ט"ז על אבן העזר יג
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א עריכה
עד שתמתין צ' יום עיין ב' טעמים בגמ':
רק שלא יכנוס כו' בתח כתב שצריך להשבע ע"ז:
סעיף י עריכה
ויש מחמירין תמוה לי דהא על (שם) ת"ה כ"כ סי' רי"ו והוא לא החליט לאיסו' ואדרבא פסק שם להיתר כדיעה ראשונה שהי' א"ז שכתב וז"ל וכן נראה הא דשמתינן לגרש דוק' שקידש או נשא במזי' אבל אם שגג שסבר שאינה מניקת או שאינו יודע שמניקת חבירו אסורה לא כפינן לי' לגרש אלא הפרשה בלא גט ועוד נראה דבמסקנא לא קנסינן לגט אלא בנש' אבל קידש די בהפרש' בעלמא עכ"ל וכתב ע"ז דהיינו דוקא בשוגג כזה אבל בשוגג שטעה בפסק חודש העיבור חשיב כמזי' ובמסקנ' כתב דהא דכתב א"ז דבקיש לחוד א"צ גט לא קי"ל דהתו' בפ' החולץ בשם שאלתות פליגי אהא ואפשר דמ"ה נמי לא מקילין כאידך דא"ז דאם נשא בשוגג להתיר בהפרשה בעלמא עכ"ל הרי שלא כתב רק דרך אפשר דאין להקל ואיך שבקינן פשיטות' דא"ז ולסמוך ע"ז האפשר שאין לו ראי' כלל ותו תמוה לי דלפי מסקנת ת"ה דאין חילוק בין נשא לקידש למה כ' רמ"א דין זה דוקא על קידש דלפי האמת אף בנש' מותר באשת כהן לפי הכרעת רמ"א דמחלק כן לפסוק להקל באשת כהן והיינו כדעת הא"ז והיינו אפי' בנש' וכן נראה עיקר להקל אפי' בנש' באשת כהן ואפי' בישראל אין סברא להחמיר בשוגג אלא שרמ"א החמיר בזה:
ואין נראה כן דלא אכפת לן במה שיכול לחזור תוך ג' חדשים אלא דכיון דגיל' בדעתו שאינו רוצה לכנסה סגי וא"ל כל אדם יעשה כן שיקדש בעיר זו ויברח לעיר אחרת י"ל כיון שנתברר שזה ירא מפני הב"ד שימחאו בידו בודאי ירא ג"כ אחר לכנסה:
סעיף יא עריכה
מעוברת חבירו הטעם בגמ' במניק' דשמא תהיה מעוברת ותתאבד חלבה ותמית הולד ברעב בשלמ' בשאר אשה אמרי' שאז תאכלינה ביצים וחלב שנותן לה בעלה משא"כ כאן שאבי התינוק מת ויהי' לה בושה לתבוע ליורשיו וטעמא דמעוברת חבירו אמרי' בגמ' דסתם מעוברת למניקה קיימה דהיינו שתהי' אח"כ מניקה וק' דא"כ מניקת דתנא ל"ל וי"ל דטעמ' קמ"ל מ"ט מעוברת אסורה משום דתהיה מניקה וא"כ ק' איפכא מעוברת ל"ל ודאי הכל יודעה דעתידה למניקה וי"ל דה"א איתתא שהיה כבר מניקה והוחזקה להיות מניקה לא תנשא אבל מעוברת אפשר שלא חשו למניקה שאח"כ דאפשר שלא תינק אותו כלל קמ"ל דסתם מעוברת קיימא להניק אף שלא הוחזקה עדיין כנ"ל:
וחודש עיבור עולה למנין כו' זה דעת הגה"מ פ"א מהלכות גירושין מביאו בת"ה סי' רי"ו דטעמו מדנקט תלמוד כ"ד חדשים לתינוק ולא נקט ב' שנים ש"מ דבשנת עיבור די נמי בכ"ד חדשים והי"א (הוא) דעת מהר"ם במרדכי פ' החולץ וגם בהגהות מרדכי שם וז"ל ת"ה סימן רי"ו שאלה ראובן נשא מניקת חבירו אחר כ"ד חדש וחשב גם חודש העיבור לא' מהן ונודע הדבר אל החכם ורצה גדול א' להפרישו כמו דמפיק תלמוד. פרק החולץ דהנושא מעוברת חבירו או מניקת חבירו יוצא בגט כו' כתב המרדכי בשם מהר"ם דאם השנה מעוברת היא מתעבר' לתינוק ואחד מהגדולים התיר בדיעבד מהא דהגה"מ הנ"ל דלא כדברי מהר"ם בדיעבד סמך על המקל ואחד מהגדולים הקשה דברי מהר"מ אהדדי דהכא לא דייק מדנקט כ"ד חדשים לא נקיט ב' שנים ובהלכות שמחות שלו דייק מדנקיט באבילות י"ב חודש ולא נקיט שנה אם נתעברה השנה די בי"ב חודש וכן המנהג בהא לכתחלה כמהר"מ ולגבי תינוק המנהג לאסור לכתחלה ומצאתי תשובה מהא דתנן בפ' מי שאחזו כמה היא מניקתו שתי שנים ר' יהוד אומר י"ב חודש ופי' רש"י שם דר' יהודה ות"ק דילי' דהיינו ר"מ פליג באותו משנה בההיא פלוגתא דפליגי בבריית' בפר' אע"פ דר"מ ס"ל מניקת אסור' לינש' עד כ"ד חודש ור"י ס"ל אחר י"ב חודש ומהכא דייק באותו תשובה מדנקיט תנ בברייתא כ"ד חדש ובמתני' במי שאחזור שתי שנים הואיל ופלוגת' חדא הי אלמ' ב' הלשונות תחומרא נקיט הא דנקיט ב' שנים אתי לאפוקי חודש העיבור דלא חשבינן למנין כ"ד חדשים אלא ב' שנים מיום ליום:
ונקיט נמי כ"ד חודש דבק שנים הוה נמי מצינן לפרושי לפי מנהג שנות העולם ולהשלימו כשיגיע ר"ה כדאיתא בר"ה די"ל יום א' בשנה אחר ר"ה חשיב שנה ע"כ בתשוב' ומסיק שם דבדיעב' א"צ להפרישה ולכאורה ק' טובה על הגה"מ דמקיל מדל' נקט שתי שנים דהא מצינו בהדי' בפ' מי שאחזו דנקיט באמת ב' שנים אמנם כד דייקת תמצא דדברי הגה"מ אנ"ל נכונים ודברי מהר"ם תמוהים מאד מתרי טעמא חדא דחזינן דכאן יש קושי' טפי למה נקיט בפ' אע"פ גבי איסור להגש' כ"ד חודש ממה שקשה גבי אבילו' שזכרנו דכאן מצינו שני הפכים בנוש' א' דנקיט כאן כ"ד חודש ולגבי שיעור היניקה בפ' מי שאחזו נקט שתי שנים ומה שתירץ בת"ה דתרווייהו לחומרא הנה דבריו סותרים זא"ז דתחל' אמר דלשון שתי שנים מורה לאפוקי חודש עיבור דאינו בחשבון ואח"כ אמר דאי לא נקיט אלא שתי שנים ולא כ"ד חדשים ה"א אפילו יום א' אחר ר"ה חשיב שנה וא"כ נימ' לך כי היכא דאמרת דלשון כ"ד חודש הוא פי' על ל' ב' שנים שלא תימ' דמור' להקל על יום א' בשנה ה"נ נימ' דאתי לפרושי דל"ת שתי שנים בלא עיבור אלא כ"ה חדשים בעינן עם העיבור קמ"ל ל' כ"ד חודש דא"צ רק כ"ד. א"ו דהאמת הוא כמ"ש בסוף דלשון שתי שנים מורה להקל אפילו יום א' דהרי ריש חזקת הבתים אמרי' בהדיא ג' שנים מיום ליום ש"מ דג' שנים סתם אינו מיום ליום ולא מצינו סתם שנים דיהי' דוקא מיום ליום זולת בפ' השואל במשכיר בית לשנה החודש העיבור בכלל השנה דשם לא שייך לו' דמשכירו על יום א' בשנה דחשיב שנה אבל בשאר דוכתי ודאי אמרינן להקל בסתם שנה והדרך הנכון דודאי במקום שנזכר שנים שם אין קושי' כלל אמאי נקיט שנים ולא נקט חדישם דמספר חדשים הוא יחוד במקום שאינם מורים על ענין אלא איפכא יש קושיא דבפ' אע"פ נקיט לשון כ"ד חודש ישינ' ממ"ש בפ' מי שאחזו שתי שנים הא ודאי צריך לתרוצי דקמ"ל דל"ת לשון שתי שנים יש בו פי' דאפי' יום א' חשוב שנה קמ"ל דדוקא כעינן כ"ד חדשים ומיהו בכ"ד חודש סגי עכ"פ בכל גונא וחודש עיבור בכלל הכ"ד חודש ואפי' אם תרצה לומר דסתם שתי שנים דמי שאחזו פירושו עם חודש העיבור דהיינו מיום ליום הא חזינן דהתנ' בפ' אע"פ ששנה כ"ד חודש סתר דבר זה דלא בעינן רק כ"ד חודש דהיאך שייך לומר שהתנ' יעשה פי' על קצת מלשון שתי שנים ולומר דלא סגי ביום א' ולא יעשה פי' על קצת מלשון שתי שנים ולומר דלא סגי ביום א' ולא יעשה פי' על כל הלשון דהיינו משמע עם העיבור אלא ודאי דלישנא דכ"ד חודש דפ' אע"פ הוא דוקא ממנו אין לגרוע ועליו אין להוסיף והתלמוד אומר בפה מלא צריכה להמתין כ"ד חדש חוץ מיום שנול' בו וחוץ מיום שנתארס' ולא אמרינן עוד חוץ מחודש עיבור אלא ודאי דחודש עיבור הוא כשאר חדשים בזה. שנית דלמהר"ם דרוצה להחמיר ולומר דחודש העיבור אינו בכלל כ"ד חודש חומר' דאתי לידי קול' הוא דאיתא בסוגיא דאע"פ ת"ר יונק תינוק והילך עד כ"ד חודש דברי ר"א ר' יהושע אומר אפי' ד' וה' שנים פי' לאחר כ"ד חודש חוזר ויונק כיונק שקץ והנה אם תפרש דחודש העיבור נוסף על כ"ד חודש לאיסור נשואין ה"נ תאמר כך לענין שיעור היניקה דלר"א יונק שנת העיבור כ"ה חודש ולר' יהושע אם פי' אחד כ"ד חודש בשנת העיבור יהיה לו היתר לחזור ולהניק והתנ' אומר בפי' דכ"ד חודש יש היתר ותו לא ואם היה כוונתו להתיר בשנ' עיבור ה"ל לומר לר' אליעזר היתר היניק' עד שנתיים לר"י אם פי' אחר (שנתיים) ולמה זכרו החדשים שהם לאו דוקא לפי מהר"ם אלא ודאי פשוט דאחר כ"ד חודש אפי' בשנת העיבור כלו ימי היניקה ואסור לר"א לינק עוד ולר"י אם פי' אסור לחזור וא"כ לענין איסור נשואין ודאי ג"כ כ"ד חודש הוא לישנ' דדוקא ואין חילוק בין חודש עיבור לחודש אחר כלל מ"ח לא נקי' שתי נשים כמו שהיה ראוי לינקט מצד הלשון כמו דנקיט במי שאחזו אלא להורות דהאי לישנ' דדוק' בלי תוס' וגרעון בשום פעם והנה אף כי אין בידינו לחלוק ח"ו על מהר"מ מ"מ כתבתי דעתי כי תורה היא וללמוד תורה אני צריך ונוסף ע"ז כיון שיש מחלוקת לפנינו בין הראשונים דהיינו הגח"מ מיקל דלא כמהר"ם כמ"ש בת"ה ל' רמ"א משמע שאינו מחליט להחמיר אלא אדרבא תחילה פוסק סתם שחודש עיבור מן המנין אלא שי"א להחמיר לכתחילה ובמלתא דרבנן ודאי אזלי' לקולא במקום שיש פלוגתא והנה בא לידי מעשה באשה שהיה לולד שלה כ"ד חודש בר"ח אדר השני ואמרתי דבזה אף בעל ת"ה מודה דשרי' להנש' דע"כ לא החמיר שם אלא באשה שחשב' כ"ד חודש עם חודש העיבור דיש קצת להחמיר שלא להביא חודש זה לחשבון אבל כאן שעבר כ"ד חודש קודם העיבור אלא שאתה בא להוסיף עוד חודש א' זה לא מסתבר אפי' לבעל ת"ח ועוד נ"ל דבכל גוונא אם יש איזה צד להקל בלא"ה אעפ"י שאינו מספיק להקל מ"מ נצטרף לה שחודש העיבור הוא ג"כ בכלל כנ"ל לצדד להקל כיון שאין כאן אלא מלתא דרבנן ואזלינן לקולא במקום פלוגתא וכ"ש למה בררנו דהדיעה שפוסק להקל דהוא הג"מ היא מסתבר לפי סוגי' ההלכה:
ושכרו לו מיניקת בטור גרסי' או שכרו ואף לגירסה זו הוה ושכרו כמו או שכרו דאי כפי' הב"י דושכרו קאי אשלפניו ותרתי בעינן ל"ל אח"כ בחיי בעלה כיון שכבר כתבו כ"כ מו"ח ז"ל ולפ"ז בשכרה לו מניקת לחוד סגי אפי' בסמוך למיתת הבעל וא"כ ק' מ"ש אח"ז חלוקה אחרת או שנתנו למניקה ג"ח כו' ובטור באמת אין זה החלוקה כלל אלא דק' הא כתב ב"י שהרא"ש תשובה הי' מתמיה על מה שראה בדברי הגאונים הך חלוקה דג"ה קודם מיתת הבעל וכתב ע"ז הרא"ש דשמ' יודע הי' אצלם שבתוך ג"ח אפשר שיחזור החלב לאשה ולא אח"כ וכן הוא מסקנתו לדינא גם הריב"ש כתב בשם תשובת הר"ן הך הלוק' דג"ח ע"כ נרא עיקר כדכת הב"י לענין הדין שבפיסוק חלב להו' לא סגי' אלא דוקא אחר ג"ח והא דלא זכר הטור ג"ח היינו דלאו מלתא דפסיק' היא דהא כתב ב"י בשם הריב"ש שמ"ש הגאון ג"ח ס"ל שרובן נפסק חלבן אחר ג"ח אבל יש שפוסקת אחר חדש א' או ב' חדשים וא"כ נפרש דברי הטור מ"ש או שפסק חלבה פירושו שיעור הידוע' לו בפסיקת חלבה או ששכר' לו מניקת בחיי בעלה פירושו דאע"ג דלא נפק חלבה אלא דמרצון טוב שכרה לו מינקת בחיי בעלה כשיעור הפוסיקם חלב ולגירסא דושכרה נראה ג"כ דלא סגי בשכרה פחות מג"ח או שיעור פסיקות חלב' אלא ח"ק שחסר ואינה מניקתו לגמרי אפי' דבר מועט אלא ששכרה לו מניקת ומזה חיי הול' והיינו עכ"פ כשיעור פסיקת חלבה ואן להקשות לגי' זו דושכרה הא דנקט הטור בפי' בה"ב נראה כוונתו דאי לא כתב בח"ב רק אחר ושכרה ח"א דה"ק שאח' מיתת הבעל נפסק חלבה וקודם מיתת הבעל שכרה לו מניקת אפי' זמן קצר קמ"ל דבעינן נפסקה בחיי בעל דהיינו שיעור הפוסקים ועכ"פ ג"ח סגי בכל הנשים:
סעיף יד עריכה
קודם שנתגרשה כו' זה דעת הרשב"א שמביא ב"י שיש חילוק בין גרושה לאלמנה ודיעה זו כתבו תוס' והרא"ש והמרדכי בשם רבינו שמשון וז"ל התוס' דפ' אע"פ דף ס' אומר רבינו שמשון דגרושה מותרת לינשא דלא משעבדי להניק כדתניא לעיל ור"ת אומר דאסור' לינשא דתניא בפ' החולץ מעוברת חבירו ומניקת חבירו לא ישא וקא פסיק ותנא ל"ש אלמנה ול"ש גרושה עכ"ל והביאו עוד ראיה לזה וכ"כ הרא"ש פ' החולץ בשם השאלתות ל"ש גרושה ול"ש אלמנה וא"כ צ"ל דרשב"א ס"ל כרבינו שמשון וא"כ לא היה הש"ע להביא כלל הך דיעה דסעיף זה כיון שפסק לעיל סעיף י"א בין אלמנה בין גרושה וכיון שבלשון הגמרא שאמר לא ישא מינקת חבירו נכלל בו אלמנה וגרושה ודאי אין חילוק ביניהם בשום ענין ומו"ח ז"ל מחלק בין גרושה לאלמנה לענין אם אין התינוק מכירה והיא אומרת שאינה רוצה להניק דבגרושה תינשא ואיני מכיר חילוק זה כלל דמאי איכפת לן באמירה דידה ודאי כל גרושה תאמר כן ומבטל תקנת חכמים שתקנו גם בגרושה:
והב"י כתב וראיתי מורים כרשב"א ולא מחיתי בידם כיון שיש להם על מי שיסמכו עכ"ל ובודאי אין לשם מורה להורות קולא בזה כמ"ש הב"י בשם ריב"ש אלא אם ניסת א"צ גט בזה דבזה יש לסמוך על הרשב"א: