חפץ חיים/הלכות רכילות/ה א
לוח יומי: שנה פשוטה - ג' טבת, ג' אייר, ג' אלול. שנה מעוברת - י' טבת, כ' ניסן, ל' אב.
כְּשֵׁם שֶׁאָסוּר לְקַבֵּל לָשׁוֹן הָרָע מִן הַתּוֹרָה, כָּךְ (א) אָסוּר לְקַבֵּל רְכִילוּת מִן הַתּוֹרָה, שֶׁגַּם הִיא בִּכְלַל לָשׁוֹן הָרָע. דְּהַיְנוּ, שֶׁלֹּא יַאֲמִין בְּלִבּוֹ, שֶׁמַּה שֶּׁסִפֵּר לוֹ, שֶׁכָּךְ וְכָךְ עָשָׂה לוֹ פְּלוֹנִי, אוֹ דִּבֵּר עָלָיו פְּלוֹנִי, הוּא אֱמֶת. וְהַמְקַבֵּל עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא" לְבַד שְׁאָר לָאוִין וַעֲשִׂין הַמִּצְּטָרְפִין לָזֶה, כַּמְבֹאָר לְעֵיל בַּפְּתִיחָה, עַיֵּן שָׁם. וְאָמְרוּ חֲזַ"ל: שְׁלֹשָה לָשׁוֹן הָרָע הוֹרַגְתָּן, הָאוֹמְרוֹ, וְהַמְקַבְּלוֹ, וּמִי שֶׁנֶּאֱמָר עָלָיו, (כְּמוֹ שֶׁיָּדוּעַ מֵעִנְיַן דּוֹאֵג, שֶׁנִּטְרַד מֵעוֹלָם הַבָּא בְּסִבַּת הָרְכִילוּת, וְנֶהֶרְגָה נוֹב עִיר הַכֹּהֲנִים, אֲשֶׁר נֶאֱמַר עֲלֵיהֶם הָרְכִילוּת, וְנְהרַג שָׁאוּל אַחַר כָּךְ, עֲבוּר שֶׁקִּבֵּל אֶת הָרְכִילוּת), וְהַמְקַבְּלוֹ יוֹתֵר מִן הָאוֹמְרוֹ. וְאָמְרוּ חֲזַ"ל: שֶׁכָּל הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע וְהַמְקַבֵּל לָשׁוֹן הָרָע, רָאוּי לְהַשְׁלִיכוֹ לַכְּלָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא", וְסָמִיךְ לֵה: "לַכֶּלֶב תַּשְׁלִיכוּן אוֹתוֹ".
(א) אסור לקבל רכילות מן התורה. כן איתא ברמבם פכא מהלכות סנהדרין הלכה ז' דלא תשא שמע שוא כולל נמי אזהרה למקבל לשה ר ובודאי ארכילות גכ קאי דשם לשהר כולל לשניהן, דכן מוכח מהרמבם גופא בפז מהלכות דיעות שכתב שם ועוד אמרו חכמים ג' להר הורגתן האומרו והמקבלו וכו' ובודאי האי מימרא ארכילות קאי כמו שהבאתי לעיל בכלל ג' בבמח סק ב מירושלמי מפורש, ומה שקראו בשם להר כדי לכלול גם בזה ענין לשהר והכי נמי דכותיה, ומה שהגמרא בפסחים (קיח עא) נקטה האיסור על מקבל לשהר שאמרו שם כל המספר לשהר והמקבל לשהר וכו' גכ מטעם הזה הוא, וכהאי גוונא בשבת (נו עא) דאמרינן שם קיבל דוד להר וכו' ושם ארכילות קאי כמו שמוכח מהקראי שהביאה שם הגמרא, אלא על כרחך דשם להר כולל לשניהן, וכן איתא להדיא בספר שת לר' יונה במאמר רכה וזל והוזהרנו מן התורה שלא לקבל לשה ר שנאמר לא תשא שמע שוא והר' יונה קאי על רכילות מתחלת מאמר רכב עד סוף המאמר הזה, וזה הלאו כולל גכ לשהר כמו שמוזכר בר' יונה במאמר ריג בסופו עיש. (באר מים חיים)