חפץ חיים על ספרא/צו/פרשה י
חפץ חיים על הספרא
מפרשים על הפרק: מלבי"ם | חפץ חיים | קרבן אהרן | הר"ש | רבינו הלל | הראב"ד | עשירית האיפה
ביאור - פרשתא יו"ד
עריכה( א ) בני ישראל: היינו מדכתיב "בני ישראל".
והלא דין הוא: שיהיו בני נח מוזהרים על החלב ולזה אתי קרא למעטינהו.
איסורו נוהג בבני נח: דכתיב "אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו"
( ב ) פרט לבהמה טמאה וכולי: דהוה ליה לכתוב "כל חלב בהמה", אלא למעוטי אתי
( ג ) שאין חייבין עליו משום פגול וכולי: כדאמרינן בזבחים (דף מו.) מקראי.
( ד ) המיוחדים: שבאין ממין אחד.
את הכלאים: דהיינו הבאים מכשב ועז שעיבורן שוה, דאילו משור ועז אין יכול להולד כלאים שאין עיבורן שוה ואין מתעברין זה מזה.
ואם נפשך לומר: להקשות על מדרש זה דקרא דשור וכשב ועז מצריכין למלתא אחריתא בפרק א דכריתות (דף ד.).
מן הבהמה: דכתיב "כי כל אוכל חלב מן הבהמה אשר יקריבו" לאתויי כל שהוא מין בהמה.
את הכלאים: שחלבו ענוש כרת. והא דכתיב "אשר יקריבו" לא מין הראוי להקרבה קאמר אלא חלב שכמותו קרב בקרבן כשר קאמר, ולמעוטי חלב דפנות, וכדלקמן (הלכה ט').
ה"ג כל חלב מה תלמוד לומר: כן הוא גירסת הגר"א וכן מוכח מסוף הענין וקפריך כל לאתויי מאי.
שיכול כל שהיה בכלל עונש: כגון חולין ובעלי מומין וכלאים דאתרבו בכרת הוא דישנן בכלל אזהרה דלא תאכלו
כוי: בריה בפני עצמה היא ולא מכלאי בהמה וחיה הוא בא. דסבירא ליה להאי תנא אין חיה מתעברת מבהמה ולא בהמה ממנה.
שאינן בכלל עונש: דגבי עונש "מן הבהמה" כתיב וכוי בריה בפני עצמה היא ואין מין בהמה ולא מין חיה.
לא יהיו בכלל אזהרה: ויהא מותר.
ת"ל כל חלב: לרבות כוי וחצי שיעור. ומכל מקום אינו לוקה על חצי שיעור והריבוי היא רק לאיסורא בעלמא.
( ה ) בנבלת בהמה טהורה הכתוב מדבר: פירוש: שהחלב טהור מנבלה שאין עליו תורת בשר אבל חלב נבלת בהמה טמאה טמא כבשר שאין חלבה חלוק מבשרה לכל דבר.
יכול נבלת בהמה טמאה במשמע: פירוש ולא בטהורה, כי כמו שנתמעט טמאה מכרת דחלב, לענין טומאה נמי שמא נתמעט מטומאה.
טיהר כאן מכלל חלב: שאין עליו טומאת נבילה כדכתיב "יעשה לכל מלאכה" ואפילו מלאכת הקדש
וטיהר במקום אחר מכלל נבילה: פי' שכל הבשר טיהר במקום אחר ומאי ניהו? נבלת עוף טמא שאין לה שום טומאה בעולם כדנפקא לן מקראי בפרק כסוי הדם (דף פה.).
מה כשטיהר מכלל נבילה: לא טיהר אלא בטמאה (אבל טהורה מטמא את האוכלה מכיון שבלעה), אף כשטיהר מכלל חלב הוא דוקא בבהמה טמאה לבד
וטיהר מכלל שחוטה: טיהר טומאת נבילה על ידי שחיטה. שאם מתה בשחיטה - טהורה. אבל בהמה טמאה אפילו נשחטה - לא מהניא לה שחיטה לטהרה מנבילתה. ולקמן תני כל הנוגע בהם במותם אפילו בשחיטה יטמא.
אף לא טיהר מכלל חלב: הוא גם כן דוקא בבהמה טהורה ולא בטמאה.
כשאתה בא כלך לדרך זו: פירוש כשאתה בא לדון בדרך זו אין כאן אלא בהמה טהורה דחלבה טהור מנבילה
וכשאתה וכולי: ומעתה מדינא לא נפקא דיש פנים לכאן ולכאן
תלמוד לומר טריפה: יצאת בהמה טמאה דלא שייך בה טריפה.
( ו ) ומביא את חיה טהורה: שיש לה מיני טריפה ויהיה חלבה טהור מטומאת נבילה.
ת"ל חלב לא תאכלוהו: סיפא דקרא הוא "ואכל לא תאכלוהו"- חלב שאסרתי לך באכילה דהיינו מבהמה טהורה טיהרת לך מנבילה ולאפוקי חיה דחלבה מותר
( ז )לא יאכילנו לאחרים: לנכרים.
ת"ל ואכל: דיתירא הוא להורות דמותר להאכיל להם.
יכול חלב שמותר בהנאה טהור: פירוש: על זה אמר קרא דיעשה לכל מלאכה אבל חלב של שור הנסקל דאסור בהנאה (כדאיתא בבבא קמא דף מא.) וכן עגלה ערופה שמתה ולא נעשית מצותה דהשתא היא נבילה ואסורה בהנאה שגם קודם עריפתה נאסרה (אבל אם נערפה אפילו בשרה טהורה מטומאת נבילה דכפרה כתיב כקדשים), יכול שלא יהיה חלבה טהור
ת"ל כל חלב: הנה באמת הריבוי דכל חלב כבר נדרש בהלכה ד'. וכן "כל אוכל חלב" נדרש בהלכה ב'. והנכון כגרסת הגר"א "תלמוד לומר וחלב וחלב" - ר"ל דכתיב "וחלב נבילה וחלב טריפה" והיה לו לכתוב "וחלב נבלה וטריפה". לרמז דכל חלב שהוא יעשה לכל מלאכה והיינו רק לענין זה שאין עליה טומאת נבילה, אבל מ"מ אסורה בהנאה [הראב"ד].
( ח ) יכול במלאכת הקדש יהא מותר וכולי: למשוח בו עורות קדשים כמו שציוה להקריב החלב לשמים, אבל למלאכת חולין לא יהיה מותר. ואף דכתיב "או מכור לנכרי" סבירא ליה דכשהותרה נבילה היא לבדה הותרה אבל חלבה וגידה לא הותרו ולהכי איצטריך קרא למשרי.
רבי עקיבא אומר יכול למלאכת חולין יהיה טהור: כלומר לטומאה ולטהרה איצטריך קרא אבל לאיסור ולהיתר לא צריך קרא למישרייה שכשהותרה נבילה למוכרה לעכו"ם היא וחלבה וגידה הכל הותרו כי איצטריך האי קרא לטהרת מלאכת הקדש כגון למשוח עורות לתוך בכלים ובמשכן למכסה עורות האלים והתחשים.
( ט ) חלב בעלי מומין מנין? ת"ל מן הבהמה: משמע איזה בהמה שהיא
חלב חולין מנין? ת"ל כי כל אוכל חלב: הנה מתיבת "כל" דרשינן לעיל במשנה ב' לרבויי והכא מריבוי ד"כי". ואף על גב דקרא באוכלין מיירי, כיון דליכא לריבויי עוד מידי באוכלין - תנהו לנאכלין דאפילו חלב חולין חייב (פסחים מג, א)
חלב שכמותו כשר לקרב: דבר העומד להקרבה
יצא חלב דפנות וכולי: שהרי נתפרש בסדר ויקרא "את החלב המכסה את הקרב וכולי"
( י ) ולא הצבור: שאין נענשין על ידי היחיד.
להביא את השותה: היינו שהמחה את החלב וגמעו כדאיתא בחולין (דף קב.). ופירש"י שם דנפש דריש - כל דבר המיישב נפשו של אדם.
ולא המאכלת: היינו שתחב בבית הבליעה של חבירו. אף דבודאי עובר בפני עור - מכל מקום אין עליו עונש כרת.
כדי אכילת: הגר"א גריס "שיעור אכילה"
( יא ) יכול אף דם מהלכי שתים: היינו דם האדם שמהלך בשתי רגלים
מיוחדין שיש להם טומאה קלה: טומאת אוכלין
טומאה חמורה: כשהיא נבלה מטמאה במשא
יש בהם איסור: קודם שחיטה והיתר לאחר שחיטה (הגם דאיסור דם הוא אפילו בטמאין כדתנן בכריתות בפר' דם שחיטה -- מכל מקום במין בהמה ועוף איכא איסור והיתר - תוספות שם)
יצא דם מהלכי שתים שאין בהם טומאה קלה: הנוגע במת נטמא בגדים שעליו
שאין בו טומאה חמורה: שאינו מטמא במשא
דם ביצים: פירוש שנתחממו ליצירת אפרוח ונותר בהם דם
שכולו מותר: שאין צריכין שחיטה
לעוף ולבהמה: צריך לומר "אי מה עוף".
שאין בו כלאים: בנוצה שלו
אף בהמה: כגון שור ועז חמור וסוס - מרבינן מניה כעין הפרט של עוף, אבל צאן שיש בצמרו כלאים אין בכלל זה
ת"ל ולבהמה: מרבינן מזה כל מין בהמה.
או מה בהמה: כלומר, אי כתיב 'בהמה' ולא כתיב 'עוף' הוה אמינא מה בהמה שאין בה מצות שילוח אם על הבנים אף עוף (כגון עוף טמא) שאין טעון שילוח חייבין על דמו; לאפוקי עופות טהורין דלא.
ת"ל ולעוף: לרבות כל מיני עוף.