וְדַע, (כד) דְּאֵין שׁוּם חִלּוּק בְּכָל זֶה הַכְּלָל שֶׁכָּתַבְנוּ, בֵּין אִם חֲבֵרוֹ שׁוֹאֵל וְדוֹרֵשׁ מֵאִתּוֹ שֶׁיֹּאמַר לוֹ, וּבֵין לוֹמַר לוֹ מֵעַצְמוֹ. דְּאִם יֻשְׁלְמוּ כָּל הַפְּרָטִים (כה) שֶׁבִּכְלָל זֶה, אֲפִלּוּ אִם אֵין דּוֹרֵשׁ מֵאִתּוֹ דָּבָר, גַּם כֵּן צָּרִיךְ לְהַגִּיד וְאִם לֹא יִשְׁלְמוּ הַפְּרָטִים, אָסוּר בְּכָל גַּוְנִי {בכל האפנים}.


(כד) דאין שום חילוק. פשוט הוא בכל הפרטים ועיין לעיל בכלל א' סעיף ה'. ולבד זה הלא בפרט הד' הראיה מיהושע, ושם הלא ביקש מהקב"ה שיגלה לו, ואפילו הכי אמר לו הקב"ה וכי סבור אתה שאני מדבר לשה"ר, וכמו שכתבנו לעיל בשם התנד"א. וגם בפרט הה' שהבאנו ראיה מב"ק בנ"ל הלא שם נפסק בח"מ בסימן כ"ח דאפילו תבעו אסור וכפי גירסת הרי"ף שם. וע"ש בביאור הגר"א.

(כה) שבכלל זה. פירוש, בין לענין לספר קודם שנשתתף עמו דצריך לזה הה' פרטים הראשונים, ובין אחר שנשתתף ולענין להצילו מהזיקו דצריך בזה ג"כ הפרטים האחרונים. וענין זה כבר ביארנוהו בארוכה בחלק א' בכלל י' עיין שם. (באר מים חיים)