ט"ז על אורח חיים תקסה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
עריכהיאמר ענינו ביו' תעניתנו כו'. תיוהא חזינא הכא דאיתא בתשו' הרשב"א סי' כ"ה וז"ל שאלה יחיד שקיבל תענית אומר ענינו ביום צום תעני' הזה כי הא דאמרי' לישתתף אינש נפשיה בהדי צבורא או יאמר בל' יחיד. תשוב' אומר ענינו וש"ד דלעול' לישתתף בהדי צבורא וכן אנו עושים מעשים בכל יום ואם בא להוסיף דברים שהם תחנונים כעין מה שצריך לשעתו ובל' יחיד וכעין קבל חלבי ודמי וכיוצ' בזה אע"פ שאומר בל' יחיד ש"ד עכ"ל הרי שלא נשאל רק על ל' ענינו שהוא ל' רבים וע"ז השיב דטוב להשתתף עם הצבור אבל בל' צום תעניתנו לא נשאל ולא השיב ע"ז כלום דזה ודאי אין לאומרו דהוא שקר כיון שאין רבים מתענים היום והנוסח ברשב"א הוא נכון שכ' צום התענית בזה אבל התפלה על רבים שיענה להם אע"פ שהוא מתפלל יחידי אין בזה שקר שהוא מתפלל גם על רבים. ומו"ח ז"ל הביא בשם האגודה בפ' ב"מ דיש לו' ביום צום תעניתי וכן עיקר. ותמהתי על אשר לא הקש' על רמ"א כמ"ש וכן יש ליחיד לומר ענינו בצום תעניתי זה וכ"מ ממ"ש הטור בסי' תקס"ו דאם הש"ץ אינו מתענה אע"פ שהקהל מתענים יאמר ביום התעני' הזה וכ"ש אם יחיד מתענה לחוד שלא ישקר לומר תעניתנו:
סעיף ב
עריכהאומרו בלא חתימה. בטור כתוב כאן וי"א כיון שסיים כבר כל י"ח ברכו' שיכול לאומרו בחתימה ואין כאן משום אין יחיד קובע ברכה לעצמו ול"נ עכ"ל. ובסי' ר"ך לענין מתענה בשבת ת"ח הביא הטור וז"ל וכ' בה"ג שיאמר ענינו באלהי נצור. וכ' א"א ז"ל אע"פ שקובע ברכה לעצמו אין לחוש כיון שסיים הברכו' או כוללו באלהי נצור עכ"ל. וצריך טעם למה לא כ' שם ג"כ ול"נ כמ"ש כאן ובסי' תקס"ח הביא הטור ג"כ לענין ענינו בשבת דנראה יותר לכוללו באלהי נצור אבל לא חלק על הדיעה הראשונה דס"ל קובע ברכה לעצמה. ונ"ל דשם בשב' אין מקום קבוע לענינו בין הברכו' ששייכים לשבת וע"כ יש לנו לומר דשפיר יאמר אותו בחתימה כי שם מקומה בשבת זה משא"כ כאן שיש לה מקום קבוע בש"ת אלא שהוא שכח לאומרה במקומה ע"כ לא יאמר אותה בחתימה כי החתימה צריכה שתהיה במקומה. וכתב בתשובת מהרי"ל סימן י"ב דאם עקר רגליו שאין מחזירין אותו. טוב שיכוין לש"ץ מלה במלה ויוצא כדפי' בה"ג והגאונים עכ"ל. ובסימן קכ"ד פסק דאף בדברים שמחזירין בשבילם אם עקר רגליו מועיל בה שמכוין לש"ץ מראש ועד סוף:
סעיף ג
עריכהשמא יאחזנו בולמוס. כ"כ הטור בשם הגאונים והרא"ש הקשה ע"ז תימא א"כ היאך לוה אדם תעניתו ופורע והלא נמצא שקרן בתפלתו ועוד דאמר רב לר' יהושע בריה דר' אידי לוזיף מר תעניתא וליפרע לימא ליה כבר התפללתי תפלת תענית אלא ודאי כיון דבשעה שהתפלל היה בדעתו להתענות לא מקרי שקרן אם אכל אח"כ עכ"ל. פי' הקושיא של הרא"ש דמדיש היתר ללות התענית אע"פ שכבר התפלל ענינו בשחרית ש"מ דלא מקרי שקרן אם אכל אח"כ וכן ר' יהושע שהל"ל א"א לי ללות התענית כיון שכבר התפללתי ענינו ואהי' שקרן. והב"י תי' דר' יהושע לא היה מתפלל תפלת תענית עדיין וכ"ה בתו' בפ"ק דתענית ובסמ"ק הוסיף להקשות על הגאונים דירדו גשמים קודם חצות אוכלין אע"ג שכבר התפללו ענינו ולא חיישינן לשקרן. ולעד"נ לתרץ כל הקושיות דכאן הוה שקרן מצד שהוא תולה העניים שיענהו הקב"ה בשביל צום התענית משמע אי לאו תענית לא יענהו והיאך יעשה כן שמא יאחזנו בולמוס ויפסיד הענייה או יהיה שקרן שיבקש שיעניהו גם בעת ההיא משא"כ אצל גשמים לא יצטרך לענייה עוד שכבר נתמלא בקשתו. עוד נ"ל לתרץ דהא אי' בסי' תקס"ט בגשמים דוקא בצבור אמרי' דלא ישלימו דלב ב"ד מתנה עליהן אימתי יתענו או לא משא"כ ביחיד דלא מהני דברים שבלב מ"ה חיישי' לבולמוס כאן ביחיד דימצא שקרן משא"כ שם בצבור ומדר' יהושע נמי ל"ק דהגאונים דס"ל שלא יתפלל ענינו עד המנחה גם ר' יהושע ודאי חש לבולמוס ולא התפלל בשחרי' דלא כהר"ן שמביא ב"י דמשמע שהראשונים לא חשו לזה ומ"ה שפיר אמרו ללות התענית ולפרוע כיון שלא התפלל עדיין ענינו ונראה דאם רוצה להתפלל בשחרית עננו ולדלוג בצום תעניתנו הרשות בידו דאז אין חשש שמא ימצא שקרן וכ"מ הנוסחא ברי"ף שכ' וז"ל אבל אם אדכר מקמי דעקר רגלי' לימא הכי עננו ה' עננו כי בצרה גדולה אנחנו כו' וכן ראוי לעשות כיון דהר"ן מסיק וז"ל אך אם בטוח שיתענה כגון דורות הראשונים מזכיר עכ"ל א"כ גם לנו יש להזכיר כיון דמדלג ולא חיישי' לשקרן כנלע"ד:
ונמצא שקרן בתפילתו. ואע"ג דגבי ש"ץ כ' הטור בסי' תקס"ו שאפי' אינו מתענה יאמר ענינו כיון שאחרי' מתענים ולא הוה שקרן שאני ש"ץ דהוא שלוחו של כל הקהל ושפיר מתפלל בשבילם במה שהם מתענים משא"כ ביחיד אין לו' אלא מה שהוא נכלל עמהם כנלע"ד:
סעיף ה
עריכהאין יחיד רשאי לו'. הטור כ"כ בשם ר' נתן וסיים הטור ואיני יודע מה חשש יש בדבר שהרי אינו אלא כקורא בתורה שהרי לא אמרו חכמים אלא כל דבר שבקדוש' כגון קדיש וקדושה וברכו עכ"ל ופשוט שכוונת הטור שיתכווין היחיד שיהיה קריאתו לא דרך בקשה אלא כקורא בתור' וכן מביא ב"י בשם הרשב"א שכ' אבל אם בא לאומרן דרך קריאה בעלמ' אומרן וסיים ב"י דלא נהוג עלמא הכי ונראה הטעם דמסתמא כיון שמזכיר אותם כוונתו דרך בקשה כמו שעושין הקהל ובת"ה סי' ח' מסיק דשפיר יחיד יכול לאומרם בניגון ובטעמים כאלו קורא אותן בתורה ותו אין קפידא דהואיל ופסוקים של תורה הם וכמו שמסיק כאן ובמ"ש רמ"א שגם סליחות א"ל ביחיד והוא מדברי א"ז פ"ק דתענית לא ידענא טעמא שהרי אין בהם רק תחינות לחוד וכי אסור ליחיד לו' תחינות מה שירצה ומו"ח ז"ל מתיר לו' סליחות בלא ויעבור וצ"ל דאיסור הוא משום שמזכיר בסליחות וזכור לנו היום ברית שלש עשרה וכן בהרבה סליחות נמצא שמזכיר זכות שלש עשרה מדות ואותן אין לאומרם אף בלא ויעבור אבל אותן סליחות שאין נזכר בהם שלש עשרה מדות ודאי יכול יחיד לאומרם ואין בזה חשש כנלע"ד:
סעיף ו
עריכהומפרסם עצמו כו'. ונרא' לכאורה שאם שואלים אותו אם הוא התענה לא ישקר לומר אינו מתענה כ"מ בפ"ק דשב' דא"ל רב לר' יהושע בשבת ליכול מר א"ל בתענית יתיבנא וכמדומה שראיתי כן בס' ר"ת אבל ק"ל מדאי' פ' המדיר דאמר רשב"י לריב"ל נראה הקשת בימיך א"ל הן א"ל א"כ אי אתה בר ליואי ולא היא דלא נראה הקשת בימיו אלא סבר לא אחזק טיבותא לנפשאי הרי דאמר מלתא דשקרא בשביל שלא להתגאות ה"נ אע"פ שמתענה יוכל שפיר לומר אינו מתענה ונראה דאם מפצירין בו לאכול והוא אינו יכול להתנצל יאמר שהוא מתענה וכן הוה עובדא דר"י שזכרנו משא"כ אם יכול להתנצל בלא"ה אלא ששואלים אותו אם הוא מתענה יכול לומר איני מתענה כדי שלא להחזיק טיבותא לנפשיה והוא בכלל מותר לשנות מפני דרכי שלום כיון דמתכוין לדבר מצוה אין השינוי פוסל בו כנלע"ד: