חפץ חיים על ספרא/שמיני/פרק ח
חפץ חיים על הספרא
מפרשים על הפרק: מלבי"ם | חפץ חיים | קרבן אהרן | הר"ש | רבינו הלל | הראב"ד | עשירית האיפה
( א ) קלקלים: מסרק של סוס.
חבק: פירש"י צינבלא של סרג ואוכף ועושין אותה מנוצה של עזים טווי וארוג.
יכול: שאני מרבה חבלים ומשיחות שעושים למדוד וקולעים ועושים אותם מן הנוצה כמו שנתלשה ואינו טווי.
( ב ) והלא הוא אומר צ"ל וכן הגר"א. ר"ל דכן הוא במת וכל מעשה עזים לרבות הקלקלי והחבק דהוא נעשה מנוצה של עזים.
יכול: שאני מרבה במת חבלים ומשיחות דיטמא כיון דכתיב ביה "כל".
ודין הוא: שלא נרבה ולא איצטריך קרא למעוטי.
( ג ) הן: בתמיה. כלומר וכי דברים אמתיים ומכוונים הם אלו?!
אם היקל בשרץ הקל: שטומאתו רק טומאת ערב -- נקל גם אנחנו בבנין אב זה במת שטומאתו חמורה טומאת שבעה?! ואם כן בודאי הוה אמינא דבמת מטמו חבלים ומשיחות ולזה הוצרך גזירה שוה למעט.
( ד ) העשוי מן העזים: דסתם שק משער עזים הוא עשוי.
הכי גרסינן תלמוד לומר או שק: ואף דכבר דרשנו אותו לרבות קלקלי וחבק -- אכן זהו מקמי דאתי גזירה שוה, אבל אחרי דידענו אותה והוקש בה שרץ ומת אין אנו צריכים לקרא ד"או" לקילקלי וחבק, דכי היכי דיליף מת משרץ בגזירה שוה למעט חבלים ומשיחות -- הכי נמי יליף שרץ ממת לכל מעשה עזים לרבות קלקלי וחבק.
אין לי אלא השרץ: ד"או שק" בשרץ כתיב.
( ה ) אם ריבה: לטמא דבר הבא מזנב פרה ומחזיר.
בטומאת ערב: הוא דריבה שהוא מרובה שכל המגעות טומאת ערב הן בין דשרץ ונבלה ושכבת זרע ומגע הזב ומגע טמא מת. ארבה אנכי בטומאת ז' שמועטת היא -- שאינה בכל המגעות אלא במגע המת בלבד?!
( ו ) כל כלי לרבות הקלע: שזורקין בו אבנים ובית קיבול שלה של עור שהוא טמא ואף על פי שאינו משמש שום תשמיש אלא כמעשה מקל בעלמא ואף על פי שאין בעור ד' על ד'.
קמיע ותפלה: גם כן מחופין בעור וקמ"ל דבכלל כלים הם ולא צריכי ארבעה על ארבעה. ואף על פי שאין עושין בהן שום מלאכה.
את העץ צ"ל העין [הגר"א]: עין ועבות תשמישי העול הם שעושים מעור או של בגד בעגול הדומה לעין ונותנין אותו בצואר הבהמה ותחת העול שלא יכביד קושי העול על הצואר ואינם כלים משום שנאמר "אשר יעשה מלאכה בהם" - ולא באחרים, ואלו מלאכות נעשים על ידי הסוסים והם באים רק להקל. והכי תנן בכלים (משנה, כלים כא) הנוגע בעול בעין ובעבות אפילו בשעת מלאכה -- טהור.
( ז ) חפוי כלים: כסוי כלים.
ת"ל בהם: ובכיסוי אינו נעשה מלאכה שאינו אלא לכסות.
( ח ) יכול מקצתו: דהיינו שלא יהיה כולו כאחת אלא חלק אחר חלק.
ת"ל ובא השמש וטהר: פירוש בפרשת אמור כתיב "כי אם רחץ בשרו במים ובא השמש וטהר" -- מקיש רחיצתו במים לביאת שמשו.
ביאת שמש כולו כאחת: שלא יראה ממנו כלום, אף כאן ביאת כלי כולו כאחת, פרט לטובל לחצאין; שבשעה שטובל חציו החצי השני נראה על המים.
( ט ) יכול לכל דבר: היינו אפילו להשתמש בכלי מעשר שני צריך להמתין עד הערב.
ת"ל וטהר: דהוא לישנא יתירא אלא לאשמועינן דתיכף אחר טבילה נטהר.
הא כיצד: יהיה טהור וטמא בשעה אחת.
טהור לחולין -- טעות סופר, וצ"ל למעשר [הגר"א וכן הוא ביבמות (דף עד.), דלחולין לא צריך ביאת מים כלל]