעי' ב' דמיירי בהכחשה דחקירות ופוסלת העדים אם יהיו מכיחישים זא"ז ע"כ אם לא אמר העד השני לא כי מוקמינן העדים בחזקת כשרות כי היכא דלא להוו מוכחשין ודלא כמ"ש בסמ"ע דמסתמא הויין שם מוכחשין דלא עיין כל הצורך בזה והכלל בזה אי הוה מילי דבדיקות בין העדים אז משוינן להו מוכחשין ואי מילי דחקירות הוא לא שוינן להו מוכחשין מסתמא וענין זה הרציתי לפני גדולים וקלסוהו רבנן:
(בסעי' ה' הוחזר כפרן וכו') מ"ש הסמ"ע סקי"ט במה שמצטרפין כאן העדות לממון ולשבועה אף דהכא מיירי בזמן אחר ואפ"ה מביא לידי שבועה כיון שחפשר דאפקדון א' מרמזין ק"ל א"כ א' אומר ק' וא' או' ר' נמי לימא דעל הלואה אחד מעידים להתחייב גם שבועה אחר שישלם הפחות והא ודאי ליתא דא"כ הוי להו להפוסקים להזכיר שבועה בס"ב אלא יראה לענ"ד פשוט דבכל מקום שצריך אתה להשתמש חצי העדות לממון וחצי העדות לשבועה ודאי לא מצטרפין משא"כ כאן דהעדות מועלת לתשלומין חמשים זהובים ואותן תשלומין עצמן מביאן לידי שבועה דאורייתא מטעם שלא תהא הודאת פיו גדולה מעדים אלא דקשה במ"ש הטור בשם הרמב"ן בדרך הראשון של צירוף תשלומי ת"ש ואין שם שבועה דאורייתא והא יש עכ"פ שבועה דאורייתא מכח העדים שמזקיקין לשלם ת"ש ונראה לתרץ דהא דהעדאת עדים מביא לידי שבועה דאורייתא ילפי' לה במסקנא בפ"ק דב"מ מפיו ועד אחד כמ"ש התוס' שם ד"ה אבל הודאה כו' והק"ו הוא מפיו שאין מחייבו קנס מחייבו שבועה ק"ו לעדים שמחייבין קנס דמחייבין אותו שבועה וכאן הוי העדות מיוחדת דהא אינם מעידים על ידם א' ולא מהני לענין קנס כמו דלא מהני בא' אומר נסתרת שחרית וא' אומר ערבית דלא מהני לענין איסור אישות כמ"ש ב"י בסי' זה מחודש ב' וה"נ דלא מחייבין קנס בעדות מיוחדת בשום אופן דאין חיוב קנס אלא על מעשה א' שראו שניהם כא' אבל בהך דהכא בתשו' הרא"ש אין כאן עדות מיוחדת דמיירי שבפי' אומרים ששמעו מפיו הודאה א' בשעה א' רק שזה שמע נ' וזה שמע ק"ן ואה"נ אלו הוי כאן עדות מיוחדת שזה מעיד נ' על יום א' וזה מעיד ק"ן ביום אחר מודה הרא"ש להרמב"ן דאין כאן שבועה דאוריית' רק שמשלם חמשים וההיא דא' אומר ק' וא' אומר ר' אמרי' שכ"א מעיד על זמן מיוחד דמספיק אזלינן לקולא כדי שלא להוציא ממון או שבועה דהא אין כאן פסול לעדים אם נאמר כן והוה כההיא דרמב"ן שזכרנו אבל אם אמרו בפי' על א' זה מנה וזה מאתים צריך לשלם מאה וגם שבועה וכההיא דהרא"ש בפקדון כנל"ב ומוכרח:
(סעיף ז' הלכך משתבע וכו' ע' מ"ש סו' ל"ו סעיף א' מזה:
(סעיף ח' והשני אומר בתשרי) כ' הסמ"ע סקכ"ז דאם לא טען שפרע שניהם נשבע המלוה שבועה דאורייתא היא שלא בדקדוק דהא בעד א' מעיד בשטר שהוא פרוע אינו חייב רק שבועה דרבנן כדאיתא פ' הכותב ולקמן סימן פ"ז סעיף ה' כ' כן הסמ"ע עצמו אלא ע"כ לא דק כאן:
(שם לפני הודה שפרעו) מ"ש הסמ"ע סקכ"ט דבהודאה תחלה ואחר כך פרעון אין מצטרפין תמהתי אם יצא דבר זה מפה קדוש דהא מצינו כמה פעמים שהמלוה מאמין ללוה כמ"ש סי' ע"א ה"נ נימא דהמלוה ירא שמא יזדמן לו לפרעו ע"כ האמין לו תחלה בפני עדים והודה לו שנפרע. ותו מ"ש מא' אומר בניסן פרעו מנה וא' אומר בתשרי דודאי לאו אחד מנה מסהדי מכל מקום מועיל צירוף עדותן ה"נ נימא דהודאה קאי על מנה אחרת דמצטרף לפוטרו ממנה כיון דהלוה טען שפרע הכל ומה שלא הביא הטור כאן חלוקה דהודאה קודם הפרעון הא בסה"ת לא חשיב אפילו הודאה אחר הפרעון וא"כ סמך אדלעיל בזה ה"נ בדברי הטור בזה:
(בסעיף י"א ב"ד אצל ב"ד דוקא כל הב"ד כמ"ש הסמ"ע כיון שלא שמעו רק מן א' מהעדים ואח"כ בסעיף י"ב כ' כל שהעידו ב' עדים בב"ד יכולים שנים אי אפילו אחד מהם לצרף והטעם שיש כאן עדות שלימה נמצא דחדא מתרתי בעינן לענין צירוף או ב"ד שלם מאחד שהעיד בפניהם או עדות שלם בפני בית דין ואחר כך בא אחר לצרף. ונלע"ד דבחלוקה השניה הויין ב' מן השוק לכל הפחות כמו אחד מן ב"ד דכל שהעידו שנים בפני ב"ד ושנים אחרים שמעו שקבלו הב"ד עדותן שוב אינו תורת עדות על אותה השמועה אלא מעשה בית דין ויכולים להעיד בפני ב"ד אחר על אותה שמיעה לדון עליה והכי דייק לשון המרדכי ישן שהביא ב"י דעדים ששמעו חקירת ב' עדים בפני ב"ד הוה כעד מפי עד ש"מ דכל ששמעו חקירת שני עדים בב"ד אחר ודאי מהני וכמ"ש גם לשון רמ"א מורה כן שהרי כתב אחר סעיף י"א אבל אחרים ששמעו כו' מ"ש המחבר שהעידו כ"א בב"ד אחר בזה דוקא לא מהני צירוף אבל לא בהעידו שנים לפני ב"ד אחד אלא שבסמ"ע סקכ"ז [ל"ה] כתב דלא מהני בשנים ששמעו שנחקרה עדות שנים בב"ד ואין מקום לדברים אלו לע"ד ועיינתי בד"מ ולא ראיתי שם אלא דברי המרדכי שהביא בית יוסף ומה שכתב ב"י בשם הנ"י בשנים ששמעו מפי עדים לא כלום הוא זה קאי אשנים שקבלו עדות ועיין בנ"י פרק ח"ה בפשט המחאה בפני שנים ותבין דעתי וזה נלע"ד ברור:
(בשם מהרר"י זצלה"ה בטור ועד של הק' אין לו צירוף וזקוק לש"ד קשה אפילו בלאו האי סהדי ליחייב כיון שיש עדים על ת"ש וכדכתב הרא"ש בתשובה מי שתבע לחבירו ר' בפקדון כו' וי"ל בין פקדון דלא שייך לאשתמוטי להלואה דאימר אישתמוטי קמישתמיט ולכן אינו מתחייב שבועה עד דאיכא עד א' ע"כ) (א"ה לאו מילתא היא דההיא דהרח"ש מדר"ח קמייתא היא דנפקא לן ועיקר דינים דר"ח בהלואה הוא כדמוכח בגמרא דיליף לה מפיו וע"א במה הצד ואדרבה הרא"ש ז"ל בפרק קמא דב"מ הוצרך להביא עצות מרחוק לאגמורן דגם בפקדון איתא לדינת דר"ח קמייתא ע"כ):
(גם ממהרר"י. בטור וכן אם העידו סתם דנין הדבר כמכחישין להקל קשה דלעיל סי' כ"ט מביא הב"י שיש לנו לתרץ דברי שני עדים הנראין כמכחישין ע"כ):
(בשם מהרש"ק) בטור עד א' אומר ק' והשני ר' וכו' ומה שיש לדקדק בזה אהרמב"ם בפ"ג דנזיר דין ט' שפסק כן בב' כיתי עדים כתבתי בגליון הכ"מ פ"ג מהלכות עדות ע"ש:
(תו בב"י ד"ה וכן אחד אומר חבית של יין וכו' עד לפי שאין על כל חביות אלא ע"א כו') ולא נהירא שהרי על חבית א' יש ב' עדים אלא דמכחישים דחבית שאתה אומר של שמן אני אומר שהוא יין וא"כ יש בכלל מנה מאתים ואנן ס"ל כב"ה וא"כ בע"כ הוא דעדותם בטלה משום דהוי כהכחשה בדרישות דהוא כגוף וכמ"ש הרמב"ם וכמ"ש בבאורי הרא"ש בסמ"ג וכ"מ ע"ש:
(תו שם ובספ"ק דמכות אמרינן וכו' עד בפלוגתא דר"י בן קרחה ורבנן) לא דק דהתם פליגי בפלוגתא דר"נ ורבנן אעפ"כ יש ראיה מאותה סוגיא דמדמו איסורא דרשב"ג לממונא דרב נתן ואפילו אין מעידין כא' ה"ה לכל מילי אכן לפי מ"ש המ"ע ור"ן שם בשם הרשב"א ורמב"ן דהתם איירי בתרומה דרבנן דליכא מיתה כלל אין משם ראייה כלל היכא דאיכא איסור מיתה וק"ל:
(תו שם אין צריך בדיני ממונות כו' עד אמנם בפ' השולח משמע וכו') מצאתי לגדול א' דמיישב סוגיא זו אליביה דהלכתא והוא דס"ל להש"ס כשיטת הר"ן שבסמוך בגיטין ואיסורא שדינם כד"נ ואין מצטרפים וא"כ מקשה שם והא מר הוא דאמר אין מצטרפין ר"ל בגיטין לכ"ע כמו בד"נ ואפילו ריב"ק מודה ומשני דלמא ס"ל לזה כריב"ק אף ב"נ וגיטין אכן לא קי"ל בזה כוותיה כ"א בד"מ וכן פירש הרא"ש פ"ק דסנהדרין דלמא רבנן כו' כשמואל ס"ל ע"ש דף ל' ודו"ק:
(תו שם וכתב הרמ"ה דוקא וכו' עד אבל בהודאה אחר הודאה וכו') וקשה דא"כ מאי פריך בגמ' לרב מ"ש הלואה כו' הודאה אחר הודאה נמי אמנה דמסהיד האי כו' מאי קושיא הא בהודאה אחר הודאה אמרינן דאחד מנה קמסהיד ודלמא רב איירי בהכי דתבעו מנה א' ודו"ק:
(תו שם עד ואחר יום או יותר הלוה וכו'). הרב עצמו בכ"מ חזר מסברא זו וכתב כיון שע"א אומר שלוה ביום ב' ואחד אומר מקודם הא ודאי שיקרא קאמר עכ"ל והוא עיקר:
(בא"ה עד ובנמוקי יוסף עצמו כתב וכו') ואין דבריו מובנים לי דבמנה ור' איכא למימר דטעו ולא מכחשי ואין צריך לתבוע שניהם משא"כ בהלואה אחר הלואה ודאי אי תבע אחד מהם הוי הכחשה ואין אני רואה שום טעות בנ"י ודי"ק וכ"כ בסמ"ע ס"ק י"א ע"ש ע"כ ממהרש"ק: