חפץ חיים על ספרא/צו/פרשה ג


ביאור - פרשתא געריכה

( א ) תלמוד לומר בניו אשר יקריבו:    קרא יתירא הוא דהוי מצי למימר "זה קרבן אהרן ובניו ביום המשח".
ובניו מביאין לעצמם:    ביום חנוכן לעבודה כדמפרש ואזיל.


( ב ) או בניו הרי כהנים גדולים:    פי' או נאמר ד"בניו" דאמר הם הדומים לו בכהונה גדולה והכי קאמר: זה קרבן אהרן ובניו הבאים אחריו להיות כהנים גדולים.
הרי כה"ג אמור:    פי' הרי כהן גדול הבא מבניו אחריו אמור, דהכי קאמר קרא: הכהן המשיח שיעמוד מבני אהרן תחתיו לאחר מותו יקריב קרבן זה.


( ג ) תחלה לעבודה:    היינו תחלת עבודתו יהיה בקרבן שיביא משלו והיא ביום חנוכו.
ועובדה בידו:    הוא בעצמו עובד.
עבודתו פסולה:    אפשר דיליף דבר זה מדכתיב "זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו" דמשמע דקרבן זה מועיל אשר על ידו יוכל להקריב עוד ובלתם לא יצוייר דיוכל להקריב.


( ד ) עד לעולם:    בכל יום כל זמן שהוא כהן גדול.
אחד מעשרה בשלש סאין:    כי איפה הוא שלש סאין.
שהם שבעה רבעים ועוד:    הוא שבעה לוגין וביצה וחומש-ביצה. כי סאה הוא ששה קבין וג' סאין הוא י"ח קבין וכל קב הוא ד' לוגין. נמצא עשירית מן ט"ו קבין הוא ששה לוגין. ועוד ג' קבין -- הרי י"ב לוגין. וכל לוג הוא ששה ביצים. נמצא מן י"ב לוגין הוא לוג וביצה וחומש ביצה. סך הכל ז' לוגין וביצה וחומש ביצה.


( ה ) האמור להלן:    בפרשה תצוה "סלת חטים תעשה אותה".
תמיד אף בטומאה ותמיד אף בשבת:    היינו דחביתי כהן גדול שהיו מקריבין בכל יום הוא אפילו בשבת ובטומאה ככל קרבן שזמנו קבוע אף שהוא קרבן יחיד. וקרבן של כהן הדיוט ביום חינוכו לעבודה אינו דוחה שבת וטומאה.


( ו ) הכי גרסינן אילו נאמר מחצית בבקר ומחצית בערב יכול יביא חצי עשרון בבקר וחצי עשרון בערב. תלמוד לומר מחציתה בבקר מחצה משלם הוא מביא. כיצד הוא עושה וכולי [ הגר"א וכן הוא במנחות דף ח. וכ"כ ש"א ] וביאורו: אילו נאמר "מחצית" בלא ה"א הייתי אומר יביא חצי עשרון מביתו שחרית ומקריב וכן יביא חצי עשרון בערב ומקריב אבל כשהוא אומר "מנחת תמיד מחציתה בבקר" משמע מחציתה של שלימה זו שלפניה דהיינו שיביא מנחה שלימה של עשרון דאין מנחה פחותה מעשרון ואחר כך חוצהו לחצאין ומקריב מחצית אחד בבקר ומחצית אחרת בערב.


( ז ) תלמוד לומר ומחציתה בערב משלם:    היינו שהמחצית שבערב גם כן צריך להביא דוקא ממנחה שלמה וע"כ מסיים הברייתא "כיצד הוא עושה".


( ח ) כהן שהקריב מחצה שחרית:    ומת או שנעשה בעל מום ומינו כהן אחר תחתיו קודם בין הערבים.
יכול יביא חצי עשרון מביתו:    כצ"ל [ הגר"א וכן הוא במנחות דף נ ]