חפץ חיים/הלכות רכילות/ט י

לוח יומי: שנה פשוטה - כ"א טבת, כ"א אייר, כ"א אלול. שנה מעוברת - א' שבט, י' אייר, כ' אלול.

וּמִפְּנִי שֶׁהָעִנְיָן הַזֶּה נָקֵל מְאֹד לִהְיוֹת נִכְשָׁל עַל יָדוֹ בְּאִסוּר רְכִילוּת, עַל כֵּן נִצְטָרֵךְ לְצַיֵּר בָּזֶה כַּמָּה צִיּוּרִים וּלְהַרְחִיב הַדִּבּוּר בָּהֶן, כְּדֵי שֶׁמִּמֶּנּוּ יָקִישׁ הַמַּשְׂכִּיל לְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. אַךְ שֶׁלֹּא יָקוּץ הַקּוֹרֵא בּוֹ מִפְּנִי הָאֲרִיכוּת, לֹא אֶכְתֹּב פֹּה, כִּי אִם צִיּוּר אֶחָד, וְאִם יִרְצֶה ה', בְּסוֹף הַסֵפֶר יָבוֹאוּ עוֹד צִיּוּרִים.

אִם הוּא רוֹאֶה, שֶׁאֶחָד רוֹצֶה לְהִכָּנֵס לַחֲנוּת לִקְנוֹת סְחוֹרָה אֵצֶל אֶחָד, וְהוּא מִתְבּוֹנֵן בְּטֶבַע הָאִישׁ הַהוּא, כִּי הוּא אִישׁ תַּם, (הַיְנוּ, שֶׁאֵינֶנּוּ חָרִיף כָּל כָּךְ לְהָבִין עַרְמוּמִיּוּת בְּנֵי אָדָם), וְהוּא מַכִּיר אֶת טֶבַע בַּעַל הַחֲנוּת הַהִיא, שֶׁכָּל תְּשׁוּקָתוֹ וְחֶפְצוֹ הוּא לְהַשִּׂיג אִישׁ כָּזֶה לְרַמּוֹתוֹ, אִם בִּסְחוֹרָה אוֹ בְּמִדּוֹת וּבְמִשְׁקָלוֹת אוֹ בְּמִקָּח, צָרִיךְ לְסַפֵּר לוֹ אֶת עִנְיַן הַחֲנוּת הַהִיא וּלְהַזְהִירוֹ, שֶׁלֹּא יִכָּנִס בָּה, אֲפִלּוּ אִם כְּבָר פָּסַקּ עִם בַּעַל הַחֲנוּת הַהִיא שֶׁיִּקְּנְה אֶצְלוֹ. וְכָל שֶׁכֵּן אִם הוּא רוֹאֶה בְּפֵרוּשׁ, שֶׁאֶחָד רוֹצֶה לְרַמּוֹת לַחֲבֵרוֹ בִּסְחוֹרָה, (הַיְנוּ, שֶׁמְפַתֵּהוּ, כִּי הִיא מִין סְחוֹרָה פְּלוֹנִית, שֶׁמְּפֻרְסֶמֶת בָּעוֹלָם לְמִין חָשׁוּב, (כו) וְהוּא יוֹדֵעַ שֶׁהוּא שֶׁקֶר), אוֹ בְּמִדּוֹת וּבְמִשְׁקָלוֹת אוֹ בְּשִׁוּוּי הַמִּקָּח *, בְּוַדַּאי צָרִיךְ לוֹמַר לוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹא לָזֶה, אַךְ מְאֹד צָּרִיךְ לִזָּהֵר, שֶׁלֹּא יַחְסְרוּ בָּזֶה הַפְּרָטִים הַנַּ"ל בְּסָעִיף ב'.

הגה"ה: כגון, שהחפץ שוה חמשה זהובים, והוא רוצה לקח ממנו ששה, אבל אם האונאה היא (כז) פחות משתות (מששית), אפשר דאין לומר לו, ועין בבאר מים חיים. אבל במדות ובמשקלות (כח) בכל גוני (בכל האפנים) צריך לומר לו. (הגהה)

(כו) והוא יודע שהוא שקר. אף ששוה המקח שהוא נותן, כיון שאינו רוצה לקנות סחורה זו. וכל שכן אם באמת איננה שוה כל כך.

(כז) פחות משתות וכו'. בדין זה היה לי צ"ע, מי נימא כיון דלכתחלה אסור לרמותו אפילו בפחות משתות כמו שנפסק בח"מ בסימן רכ"ז ממילא צריך להגיד לו, או דילמא כיון דהוא ספיקא דדינא כמו שמובא בהרא"ש בב"מ דאפשר דאפילו לכתחלה מותר בפחות משתות, א"כ ממילא אסור מן הדין לילך ולרגל עליו, והוא בכלל לישנא בישא. ואפשר כיון דספיקא דאורייתא הוא, וזיל הכא לחומרא לענין אונאה, וזיל הכא לחומרא לענין סיפור.

(כח) בכל גווני. כי כל דבר שבמדה ושבמשקל אפילו בפחות מכדי אונאה חוזר *. (באר מים חיים)

הגה"ה: ודע דמה שכתבתי בפנים שלא יחסרו הפרטים הנ"ל, לכאורה הפרט הג', והוא שלא יעשה זה הדבר מצד שנאה, לא שייך רק לדברי הסמ"ע בח"מ בסי' תכ"א סקכ"ח, ע"ש שכתב דהיכא שהוא מצד שנאה אין נפטר במה שהוא מציל עי"ז את חברו, אבל לדברי הט"ז שם בד"ה כדי, שכתב כיון דהוא עושה מצוה בזה אין נפקא מינה בכונתו, לכאורה לא שייך הפרט הזה. אולם באמת כד דייקת גם הט"ז מודה דצריך כאן גם הפרט הזה, דאם יעשה הדבר מצד שנאה לא יושלמו גם שאר הפרטים, דבודאי יחשוב הדבר תיכף לענין רע ויגדיל העולה, ולא יסתכל גם כן אם יצא על ידי סיפורו יותר מכפי הדין, משא"כ בענין דמיירי הט"ז שם.

ולענין הפרט הד', נ"ל דאם הוא מכיר את טבע בעל החנות שהוא מרמה תמיד את הבריות מותר לגלות בכל גווני אף דיוכל לסבב את תועלתו בעצה אחרת כדי לפרסם את החנפים, שלא ירמה עוד את בני אדם אחרים. אבל אם לא ראהו רק בפעם הזו שהוא רוצה לרמות לזה, ולא נתחזק עד עתה בזה, נ"ל דאסור לגלות לזה אם הוא יכול לסבב את התועלת בעצה אחרת. (הגהה)