ט"ז על אבן העזר קמד
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
עריכהע"מ שלא אבא כו' בס"ס קמ"ג כתבתי דהא יכול לבטל ויהיה גט מיד וכן כל מידי דתליא בדידיה לדעת הרא"ש וכ' בטור אם לא בא נתקיים הגט למפרע זה קאי על ע"מ אף בלא ע"מ הוה גט מאותה שעה כדלעיל סי' קמ"ג:
שאין אונס בגיטין פי' שאין אונס מבטל את הגיטין ואין האונס מבטל הגט אלא אמרי' דגמר ומגרש לא יזיקו לו האונס:
שאין אונס בגיטין אע"פ שבכ"מ יש טענת אונס מ"מ הפקיעו חכמים את הקידושין ותקנו שלא יהיה הגט בטל משו' תקנת פריצות וצניעות כדאיתא דיש כתובו' וכ' בטור וכן אם אמר הרי זה גיטך ע"מ שאם לא אפייס אותך שתתרצי בתוך ל' יום יהא גט ופייס' ולא נתרצי' הוה גט אע"פ שהו' אנוס שהרי פייס' בהרב' פיוסין ולא נתרצי' ואפש' שתתרצ' אם היה לו ממון הרבה והוא אנוס שאין לו אפ"ה אין אונס בגט עכ"ל מ"ש דין זה בע"מ הוא לאו דוקא דמאי שנא מבבא דלפני זה דאין חילוק בין אם לא אבא או ע"מ שלא אבא ה"נ כן הוא וחד מינייהו נקט וברש"י דף ל' איתא בלשון זה מעכשיו אמסור לה גט ע"ת זה אי לא אפייסה וגם אם לא אתינא עד תלתין יומין כו' לא פירש כלום נראה דלא אתי לאפוקי אם לא מעכשיו או ע"מ כדין זה דפיוס דמאי שנא אלא שרש"י נתכוין על המסיר' שהיא עכשיו ונזכר שלא נטע' לפרש שלא מסר הגט עכשיו אלא דה"ק אם לא אבא תוך ל' או אמסו' לה גט זה דלמה לו להקדים הפורענות כיון שיהיה אחר כך בביתו לזה כתב דמעכשיו אמסר ע"ת אבל גבי ל' יום לא שייך למימר כן דהא אחר ל' לא יהיה בביתו עמה ומו"ח ז"ל כתב דדין זה מדבר במעכשיו או בע"מ ולא ידענו טעמו כלל ומ"ש הטור והוא אונס שאין לו לא תידוק מיניה הא אם יש לו ממון הרבה ויהיב לה ולא נתפייס' דלא הוה גט דזה ודאי אינו דא"כ אין לנו לידע איזה סך מקרי ממון הרבה ובגמרא נקט תרקבי דדינרא והוא דרך גוזמא כלומר אעפ"י שנותן לה סך גדול יש לומר אלו היה סך יותר גדול שמא היתה מתפייס והוא אונס במה שאין לו אותו סך ואין אונס בגט ומו"ח ז"ל דקדק לחלק דאי יהיב לה סך גדול ולא נתפייס לא הוה גט ולא דק ובב"י כתוב פשוט למ"ד יש אונס הוא ט"ס וצ"ל אין אונס כדאיתא להדיא בגמרא:
לא אסיק אדעתי' להתנות בתו' בפ' מי שאחזו (גיטין דף ע"ג) אומר ר"י דאיכא ג' מיני אונס דאונ' השכיח לגמרי לכ"ע אין אונס דלא שכיח כלל יש אונס אפי' בגיטין ובשכיח ולא שכיח פליגי תרי לישנא וקי"ל דאין אונס עכ"ל ונ"ל דבאותו דבלא שכיח כלל אפי' אם אמר כפירו' אפילו אם יהיה אונס להוי גיטא מ"מ מבטל הגט כדאיתא בפ' מי שאחזו שם ההוא גברא דזבין ארעא וקיבל עליה כל אונס דאתי לידו לסוף אפיקו בה נהרא פירש"י שצוה המלך שיעבירו הנהר משם ואמרו שם דפטור דלא אסיק אדעתיה על אונס כזה דלא שכיח ואע"ג דכת' כאן דלא אסיק אדעתיה להתנות משמע אי אתנו אזלינן בתר תנאי' הא ל"ק דכאן מסתמא אין האונס מבטל (הגט) מדלא התנה דאם יהיה אונס לא יהיה גט ובזה אמרו דלא היה צריך (להתנות) על ביטול הגט בזה כיון דלא שכיח ממילא אם ישנה כאן המקבל' עליו אונס גם בזה מבטל האונס דלא שכיה בזה:
דברי המגיה ר"ל אם לא התנה כלל או התנה סתם אפי' יהיה אונס להוי גט שניהם שוין בזה דאמרינן דלא אסיק אדעתיה אאונס דלא שכיח כלל דהרי גם בלא התנה אין האונס מבטל הגט כמו בהתנה שלא יבטל האונס הגט ואע"פ כן אמרינן באונס דלא שכיח דמבטל הגט משום דלא אסיק אדעתיה ה"ה נמי בהתנה אפי' יהיה אונס להוי גיטא נמי אמרי' לא אסיק אדעתי' על אונסא דלא שכיח עכד"ה):
וקשה דכאן מדמינן עכבו נהר לחלה דהוה שכיח ולא שכיח ובח"מ סימן רכ"ה כתב אבל אם נפסק הנהר או שחזר הנהר לעבור בתוכה ונעשית בריכה דבזה לא שכיח' וצריך לחלק דכאן מיירי שקצת רגיל להיות כן אבל שם מיירי שלא שכיח כלל ומ"ה פירש"י שצוה המלך להעביר המים משם כלומר שהיה דבר שאינו מצוי:
ושביה הוה אונס דשכיח ואינה מבטל הגט מדלא התנה הג"ה זו אין מקום לישבה חדא מצד רמ"א עצמו שכתב בח"ה סי' קע"ו סי' מ"ט וכן מי ששלח אחר חבירו וקיבל עליו לפדותו מכל הפסד ונתפס בדרך אפ"ה פטור לפדותו דאונסא דלא שכיח הוא. שנית מצד המקור של הג"ה זו שהיא מן המרדכי פי' מי שאחזו כתב שם וז"ל ובאונס דלא שכיח כגון אכלו ארי' או נשכו נחש יש טענת אונס דליכא למגזר משום צניעות כיון דלא שכיח כלל לא גזרו ביה ובריש פ' השואל אמרינן בשלמא שבורה ומתה דכתיב וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת אלא שבויה בשואל מנלן דחייב וכ"ת דנילף משבורה ומתה מה לי שבורה ומתה שכן אונס' דסליק אדעתא הוא פירש"י ע"מ כן שייליה מדלא אתני ע"מ שלא אתחייב בשבורה ומתה תאמר בשבוי' דלא סלקא דעתיה לאתנויי עכ"ל הרי תלמוד ערוך דלא שכיח ולא שייך מדלא אתני בזה וכ"ז דלא כהג"ה זו ואנו אין לנו אלא כתלמוד ערוך הנ"ל דאונס דלא שכיח הוא ומבטל הגט וכי ניים ושכיב כתב הרב להג"ה זו כנלע"ד:
סעיף ב
עריכההרי זו ספק כו' דספק אי קי"ל כר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו והוה כאלו נכתב בו מעכשיו:
סעיף ג
עריכהאבל אם יש לה יבם כו' דבעיא היא בגמרא אי נימא כיון שמת ודאי לא יבא אחר יב"ח וכתבו התו' דשמא יש לגזור מת אטו לא מת כי אין העולם יודעין שמת ויתמהו על שמתירין לה נשא אבל אחר יב"ח הכל יודעין שנתקיים התנאי עכ"ל עיין סי' קמ"ג סעי' ג' סק"ח שיש לחלק בין הך להתם דאמר תתן לי ר' זוז ובין (אחר ל' יום) צ"ל (ולא קבעו לו זמן) כמו שזכרתי שם א"נ ע"פ התו' כאן דטוב להמתין עד אחר יב"ח דאז לאו הוה חשש כלל בפני העול' משא"כ לעיל באין זמנו קבוע לנתינת ר' זוז אין לגזור אטו לא מת דשם אין תמהון בעיני העולם דמי יודע אם נתנה לו או לא ואדרבה הכל יאמרו כיון שניס' ודאי קיימה התנאי ונתנ' לו בחייו הר' זוז ובדריש' הטריח לחלק בזה ולע"ד הוא ללא צורך כלל:
סעיף ה
עריכהכתבו גט ותנו לאשתי אם לא באתי א"ל דזה הוה מעשה קודם התנאי דאיתא לעיל דהתנאי בטל ממילא הגט קיים תכף דאין שייך לומר כן אלא במעשה הגט גופיה במה שהוא נותנו ע"ת אבל כאן לענין ציווי לכתוב הגט אין בזה מעשה הגט כלל כנלע"ד:
גט קודם למיתה פי' גם נתינת הגט הוא קודם המיתה:
אפ"ה הוה גט פי' ומותרת מיד כ"כ ב"י שהיה זה מעשה בצפת תוב"ב והתירו בכנופיא ונ"ל דזהו בתנאי דאם לא יבא תוך איזה זמן דהא עכ"פ לא בא וחל הגט אחר הזמן שקצב אבל אם אומר ה"ז גט ולא יחול עד איזה זמן שקוצב דבזה צריכה להמתין מן הנתינה אותו זמן כי הוא מכוין לצערה שתשב בלא בעל אותו הזמן כנלע"ד:
סעיף ו
עריכהאחר השבוע בטור כתב שהוא מחולק עם אביו בפי' דברי הרמב"ם והרא"ש מפרשם שלא יכתבו עד שנה אחר השבוע ואינו נראה כן אלא אדרבה ר"ל שיכתבו מיד אחר השבוע וכן באינך. ובאשר"י סיים אבל לאחר השבוע אין להקפיד אם מאחר זמן הכתיבה והטור לא הביא זה כי זה תלוי במחלוקת הנ"ל דלפי' הרא"ש עיקר הקפידא שלא יקדים לכתוב עד זמן שאחר השבוע ואין קפידא באיסור ולהטור אין קפידא בהקדמה רק שלא יאחר ונראה דהרמב"ם גופיה מספק' ליה בדין האיחו' אם יש בו ג"כ קפיד' אי לא וע"כ כתב באיחור שהוא פסול והוא מדבריהם וכמו שהעתיק כאן בש"ע ספק מגורשת ומש"ה ניחא מה שזכרנו בסימן קמ"ג סק"ח דבאומר שתתן ר' זוז לאחר ל' יוס ומת בתוך ל' דחולצת דהיה לרמב"ם ספיקא אם הוה זמנו קבוע או לא ונ"ל דהרא"ש חולק באמת על הני תרתי דהיינו מה שהוא מקפיד עליו שלא יקדימו ע"ז כתב דאינו כן אלא כותבין מיד אחר השבוע ומה שמסופק אם יש קפיד' באיחור ע"ז כתב דאין קפידא כלל באיחור כזה אתיין דברי הרא"ש כהוגן דודאי גם הוא גרס כרמב"ם אין כותבין אלא עד שנה כו' כמו שגורס הטור והאי יש לו ב' פירושים הא' שלא להקדים והב' שלא לאחר ואם מקדים הוא ודאי אינו גט ובאיחור היא ספק וחולק הרא"ש על שניהם דבקדימה ובאיחור אין חשש ולא חילקו בגמרא באלו דינים דלאחר שבוע ואילך אלא לאומר אם לא באתי אחר השבוע וטעמא דאם לא נתכוין רק למעט שלא יבא תוך השבוע היה לו לומר לא באתי תוך השבוע כיון שהוא אומר דרך שלילה אלא ודאי שנתכוין על זמן אחר מלבד תוך השבוע אבל אם אומר ה"ז גיטך לאחר שבוע ודאי לא נתכוין רק מיעוט תוך השבוע דכאן אין שייך לומר ה"ז גיטך שלא בתוך השבוע דהא צריך הוא לומר אימתי יהי גט ולא דרך שלילה ולא משגחינן בזה על האיחור כלל כיון שאינו מקפיד רק על הקדימ' שלא יהיה תוך השבוע אבל אח"כ יהיה תמיד זמן לזה. ורבינו הטור ס"ל דעל הקדימה אין קפידה שיהיה אחר השבוע אבל הקפידה על האיחור שלא ימתינו אחד זמן ששייך לאחר השבוע נחה ושקטה מה שתמהו רבים על הרא"ש ז"ל בהבנת דברי הרמב"ם ז"ל: