חפץ חיים על ספרא/מצורע מצורע/פרשה ו
חפץ חיים על הספרא
מפרשים על הפרק: מלבי"ם | חפץ חיים | קרבן אהרן | הר"ש | רבינו הלל | הראב"ד | עשירית האיפה
ביאור - פרשתא ו עריכה
( ב ) בקירות הרי שנים: דהול"ל "בקיר הבית" ואמר "קירות" מיעוט רבים שתים.
ולמטה הוא אומר: במקום שהיה לו לומר "בקיר" אמר "קירות" הם שתים אחרים שכן אמר "והנה פשה הנגע בקירות הבית".
אלא בד' כותלים: שיהיה מרובע ובעל ד' זוית.
( ג ) עגול: היינו דלית ליה זוית כלל דכולו קיר אחד.
טריגון: בר ג' זוית ועיין בריש פ' גט פשוט דהוא הדין בר ב' זוית ובר ה' דארבעה בעינן לא פחות ולא יותר.
( ד ) יכול עד שיראה בשני כתלים: פי' דלמא האי דאמר קרא "והנה הנגע נראה בקירות הבית" אינו קאי על מנין הקירות אלא על מקום הנגע אמר זה שיהיה בשתי הקירות אבל בקיר אחד טהור.
יכול אפילו על אבן אחת: דאבן אחת קיר יקרא.
דברי רבי עקיבא: ולזה אמר בפרק י"ב דנגעים במשנה רבי עקיבא אמר ח' שיהיו שמנה אבנים, שתים בכל קיר מהארבע קירות שצריך שיהיה בבית וזה לפי שלדעתו צריך שיהיה הנגעים בשתי אבנים.
הכי גרסינן ר' ישמעאל אומר וחלצו את האבנים שתי אבנים [הגר"א]: ופי' נהי דמלת "אבנים" יורה על שתי אבנים אמנם להראות שאפילו על אבן אחת לזה הדר לומר "ומראיהן שפל מן הקיר" והקיר יובן אפילו על אבן אחת ולזה אמר ר' ישמעאל שם במשנה שהבית שיטמא בנגעים צריך שיהיה בו רק ארבעה אבנים לחוד שהם אבן אחת בכל קיר שבזה די ליטמא.
ארכו כשני גריסין ורחבו כגריס: פי' דשיעור נגע כגריס באורך וברוחב וצריך שני גריסין על שני אבנים בקרן זוית אחד בכותל זה ואחד בכותל זה ומחוברים. נמצא שהוא נגע ארכו שני גריסין ורחבו גריס אחד דכשהוא מוטל לרחבו של שני אבנים נמצא בכל אבן גריס על גריס ולזה אורך הנגע ב' גריסין ורחבו גריס. ובמסכת סנהדרין (דף עא.) אמרינן טעמא דר"א בר"ש כתיב "קיר" וכתיב "קירות" איזהו קיר שהוא כקירות הוי אומר זה קרן זוית ואם כן צריך שיהיה אם יהיה למשל בקרן דרומית מזרחית בדרום גריס ובמזרח גריס על ב' אבנים והנגע כולו מחובר כאחד.
( ה ) שוקעות במראיהן: פי' מלת "שקע" מלשון שקיעה ואמר שפירוש הפסוק שיהיו שוקעות ולא בממשן אלא במראה לחוד לא שיהיו בעצם שוקעות וזה למדו אותו ממה שכתיב "ומראיהן שפל" וזה לפי שאמר מתחלה "שקערורות" דהיינו שיהיו שוקעין והוי משמע שוקעין בעצם לזה הדר הכתוב ואמר "ומראיהן שפל" דהיינו מראיהן לא ממשן כמו דדריש לקמיה.
( ו ) יכול ילך לביתו: דהיינו שיהיה לו רשות לילך לביתו ולחזור ולסגור.
תלמוד לומר אל פתח הבית: דמשמע שצריך לעמוד על הפתח.
יכול יעמוד תחת השקוף ויסגיר: פי' אילו אמר "על פתח הבית" ולא אמר "מן הבית" הייתי אומר שיעמוד תחת המשקוף והוא המפתן העליון ויסגיר.
תלמוד לומר מן הבית: דמשמע על[1] שיעקור מן הבית לגמרי.
( ט ) כל שהוא: ד"פשה" משמע שיפשה הנגע בעצמו.
תלמוד לומר בבית: היינו מה שכתוב "בקירות הבית" דמשמע כל שיהיה הפשיון בבית אף על גב דלא הוי סמוך לנגע טמא.
יכול כל שהוא: דהיינו שפשיון הרחוק יהיה גם כן דיי בכל שהוא כמו הסמוך.
מה נגע האמור להלן כגריס: דסתם נגעים כגריס חוץ מנגעי בתים בתחלתן שיעורו כשני גריסין.
( י ) והחוזר כשני גריסין: היינו מה שכתוב "אם ישוב הנגע ופרח בבית" וזה אין נלמד מכאן אלא ממקום אחר כדלקמן בריש פרשה יו"ד וע"כ כתב הקרבן אהרן וכן הגר"א דלא גרסינן הכא.
( יא ) ולא בקירות היציע: היינו דאי הוה הנגע בבית והיה יציע סמוך לבית והיה שם הפשיון לא חל שם פשיון על ידי זה והוא הדין דאם היה לכתחלה הנגע ביציע אין עליו דין נגע כדאיתא בפרק י"ב דנגעים משנה ד'.
אבוס: של בהמה דלאו בית מקרי.
בקירות המחיצה: של גנות ופרדסים.
המגורה: פי' מגורה מלאה פירות והוא מלשון "נהרסו ממגורות" (יואל א, יז).
- ^ אולי צ"ל עד - ויקיעורך