חפץ חיים על ספרא/מצורע מצורע/פרק ג
חפץ חיים על הספרא
מפרשים על הפרק: מלבי"ם | חפץ חיים | קרבן אהרן | הר"ש | רבינו הלל | הראב"ד | עשירית האיפה
ביאור - פרק ג
עריכה( א ) מה חטאת מן החולין: דכתיב בפר יום הכפורים "והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו" ודרשינן אשר לו ולא משל מעשר שני.
וביום: דכתיב שם "כי ביום הזה יכפר עליכם".
ובידו הימנית: דכתיב "והזה באצבעו אל פני וגו'" וידוע דכל מקום שנאמר אצבע וכהונה אינה אלא ימין.
מה חטאת טעונה כלי: דכתיב "ולקח הכהן מדם החטאת" ולקיחה הוא בכלי דכתיב "ויקח משה חצי הדם וישם באגנות".
מה חטאת דם מזבח: היינו דם הנזרק על המזבח מתיר הבשר לאכילה להכהן דכתיב "לכהן המחטא וגו'" אף האשם דם הנזרק ממנו על המזבח מתירו להכהנים לאכילה דלא תימא דסגי בדם הניתן על הבהונות להתירו להכהנים.
דמה ניתן למעלה: מחוט הסקרא דכתיב ביה קרנות.
אף אשם: ר"ל אשם זה ישתנה משאר אשם בזה אחרי דהקישו הכתוב לחטאת ונימא דדמו יהיה נזרק על המזבח למעלה מחוט הסקרא.
תלמוד לומר קודש קדשים ואת דמו יזרוק לרבות וכו': פי' בפרשת צו את אהרן כתיב "וזאת תורת האשם קודש קדשים הוא" וכתיב התם "ואת דמו יזרוק על המזבח סביב" שירצה שתורה אחת לכל האשמות שבכולם יזרוק דמו על המזבח סביב שהוא למטה מחוט הסקרא.
( ב ) איזה יקדום: אם צריך לזרוק על המזבח קודם או מתן בהונות קודם.
הכהן יקדום: פי' דבר המכשירו לכהן הוא יקדום. ומאי ניהו? דם הניתן על גבי המזבח, שבכל מקום הוא מכשיר הבשר לכהנים.
הוא פרט לששחטו שלא לשמו: דלא עלו לבעלים לשם חובה ד"הוא" משמע שיהיה בהוייתו ולא ישנהו.
קדש קדשים לרבות לוג שמן של מצורע: שגם הוא שייך לכהן לאחר מתנות הראש כחטאת ואשם.
הוא פרט לשחסר וכו': ד"הוא" משמע כשהוא בהוייתו.
( ד ) נמצאת אומר שני כהנים וכו': דבשני ידים בכהן אחד א"א דכל קבלה צריך להיות דוקא בימין.
ומצורע טובל וכו': אף דכבר טבל בשביעי והעריב שמשו אפילו הכי צריך ביום השמיני לחזור ולטבול משום דמצורע דייש בטומאה ואימור דנגע בטומאה אחר שטבל בשביעי.
( ה ) יכול על תוך ודאי: האוזן יש בו ג' חלקים: א) מחוץ לה יש לה בשר רך מקיף בסביב האוזן כולו, ב) והפנימי הוא אשר הוא תוך האוזן, ג) ובאמצע אלו השנים ימצא שטח שכאשר יגע בו האדם ימצאהו חזק דומה לעצם ולזה אמר דאילו אמר קרא על תוך אוזן היה משמע שיהיה במקום הפנימי מהאוזן.
תלמוד לומר נוך: לא ידעתי פי' מלת נוך האיך מורה על החצון (קרבן אהרן).
אי על נוך: פי' אילו היה כתוב נוך בלי תי"ו הייתי אומר שהוא בגובה האוזן והוא הבשר החצון הרך שהוא מקיף.
זה גדר האמצעי: שהוא למעלה מן הפנימי ותוך של החצון.
( ו ) חסר הלוג עד שלא יצק ימלאנו: פי' כיון דדרשינן לעיל הוא פרט לשחסר כל שהוא לא סגי דלא ממלא ליה אכן אימתי הוא ממלא עליו עד שלא יצק ממנו על כפו השמאלית אבל משיצק על כפו לצורך הזאה הוא כהתחלת עבודה ואם נשפך קצת ממנו נדחה לגמרי ויביא לוג אחר מחדש.
חסר הלוג עד שלא נתן וכו': קסבר יציקה לא הוי התחלה עד דיהיב מניה הזאות.
משנתן: היינו מה דכתיב "וטבל הכהן את אצבעו והזה וגו'".
( ז ) מצוה שיצוק לתוך כפו של חבירו: מדכתיב על כף הכהן משמע דהוא כהן אחר.
יצא: דהרי הדר אמר "מן השמן אשר על כפו השמאלית".
ולא מספג: מקנח מן הכף אלא צריך מעט יותר שיוכל לטבול אצבעו שם.
( ח ) על כל הזייה טבילה: שבכל פעם שיזה צריך לטבול אצבעו בשמן ויליף לה מדכתיב "והזה מן השמן באצבעו שבע פעמים" דהאי "מן השמן" יתר הוא שהרי אמר "וטבל הכהן את אצבעו מן השמן" והוה ליה לומר "והזה באצבעו ז' פעמים", אלא ה"ק מן השמן האמור בענין מקודם בענין טבילה יזה דהיינו שצריך לחזור ולטבול אבל לא יזה מן השמן שנשאר באצבעו.
ונאמר להלן אצבעו: בפר כהן משיח "וטבל הכהן את אצבעו".
המיומנת שבימין: המיומנת שביד ימין דהיינו אצבע הסמוכה לגודל דהויא מיומנת מכל שאר אצבעות דאי לאו הכי הימנית יתירא הוא דהא בלאו הכי מוכח בקרא דאיד ימין קאי.
( ט ) שבע פעמים לפני ה' מלמד וכו': היינו שעומד בעזרה והופך פניו כנגד בית קדשי הקדשים ומזה על קרקע העזרה.
( י ) על דם האשם שיקדום הדם לשמן: שמתחלה נתן הדם והשמן אחריו ולאו דוקא על הדם ממש דאפילו נתקנח הדם נותן השמן.
או אינו: שהתורה משמיענו דין קדימה לחוד אלא לעיכובא קאמר שיתן דוקא על הדם.
אין שם דם: כגון שנתקנח הדם לא יתן השמן.
תלמוד לומר: אצל עני מצורע "אל מקום דם האשם" ומשמע דאינו חושש לדם אלא למקום אשר היתה בו קודם.
( יא ) אין לו טהרה עולמית: דסבר בעינן קרא כדכתיב.
נותן הוא על מקומו: דסבר לא בעינן קרא כדכתיב לעיכובא אלא למצוה.
אם נתן על שמאל יצא: הוא סבר גם כן כר' אליעזר דלא בעינן קרא כדכתיב, אלא בהא פליגי -- ר"א סבר על מקומו עדיף דהא ידו הימנית הוא ואף על גב דליכא בהן, ור"ש סבר שמאל עדיף דהיא נעשה עכשיו אצלו ימין ומקיים בה מצות בהן (ראב"ד).
( יב ) אם לא נתן לא כיפר: דכפרה אמתנת הראש כתיבא.
בין שלא נתן כיפר: דשירי מצוה הם דכתיב "ומיתר השמן", הלכך הו"ל כשפיכת שירי הדם דחטאת דלא מעכבי.
ומעלים עליו כאלו לא כיפר: שלא קיים מצות קונו מן המובחר.
( יג ) שיהא כל מעשיה: היינו כל ארבע עבודות לשם חטאת ואם אינו ענין למצוה, דהא נפקא לן משאר חטאות, תניהו ענין לעיכובא (זבחים ח, א).
מה תלמוד לומר: פי' דהא כתיב בסוף הענין וכפר וטהר.
יכול יהיו כולם מעכבים אותו: מלאכול בקדשים עד שיקריב כולם.
תלמוד לומר ועשה הכהן את החטאת וכפר: חלקו לענין כפרה בפני עצמו לומר דכיון שהקריב חטאת נתכפר ונטהר לאכול בקדשים.
מטומאתו ולא מזובו: פי' שאם היה זב ומנוגע והיום גם כן יום ח' לטהרת זיבתו, אין קרבן זה עולה לו לטהרו גם כן מזובו (קרבן אהרן). וכתב הזית רענן וצ"ע דהא כאן מיירי במצורע עשיר שמביא בהמות וזב מביא עופות? וי"ל שבא ללמוד על מצורע עני אף על פי שמביא עופות אין עולה לו לזיבו.
אחר המעשה הזה: של זריקת דם חטאת.
( יד ) והעלה הכהן את העולה אף על פי שקדמה לחטאת: היינו דהו"ל למכתב "ואת העולה יעלה" וכתיב "והעלה", משמע אפילו הביא העולה קודם לחטאת יכפר, והיינו לענין דיעבד דהא כתיב מתחלה "ואחר ישחט את העולה".
והעלה הכהן את העולה מלמד שאברי עולה וכו': פי' אף דלענין זריקה בודאי החטאת קודם אבל לענין הקטרה אברי עולה קודמין מפני שכולה כליל ונפקא לן זה מדכתיב בה כפרה בהעלאה דכתיב "והעלה את העולה ואת המנחה וכפר", משמע כי היכי דכתיב כפרה בחטאת ה"נ כתיב כפרה בעולה והיינו לענין לומר שאינו גומר מעשה חטאת עד שיגמור מתחלה מעשה עולה (ראב"ד).
אמר ר"ש למה חטאת דומה וכו': הלכך הדורון הגדול יכנס ראשון אחר הריצוי מיד ומאי ניהו אברי עולה והריצוי כבר נעשה קודם בחטאת שהוא מכפר.