חפץ חיים על ספרא/מצורע מצורע/פרק ד
חפץ חיים על הספרא
מפרשים על הפרק: מלבי"ם | חפץ חיים | קרבן אהרן | הר"ש | רבינו הלל | הראב"ד | עשירית האיפה
ביאור - פרק ד עריכה
( ב ) וחלצו: לשון רבים ובעה"ב אינו אלא אחד שנאמר "אשר לו הבית" לזה אמרו שהוא שכנו דאם כותל מפסיק בין שני בתים ונראה נגע בכותל לצד בית זה בעל הבית אחר מטפל עמו.
אוי לרשע: לזה שהנגע כלפי ביתו הוי רשע שהוא הבעל לשון הרע.
שניהם קוצעין: דכתיב "אשר הקצו".
שניהם מביאים את האבנים: דכתיב "ולקחו אבנים אחרות וגו'".
יכול הכותל הסמוך לאויר: היינו שהיה כותל מפסיק בין בית לחצר חבירו ומה דאמר אויר היינו אויר של חצר חבירו דגם זה שכנו אקרי.
תלמוד לומר ואחר חלץ: לשון יחיד שאחד חולץ ואין אחר מסייעו ומסתברא שזה קאי רק כשהכותל סמוך לאויר לבד.
( ג ) יכול אפילו קרמודים: רעפים.
( ד ) אתהן חוץ לכל עיר: דהאי "אתהן" יתירא הוא לזה אמרו שבא למעוטי אדם מצורע שכתוב בו "מחוץ למחנה מושבו" והיינו חוץ למחנה ישראל ואינו נוהג דבר זה בכל עיירות אלא בעיירות המוקפות חומה בלבד שקידשם יהושע בן נון ומצורעין משתלחין מהן.
אל מקום טמא שיהא מקומו טמא: דקשיא להו מאי שייך על מקום שהוא טמא והלא קרקע עולם היא ולזה דרשו שיהא מקומו טמא דהיינו שהם מטמאות באוהל כדדרשו באדם מחוץ למחנה מושבו שיהא מושבו טמא.
אל מקום טמא לרבות את הניטל: כלומר דאפילו ניטלו האבנים משם עדיין מקומו טמא וגזירת הכתוב הוא (ראב"ד).
( ה ) יכול מבפנים ומבחוץ: דהכל הוא בכלל "בית".
אי מבית: פי' אם אמר "מבית" ולא אמר "סביב" הייתי אומר שכל מה שבבית יקציע אף הקרקע וכל הקירות.
אלא סביב לנגע: והוא שאחר שישליך האבנים אשר בהם הנגע יקלוף את טיחת הבית מבפנים מסביב הנגע.
( ו ) ושפכו אשר הקצו: פי' הו"ל לכתוב כן ואנן ידעינן שהוא עפר אלא דבכלל זה היה גם כן צרורות הנושרים מן האבנים בעת ההקצאה.
יכול אף הנושר: מאליו כגון שהוא מכה במקום זה ועפר נושר מאליו במקום אחר.
תלמוד לומר את אשר הקצו: כלומר אותו בלבד הנופל מתחת הקרדום.
( ז ) ואין מביא אחת תחת שתים: היינו אפילו אחת גדולה תחת שתים קטנים שהיו בכותל ולא שתים קטנות תחת אחת גדולה שהיה בכותל דהתורה הקפידה בין על הלקיחה ובין על החליצה שיהיה לא פחות משתים אבל משתים ולמעלה לא הקפידה ויכול להיות שתים גדולות תחת שלש קטנות או ארבע. והוא הדין להיפך - ארבע קטנות תחת שתים או שלש גדולות.
( ח ) קרמודים: עשויין כעין טבלאות והן של חרס.
( ט ) הכי גרסינן ועפר משמע כל עפר אפילו לבנים וכו': דלשון "עפר" משמע כל מין עפר.
אפילו מדד: פי' בערוך קווזות אדמה.
אי אחר: פי' אילו כתיב "ואחר יקח וטח וגו'" ולא כתיב "ועפר".
סיד וגבסיס: שנעשה משרפת אבנים.
( י ) אין חבירו: היינו אפילו שכנו שחייבו התורה בלקיחת אבנים אבל בטיחה אינו חייב.