ט"ז על חושן משפט כז
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
(ס"א לוקה עוד אחרת) בטור לא כ' שעובר בב' לאוין וקשה מ"ט באמת אינו לוקה אלא א' בדין וי"ל מדכתבו התוס' בשבועות דף ל"ו הא דילפי' ל"ת באדם המקלל חבירו היינו דאתיא במה הצד מחרש ואביו ובפ' ד' מיתות דף ס"ו אמרי' דאזהרה שמענו באביו מכח אלקים לא תקלל א"כ אין כאן בדיין ב' אזהרות דהא במי שאינו דיין בא האזהרה מכח אלקים וכו' שהוא קאי על הדיין אלא דגלי לך קרא דאף אחר הוה כדיין בזה אבל לענין מלקות כיון שכבר הלקו אותו משום דיין מלאו דאלקים לא תקלל האיך תלקה אותו שנית מחמת לאו זה מחמת חבירו שאין עליו אזהרה אלא מחמת אלהים לא תקלל וע"כ יש תימה על הרמב"ם והש"ע במ"ש ב' לאוין כנ"ל בזה דבר נאה ומתקבל:
(בטור) המקלל את המת פטור בב"י כתב נראה בעיני מדאיצטריך לעיל קרא בהנחנקים דחייב על קללות אביו לאחר מיתה משמע דבשאר כל אדם פטור תימה על פה קדוש יאמר כן דאימא לך דאין חילוק לענין לאו דקללת חבירו בין מחיים לאחר מיתה אלא לענין קללת אב דלאח"מ צריך דל"ת דהוקש גם בזה למכה דשם דשם אינו חייב לאח"מ קמ"ל דמקלל חמיר ממכה בזה משא"כ לענין שאר דברים שוה מיתה לחיים בכל דברים ע"כ העיקר כדרשת הת"כ שמביא גם בסמ"ג אח"ז (ע"כ):
(בשם מהרש"ק בב"י ד"ה המקלל את המת פטור כו' עד ונראה שטעמו וכו') ובהדיא איתא התם בברייתא היוצא ליהרג ובא בנו וקללו חייב אחר פטור משום דכתיב בעמך במקויים שבעמך אבל בנו חייב מידי דהוי לאחר מיתה ולא הוי צריך הרב ללמוד מדיוק וק"ל:
(בטור עד אל יהי פלוני ברוך לה' כו') לגי' רש"י ס"פ שבועת העדות דאפכינן למתני' ומתני' איירי באיסורא דאית ביה ממונא וחכמים מחייבים דס"ל מכלל לאו אתה שומע הן ובאיסורא כ"ע ס"ל דאמרי' מכלל לאו אתה שומע הן וחייב א"כ קשה למה פסק הרמב"ם להתיר דלא כתרווייהו באסורא גרידתא דלא לקי וצ"ל דהם ס"ל כגי' לא תיפוך ומתני' איירי באיסורא לחוד ואפ"ה ס"ל לרבנן דפטור דקי"ל אלה כתי' ולא אלה בכלל ברכה וה"ה במקלל חבירו כתיב לא תקלל ובשתויי יין מודים דחייב ופסקו כרבנן ופי' זה מצאתי בחדושי הר"ן בשם הרמב"ן ע"ש ודוק ע"כ):