ט"ז על אורח חיים קח
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א עריכה
או נאנס כו'. בי"ד סי' שמ"א כתב בס"ב דמי שמת לו מת בשבת במ"ש לא יתפלל ובבוקר א"צ להתפלל שתים כדי להשלים תפלת הערב שכבר עבר זמנה ולא דמי לשכח ולא התפלל ערבית שמתפלל שחרית שתים כיון שבלילה לא היה חייב להתפלל עכ"ל וכתב שם בס' דרישה וז"ל מכאן היה נראה דה"ה למתעסק בצרכי צבור וכיוצא בו בזמן התפלה שפטור מלהתפלל כמ"ש הטור סימן צ"ג ומתוך העסק עבר זמן אותה תפלה שג"כ א"צ להשלימה בזמן תפלה שלאחריה להתפלל ב' א' לתשלומין כיון שג"כ בזמן העסק היה פטור מן התפלה כמו באבילות דהכא דמה לי אונס דאבילות או עסק דמצוה ולדעתי כ"ש הוא דהא בצרכי צבור ג"כ עבד עבודת השם עכ"ל. ותמה אני אם יצא דברים אלו מפי אותו צדיק דהא כל שהוא אונס מקרי פטור מתפלה וכאן אמרינן בהדיא דאם נאנס מתפלל שתים. ותו דכתב בת"ה סימן ה' במי שהיה טרוד אצל הפקיד מחמת חוב ולא היה יכול להפטר אא"כ בהפסד ממון ובתוך כך עבר זמן התפלה דמקרי אונס אע"ג דמחמת ממון הוא ומתפלל אח"כ שתים הרי לך בהדיא אע"ג דהיה פטור באותה שעה של תפלה מחמת טרדא דמקרי אונס וה"ה נמי פטור מחמת טרדא דמצוה של צורכי צבור דכל עיקר טעם אותה התשובה דת"ה היא מטעם דחשיב כמו טרדא דמצוה ואם כן נסתרה דעת בעל הדרישה בזה ואין דמיון בזה לפטור דאבילות דהתם אפשר לו להתפלל דהא יושב בטל אלא שחכמים פטרוהו וע"כ אין שייך שם תשלומין דאין זה מקרי אונס אלא פטור מה שא"כ כאן דהוא אין בו פטור אלא שיש עליו אונס שלא היה יכול להתפלל שאין לו פנאי והוה כמו חולה שאין יכול להתפלל או שיכור כל זה מקרי אונס כיון שהוא עצמו בר חיובא הוא ועל זה ודאי תקנו תשלומין כנלע"ד פשוט:
ואם היפך לא יצא. למד זה ממי ששכח ולא התפלל מנחה של שבת שמתפלל מ"ש שתים כמ"ש סי' רפ"ז בהבדלה דאם לא הבדיל בראשונה אלא בשניה דצריך לחזור ולהתפלל פעם ג' כיון שגילה דעתו שהקדים התשלומין ברישא ה"ה הכי נמי כאן ואין זה מוכרח דאיכ' למימר דהתם עשה שינוי בפועל ממש במה שלא הבדיל בראשונה והראה השינוי דבשנייה הבדיל וכמ"ש הרי"ף שם דגליי' דעתיה כו' משא"כ כאן שלא עשה שום שינוי אלא דבכונת הלב לא יתכוין כראוי:
סעיף ב עריכה
יאמר אשרי. הטעם כדי לעמוד בכל תפלה מתוך ד"ת ומ"ש רמ"א וכן כשמתפלל ערבית כו' הוא ג"כ מדברי סמ"ק וצריך לתת טעם למה דילג בנתיים וכן אם מתפלל מנחה שתים יאמר אשרי בין תפלה לתפלה דזה ודאי שגם שם צ"ל אשרי דהא חד טעמא הוא. נ"ל לתרץ דהנהו תרוייהו צריכי דאי לא נקט אלא מתפלל שחרית שתים ה"א דדוק' צ"ל אשרי בנתיים כיון דבלא"ה צריך שיאמר אשרי קודם למנצח בשחרית ע"כ יאמר אותו אשרי קודם תפלה השניי' שהיא לתשלומין אבל במתפלל ערבית שתים שאין שם אשרי בלא"ה ה"א אצ"ל אשרי בנתיים קמ"ל דלא וממילא אנו יודעים דגם במתפלל מנחה שתים שצ"ל אשרי ואי הוה נקט שכחת שחרית ומתפלל מנחה שתים יאמר אשרי ה"א דוקא בזה שכיון שצ"ל בשחרית אשרי אחר התפלה קודם למנצח והוא לא אמר דהא לא התפלל כלל ע"כ יאמר אשרי בין תפלה לתפלה במנחה אבל בשכח מנחה ומתפלל ערבית שתים אצ"ל אשרי בנתיים קמ"ל ואי לא אמר אלא במנחה וערבית לחוד ה"א בשחרית נמי א"צ אלא אותו אשרי שבין תפלה לתפלה ותו לא כיון דמערבית ילפת לה קמ"ל:
סעיף ו עריכה
מוסף אין לה תשלומין. שאין יכול להזכיר קרבן המוסף שכבר עבר יומו ועוד דאין קרבן בלילה כ"כ ב"י בשם רשב"א וא"ל על טעם הא' דהא אם ישלים תפלת המוסף יאמר תפלת ערבית ב"פ ככל התשלומין נמצא שלא יזכיר פסוקי הקרבן די"ל כיון שעיקר תפלת מוסף אין בה צלות' דרחמי רק תשלומין במקום קרבן ובזה אין שייך תשלומין:
סעיף ז עריכה
יתפלל אותה בתורת נדבה. ושכר תפלה דמצוה לית ליה אלא שכר תפלת רחמי וא"צ כאן חידוש כיון דאלו היה שוגג היה ראוי להתפלל ועכשיו שהוא מתפלל בנדבה עושה מזיד כשוגג:
סעיף ח עריכה
מי שלא התפלל כו'. עמ"ש תחלת סי' זה בזה:
מיהו לכתחלה כו'. בת"ה סיים דאפי' גבי ת"ח אמרינן זמן תפל' לחוד כו' ואמרי' נמי הוי מחשב שכר מצוה כנגד הפסידה עכ"ל:
סעיף ט עריכה
שתים של שבת. הטעם שכבר חל עליו קדושת תפלת שבת וכן עשה ע"כ כל תפלות שלו צ"ל כן דאסור לו להתפלל בשבת בלי הזכרת שבת ומ"ה פסק רמ"א בסמוך גם בר"ח כן ובלבוש כתב הטעם דיהיה זלזול לשבת אם יתפלל של חול ומ"ה מחלק בין שבת לר"ח ואינו נכון דהא כתבו התוס' בפ' מ"ש דף כ"א דגם בשבת היה דין להתפלל כל י"ח רק שלא הטריחוהו והיאך כ' שתפלת י"ח הוה זלזול לשבת ונ"ל שאפי' בדיעבד אם התפלל שנייה בשל חול לא יצא ידי תשלומין דאין תפל' בשבת בלי הזכרת שבת:
של ר"ח שתים. בסי' תכ"ב העתיק ב"י מס' כל בו וז"ל לא התפלל מנחה בער"ח מתפלל ערבית שתים ומזכיר יעלה ויבא בראשונ' ולא בשניה ואם הזכיר בראשונה ולא בשניה או בשניה ולא בראשונה שניה עלתה לו ראשונה לא עלתה לו ואי אידכר בתרוייהו יצא ואי לא אידכר בתרווייהו יצא עכ"ל דימה אותה לטעם ולא התפלל מנחה בשבת בסימן רצ"ב ונכון הוא וכן מצאתי בשם חי' גאון עכ"ל ב"י שם ונראה לעין כל הט"ס שבהעתק זה וע"כ נראה הגי' בדרך זה וצ"ל ומזכיר יעלה ויבא בראשונה ובשניה ואם הזכיר בשניה ולא בראשונה שנים עלתה לו ראשונה לא עלתה לו ואי לא אדכר בתרווייהו או שהזכיר בראשונה ולא בשניה יצא ועל הדין של הזכיר בשניה ולא בראשונה שניה עלתה לו כו' כ' הב"י שדימה אותו לדין לא התפלל במנחה בשבת והבדיל בשניה ולא בראשונה דגלי דעתיה דראשונה היתה לשם תשלומין ולא יצא ה"נ כ"ה דאף על גב דאם לא הזכיר יעלה ויבא בערבית בר"ח א"צ לחזור זה גרע טפי במה שהקדים תפלת תשלומין לתפלת חובת השעה אבל מה שזכרנו שצריך להזכיר ר"ח בשתיהן בזה אינו דומה למ"ש דודאי לענין הבדיל דלאו דרחמי נינהו אלא מצוה לשעת' אין שייך להבדיל ב"פ זה אח"ז דאם עשה פעם א' חול למה יעשה שנית חול משא"כ ביעלה ויבא דרחמי הוי וכבר קי"ל דהלואי יתפלל אדם כל היום ע"כ חייב להזכיר קדושת ר"ח גם בשניה כמו בשבת וכ"מ שהיתה גי' רמ"א בס' כל בו וכמו שהעתיק כאן ובלבוש כתב כאן לחלוק על רמ"א במ"ש מתפלל ערבית של ר"ח שתים ומחלק בין קדושת שבת לקדושת ר"ח ותלה עצמו במ"ש בסי' תכ"ב וכל זה איננו שוה לנו כי הוא הגיה בדרך אחר בכל בו כמ"ש שם וא"כ הבי' ראיה מדברי עצמו והאמת יורה דרכו כמ"ש דאין חילוק בין קדושת שבת לר"ח בתפלה כנ"ל ברור שדברי רמ"א נוחים בהלכה:
סעיף י עריכה
ראשונה לא עלתה לו. לשון הרי"ף גלי אדעתיה דהא בתרייתא היא חובת שעתיה ולכן בעינן למיהדר צלויי אחריתא כדי לאקדומי חובת שעתיה ברישא עכ"ל. ולכאורה קשה מה גילוי דעת שייך כאן דהרי קמי שמיא גליי' מה היה בלבו ואם הוא אומר שלא נתכוון בראשונה לתשלומין אלא חובת שעתיה רק ששכח להבדיל וא"צ לחזור מפני שיוכל לאומר' על הכוס למה עכשיו יחזור להתפלל אלא דכוונת הרי"ף דאע"ג דהוא אומר שנתכוון בראשונ' לשם חובת שעתי' כיון שאנו רואי' שעכ"פ בשניה בודאי נתכוון לחובת שעתי' ממיל' הוי תרי חובת שעתיה א"כ אין כאן תשלומין ממ"נ נמצ' דהגילוי דעת היינו על השניה ולא על הראשונה ואע"ג דכ' הטור סי' רצ"ב גלי דעתיה שכוון בראשונ' לשם תשלומין ובשניה משום חובתו כוונתו ג"כ כמ"ש משום גילוי דעת השניה אמרינן שמסתמא נתכוון בראשונה לתשלומין ואם הוא אומר שאינו כן אנו מאמינים לו אלא שאכתי צריך להתפלל שלישית ועפ"ז נראה דבשכח להתפלל מנחה בער"ח שאמרנו שמתפלל שתים של ר"ח ואם זכר של ר"ח בשניה ולא בראשונה שצריך לחזור ולהתפלל היינו מסתמא שאינו אומר איך היתה כוונתו אלא [כיון] שידע שצריך להתפלל שתים אמרינן מסתמא כיון שזכר בשניה ולא בראשונה אמרינן ודאי כוון בשניה משום חובת שעתיה אבל אם אמר בפי' שבשניה נתכוין לשם תשלומין וזכר ר"ח כדינו א"צ לחזור ולהתפלל כיון שעשה כדין בתשלומין לזכור ר"ח אמרינן מה שלא זכר בראשונה שכחה היתה ונאמן לומר שיתכוין בראשונה לשם חובת שעתי' משא"כ בשבת שעוש' מעש' בשניה שלא כדין אם נתכוין לתשלומין שהרי א"צ להבדיל והוא הבדיל לא מהני לו במה שנאמין לו על כונתו בראשונה לשם חובה דבפי' מוכח שהשניה היתה עכ"פ חובה כנ"ל נכון לחלק בזה ובהך מעל' שיש לתפלת חובת שעתיה על תפלת תשלומין כתוב בלבוש סי' תכ"ב שהוא מטעם שהיא תדיר' ותדיר קודם לאינו תדיר ולא נ"ל כן דאם באת אתה למדה זו לא היה בדיעבד צריך לחזור ולהתפלל דמ"ש מתפלת מוסף אחר מנחה דאמרי' בסי' רפ"ז שא"צ לחזור ולהתפלל מוסף אע"ג דמנחה יש לה מעלת תדיר ועוד דהוכחנו כן בס"ד דא"צ לחזור בשביל מעלת תדיר בסי' תרפ"ד אלא דמעלת חובת שעתיה הוא מעלה אחריתא כדאמרי' בפ"ק דקדושין חביבה מצוה בשעת' ועדיפא ממעלת תדיר דבמעלת תדיר הוה זמן שניהם עכשיו עכ"פ מה שאין כן כאן דכבר הלך זמן התפלה שלא התפלל אלא שתקנו לה תשלומין והיינו דוקא אחר חובת שעתיה כנ"ל:
סעיף יא עריכה
מתפלל במוצאי שבת שתים. יש בזה מחלוקת התוס' בשם ר"י ס"ל דאין צריך לחזור בשביל זה דהא כבר התפלל י"ח רק ששכח של שבת ולכשישלים תפלת י"ח ולא יזכיר של שבת מה ירויח בזה התשלומין וחכמי פרובינצ"ה ס"ל דמה שהתפלל י"ח בלא שבת הוה כאלו לא התפלל כלל כיון שלא עשה כדין ועל כן הכריעו הפוסקים שיחזור להתפלל בתורת נדבה ואינו צריך לחדש כיון שיש סברא שצריך לחזור ולהתפלל מצד הדין:
סעיף יב עריכה
מאורע שאר הימים כו'. זה למד בב"י בשם א"ח בשם הרר"י מדאמרינן קודם לזה דאם הבדיל בשתיהן יצא ואיני מבין ראיה זו לדין זה דהתם ודאי זמן הבדלה היא בעת ההיא רק שזה האיש שהבדיל שנית והוא שלא לצורך כיון שכבר הבדיל בתפלה ראשונה ע"כ לא הוה הפסקה שהרי לא הפסיק במידי ואלו לא התפלל תחלה היה זה חיוב עליו משא"כ במידי שאין לו שייכות בזמן ההוא ודאי הוה הפסק ותו דהבדלה שייכא כל השנה דהא בשעת הבדלה אנו אומרים אפי' מה שלא שייך לעת הבדלה של אותה שעה כגון במוצאי י"ט הוא מזכיר של שבת כדאמרי' סדר הבדל' הוא מונ' ה"נ הוא מונה באת' חוננתנו ממה שחנן הוא ית' את עמו וזו ג"כ מן החנינ' שחלק להם בינ' להבדיל בין דבר לדבר אלא שתקנו להזכיר זו בזמן הבדלה ע"כ אין בזה הפסקה משא"כ באומר בימות החול מה ששייך לפסח אין לך הפסק גדול מזה ועוד ראיה מסי' צ"ד ס"ד ע"ש וצ"ע פסק זה. ועכ"פ נראה דאם הפסיק שלא מענינו דלא עדיף מאם שח בתפלה הנזכר בסי' ק"ד ה"נ במה שזכר שלא מעין המאורע ועוד ראיה מסי' תקפ"ח הביא ב"י דברי הרב המגיד לענין סדר התקיעות אם הפסיק בקול שא"צ דהוה הפסק וז"ל שאע"פ שאין השהיה פוסלת הפסקה בקול שופר שאינו ראוי פוסל עכ"ל וכ"פ שם בש"ע: