חפץ חיים על ספרא/מצורע מצורע/פרשה ד


ביאור - פרשתא ד עריכה

( א ) ואם דל הוא וכו':    הוקשה לו למה כתב דל וגם אין ידו משגת? לכתוב אחד מהם. לזה השיב דאם כתב "אם דל הוא" לחוד הו"א שנתדלדל מעט ממה שהיה קודם מביא קרבן עני, תלמוד לומר "ואין ידו משגת" - משמע שנתדלדל לגמרי דאין לו במה לקנות.
הכי גרסינן "אי ואין ידו משגת שומע אני יש לו וכו'"
ואינו מוצא ליקח:    הכבשים הצריכים לו דגם בזה יכול להביא קרבן עני.


( ב ) הוא ולא נודריו:    שהנודר להביא קרבן מצורע שהוא עשיר והנודר הוא עני מחויב להביא קרבן עשיר.


( ג ) שאין העשיר חייב כלום:    אלא החיוב בא עליו ע"י אמירתו והרי הוא עני.
ושמע עני ואמר מה שאמר זה עלי:    הרי נדר להביא קרבן עשיר ורבנן סברי אפילו הכי כי האי גונא נמי נותן ערך עני דכתיב "על פי אשר תשיג יד הנודר" והאי נמי נודר הוא.
אף זה הואיל וכו':    ר"ל שדין הערכין ודינינו שוין הם ושלא כדברי ת"ק שמחלק ביניהם.
היה עשיר והעני או עני והעשיר:    דין זה לגבי ערכין שנינו בפרק השג יד ולא שייכא לגבי מצורע כלל אלא הביא כל לשון המשנה שם ויש דלא גרסי אותה כלל.


( ד ) זה מביא מהשג יד:    פי' בדלות ומטמא מקדש מביא בדלות.
מה מטמא מקדש מביא שנים תחת אחת:    שתי תורים חטאת ועולה תחת חטאת כבשה אחת, אף זה שהוא עני יביא שתי תורים תחת חטאת של כבשה ויהיה אחד חטאת ואחד עולה.
והעולה תעלה חובה:    פי' העולה שהעשיר מביא ע"ז כבש לעולה יהיה חוב גם להעני להביאו ויהיה אם כן צריך להביא שני כבשים אחד לאשם ואחד לעולה לפיכך צריך הכתוב לומר כבש אחד לאשם ולא יותר.
ממקום שבאת:    כלומר ממקום שאתה מביא שיביא שנים אביא אני שאינו מביא אלא אחד.
תחת כפרתו:    תחת חטאת שהוא כפרתו ויותר אינו צריך להביא כלל אף מצורע עני לא יצטרך להביא כ"א אלו השתי תורים לכפרתו ולא יותר.
הכי גרסינן ואם לאו מה אתה מקיימו:    פי' אם לא כמה שאני אומר לך מה תתרץ להפסוק הזה.
ובערכין מביא מהשג יד:    דגם שם כתיב "על פי אשר תשיג יד הנודר וגו'".
מה שם מביא כל השג ידו:    דכך משמע מאומרו "על פי אשר תשיג" שהוא כפי מה שישיג, אף מצורע יביא כל השג ידו, דאי משיג להביא ב' עופות ושני כבשים, יביא. תלמוד לומר "אחד", דאף על גב דמשיג ידו להביא שני כבשים לא יביא אלא כבש אחד לאשם ושתי עופות אחד לעולה ואחד לחטאת.


( ה ) לתנופה לכפר וכי וכו':    והלא אין כפרה אלא בדם.
שירי מצוה:    דהיינו שלא הניף.
כאילו לא כיפר:    אף דנתכפר ע"י זריקה על החטא שבידו מכל מקום לא קיים מצות קונו כראוי.
הכי גרסינן ועשרון ולוג שמן. מלמד וכו':    דלגופיה לא צריך מדגלי רחמנא גבי מצורע עשיר ג' קרבנות וג' עשרונות, הכא דחד קרבן חד עשרון, וכי איצטריך קרא ללמד על כל עשרון שיהא טעון לוג.
שנאמר למנחה וכו':    והאי למנחה יתירא היא ללמד כמה שתהא המנחה גדולה א"צ אלא לוג שמן והאי דנקט ששים דבהכי יוכל לקיים בהן מצות בלילה ולא יותר.


( ו ) ולוג מה תלמוד לומר:    כיון דאמר בעשיר דמביא לוג נלמוד מניה גם לעני כ"ז דלא פטריה בהדיא. ואף דדרשו אותו מקודם הת"ק וראב"י מכל מקום אין מקרא יוצא מידי פשוטו ללמד שצריך להביא לוג שלם כמו שמסיים ולעיל דרשו מדסמכיה להעשרון והמנחה להלוג שמן.


( ז ) ושתי תורים וכו' ואינו מביא ארבעה:    דאי לאו הכי לכתוב "ותורים או בני יונה" ומיעוט "תורים" שנים, אלא דאי לאו דפרט בהדיא "שנים" הוי אתי למטעי דיביא ארבעה כדלקמיה.


( ח ) הלא דין הוא:    דיביא רק שנים ולמה צריך קרא לזה.
מה יולדת מביאה אחד תחת אחד:    דבעשירה מביאה כבש לעולה ובעניה מביאה תור או בן יונה תחת הכבש.
אף זה יביא אחד תחת אחד:    היינו תחת שני כבשים יביא שתי תורים או שני בני יונה.


( ט ) מה מטמא מקדש מביא שנים תחת אחת כצ"ל:    שתי תורים, חטאת ועולה, תחת חטאת כבשה שהוא בעשירות.
אף זה יביא שנים תחת א':    היינו שתי תורים תחת חטאת ושתי תורים תחת עולה.


( י ) מן מחוסר כפורים:    שהיא יולדת.
שאינו מחוסר כפורים:    שאין הקרבן בא לטהר אותו אלא כיון שנטהר מטומאתו אוכל בקדשים ואפילו לא הביא הקרבן.
דנים קרבן שנוהג באיש כבאשה:    מצורע שהוא נוהג בשתיהם וכן מטמא מקדש נוהג בשתיהם.


( יא ) אשר תשיג ידו, מאשר תשיג ידו, את אשר תשיג ידו:    ר"ל כי יש ג' פסוקים נכתב בתורה בזה בשינוי לשון ומבארם אחת לאחת.


( יב ) בזמן שהוא עני מתחילתו:    דלשון "ואם דל הוא" משמע שתמיד הוא דל.
תלמוד לומר אשר תשיג ידו:    דזה הלשון מורה שאיננו דל (דעל דל כתיב בסוף הפרשה "אשר לא תשיג ידו") והיינו כשהיה עשיר מתחלתו והעני דיכול להביא קרבן עני.


( יג ) הביא את אשמו עשיר והעני:    עד שלא גמר להביא שאר הקרבנות מנין שיוכל לגמור שאר הקרבנות בעני. תלמוד לומר "ועשה את האחד מן התורים וגו' מאשר תשיג ידו" דמשמע דרק למקצת השיגה ידו דהיינו שהתחיל להביא האשם כשעדיין היה עשיר ואחר כך העני שיכול לגמור קרבנו בתורים.
בזמן שהתחיל בעשיר:    פי' בזמן שהתחיל כמו כן בעשיר כלומר שיהא עשיר מתחלתו ועד סופו אבל הביא אשמו עני ואחר כך העשיר מנין שיביא בעשיר. תלמוד לומר "את אשר תשיג ידו את האחד חטאת ואת האחד עולה", כלומר כל מה שתשיג ידו חייב להביא החטאת והעולה כדין והאי סתמא כולה ר"ש היא דאמר אשם לא קבע אלא חטאת קבעה בעשירות ודלות ופלוגתייהו בכריתות (דף ט.).


( יד ) יכול אפילו הביא קרבנו וכו':    פי' עיקר קרבנו דהיינו חטאת הביא כשהוא עני והעשיר.
יגמור בעשיר כצ"ל:    דהיינו שיביא עולת עשיר.
תלמוד לומר וכו':    כיון שהחטאת עוף עולה נמי הויא עוף.
שתקדים מנחה לחטאת העוף:    האי קרא בסוף פרשת דלות הוא דכתיב "ועשה הכהן את האחד חטאת ואת האחד עולה על המנחה", שמע מינה שכבר קדמה.


( טו ) תלמוד לומר זאת:    לא תשיג ידו מיעט ליולדת שאף על פי שהביאה חטאתה בשעת עניה כיון שהעשירה בשעת הבאת עולתה תביא אותה בעשירות.


( טז ) מלמד שעני שהביא קרבן עשיר יצא:    האי דבעינן ריבוי לזה משום דכתיב מיעוט "זאת" להכי איצטריך "תורת" לרבות והשתא דכיב ריבוי ומיעוט מסתברא דהריבוי אתי לעני שהביא קרבן עשיר ומיעוט לעשיר שהביא קרבן עני דמעלין בקודש ואין מורידין.
תלמוד לומר זאת תורת:    פי' דמסיים קרא "אשר לא תשיג ידו" משמע הא אם משיג ידו אינו יכול להביא קרבן של דל.
אשר בו נגע צרעת מלמד וכו':    מדכתיב "אשר בו נגע צרעת" משמע דדוקא באופן זה שבעצמו יש נגע צרעת אינו יכול להביא קרבן עני כשהוא עשיר אבל אם הצרעת הוא בבנו ובתו וכו' שהם עניים יכול להביא קרבן עני שבשבילם אף על פי שהם ברשותו.
תלמוד לומר זאת:    ומסתברא דלא מיעט אלא אשתו מפני שהיא כגופו.
אם פטרה:    פי' אם פטרה בגט קודם הבאת קרבנותיה אינו חייב להביא עליה אף שכבר נתחייב בהן קודם שגירשה שכך כותבת לו בשובר כתובתה "ואחראין דאית לי עלך מקדמת דנא יהא תביר וחליף מינך". ומאי דקאמר "לפיכך" -- אפשר דהכי קאמר, אם פרטה אינו חייב וע"כ אם ירצה אח"כ להביא בשבילה יכול להביא קרבן עני אם היא ענייה. ויש דלא גרסי האי "לפיכך".