וְכָל זֶה כָּתַבְנוּ, אֲפִלּוּ אִם לֹא אָמַר עָלָיו, רַק שֶׁאֵינֶנּוּ חָכָם בְּעִנְיְנִי הָעוֹלָם, וְכָל שֶׁכֵּן אִם סִפֵּר עַל אִישׁ, שֶׁסוֹבְרִים אַנְשֵׁי הָעִיר (ח) שֶׁהוּא חָכָם בַּתּוֹרָה, וְהוּא אָמַר עָלָיו שֶׁאֵינֶנּוּ חָכָם כָּל כָּךְ, רַק מְעַט הוּא יוֹדֵעַ בַּתּוֹרָה, וְעַל יְדֵי זֶה נִתְמַעֵט מַדְרֵגָתוֹ בְּעֵינֵיהֶם, בְּוַדַּאי הוּא בִּכְלַל עֲוֹן לָשׁוֹן הָרָע, וַאֲפִלּוּ הוּא אֱמֶת, כֵּיוָן שֶׁכַּוָּנָתוֹ לְלֹא תּוֹעֶלֶת רַק לְהַשְׁפִּיל אֶת חֲבֵרוֹ מִמַּדְרֵגָתוֹ לִפְנִי הַשּׁוֹמְעִים, כִּי עַל יְדֵי זֶה, בְּאֵיזֶה מַצָּב שֶׁהוּא עוֹמֵד, יוּכַל לְהִסָבֵב לוֹ לְבַסוֹף הֶזֵּק אוֹ עַל כָּל פָּנִים צַּעַר מִזֶּה. וַאֲצַיֵּר שְׁנִי צִּיּוּרִים, כְּגוֹן, לוֹמַר עַל הָרַב שֶׁבָּעִיר לִפְנֵי אַנְשֵׁי הָעִיר, שֶׁאֵינֶנּוּ חָכָם גָּדוֹל בַּתּוֹרָה, רַק הוּא יוֹדֵעַ מְעַט אֶת פִּסְקֵי הֲלָכוֹת הַנִּצְּרָכוֹת לוֹ לְמַעֲשֶׂה, אֲפִלּוּ הוּא אֱמֶת, לָשׁוֹן הָרָע גְּמוּרָה הִיא מִדְּאוֹרַיְתָא, כִּי בָּזֶה הוּא מְמַעֵט אֶת כְּבוֹדוֹ לְגַמְרֵי וְיוֹרֵד לְמִחְיָתוֹ מַמָּשׁ וּמַשְׁפִּיל בָּזֶה כְּבוֹד הַתּוֹרָה וְקִיּוּם מִּצְּוֹתֶיהָ וְכַנַּ"ל בְּסָעִיף ב'. אוֹ לוֹמַּר מֵעֵין זֶה עַל מִי שֶׁהוּא עַתָּה מֵחָדָשׁ נָשׂוּי בָּעִיר הַזֹּאת, כִּי בְּוַדַּאי יִתְמוֹטֵט לְבַסוֹף כְּבוֹדוֹ עַל יְדֵי זֶה לִפְנִי חָמִיו וַחֲמוֹתוֹ וְאַנְשֵׁי בֵּיתוֹ, כְּשֶׁיִּתְוַדַּע לָהֶם, שֶׁמַּחֲזִיקִין אוֹתוֹ בָּעִיר לְבַעַל מַעֲלָה קְטַנָּה וְאֵין לְךָ הֶזֵּק וְצַּעַר יוֹתֵר מִזֶּה וְכָל כְּהַאי גַּוְנָא. וְקָשֶׁה לִי לְצַּיֵּר אֶת הַכֹּל, אַךְ {משלי ט' ט'}: "תֵּן לֶחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד", כִּי לֹא בָּאתִי רַק לְעוֹרֵר וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין אֶת הַכֹּל מִדַּעְתּוֹ. וְדַע עוֹד דְּהוּא הַדִּין אִם מְסַפֵּר עַל אֻמָּן לִפְנֵי אֲנָשִׁים שֶׁאֵינֶנּוּ אֻמָּן כָּרָאוּי, גַּם זֶה לָשׁוֹן הָרָע גְּמוּרָה הוּא, דְּבָזֶה בְּוַדַּאי שַׁיָּךְ גַּם כֵּן כָּל הַטְּעָמִים, וְאִם אֵינֶנּוּ מְכַוֵּן בָּזֶה וּבְכָל הַנַּ"ל לְגַנּוֹתוֹ, רַק לְתוֹעֶלֶת, יְבֹאַר הַכֹּל אִם יִרְצֶּה ה' לְקַמָּן בִּכְלָל ט' בְּהִלְכוֹת רְכִילוּת.
(ח) שהוא חכם. ולא תקשה על זה מהא דאמרו בבבא קמא (קי"ז) א"ל ר' יוחנן ארי שאמרת נעשה שועל דלא חידש שם ר' יוחנן כלום במאמרו זה דבלאו הכי ראו כולם שלא השיג על ר' יוחנן כלום.
ודע דהוא הדין לאיש שהוא מפורסם בעיר לשבח עבור מדותיו הטובות או תורתו, ויבוא אחד ויאמר אני מכיר את מקום תחנותו שהיה דר שם עד עתה שם לא היו מחזיקין אותו כל כך לחשוב לא מיבעי אם הוא שקר בודאי הוא לשון הרע גמורה, אלא אפילו אם הוא אמת עון גדול הוא מכמה טעמים, האחד דלפעמים אירע שהיו שונאים אותו שם עבור שהיה מוכיח תמיד להם במילי דשמיא וכמו שאחז"ל בכתובות (ק"ה ע"ב) או מפני הקנאה עבור תורתו ומדותיו הטובות, וגם מצוי הוא מאד שלא שמע דבר זה שם באותה העיר מכולם רק מאנשים יחידים ומה יודע מה שבלב אחרים לומר מילתא דפסיקא מכולם שאינם מחזיקים אותו לחשוב כל כך, ולבד כל זה כיון שאינו מכוין לשום תועלת רק שמקנא על מה שמחזיקין את חבירו לחשוב ממנו ומכוין להשפיל את מדרגתו בעיניהם בכלל לשון הרע הוא.
וכל זה אם מכוין המספר להשפיל את כבודו סתם, אבל אם רואה שאנשי העיר רוצים למנות לאחד בעיר באיזה התמנות, ומוטעין בו טעות גדול, יתבאר דינו לקמן בהלכות רכילות בכלל ט' לפי הפרטים המבוארים שם. (באר מים חיים)
