חפץ חיים על ספרא/מצורע זבים/פרשה ג
חפץ חיים על הספרא
מפרשים על הפרק: מלבי"ם | חפץ חיים | קרבן אהרן | הר"ש | רבינו הלל | הראב"ד | עשירית האיפה
ביאור - פרשתא ג עריכה
( א ) כלי נתר: מין אדמה לבנה.
ודין הוא: שלא יטמא ולא צריך קרא לזה.
ומה אם מת החמור: שטעון הזאת שלישי ושביעי.
ולהלן הוא אומר: בפרשה צו פסוק כ"א.
( ב ) מאחר וכו' מאוירו מה תלמוד לומר אשר יגע בו: דמלשון זה משמע דעל ידי הנגיעה נטמא ולא מחמת אוירו דמאוירו ודאי אפילו לא נגע בו הזב כלל כי אם הושיט אצבעו באוירו נטמא הכלי.
מגע שהוא ככולו הוי אומר זה היסטו: שהוא נדנודו דאין היסט למקצתו אלא אם נתנדנד והוסט מכח הזב - הוסט כולו, ובזה מטמאו אף על גב דלא נגע בו ולא נשאו.
( ג ) אם ללמד שמטמא כלי שטף במגע: ואיירי התורה שהזב נגע בכלי שטף והוא קאי אריש המקרא דכתיב "אשר יגע בו הזב" והלא כבר נאמר "והנוגע בבשר הזב יכבס בגדיו" וכלול בזה גם שאר כלים שנוגע בהן כדלעיל סוף פרשה ב'.
אלא אלו אוכלים ומשקים וכלים שע"ג הזב: פי' כאשר היה עליו למעלה ממנו אוכלים ומשקין נטמאו ואפילו אם היה בינו וביניהם חציצות רבות וכן כאשר יש למעלה מן הזב כלים מונחים זה על זה הרי הכלי העליון טמא טומאת מדף ואף שבינו ובין הזב חציצות רבות ואין חילוק בין הבגד הדבק בגופו מלמעלה ובין הבגד העליון אשר כנגד הרקיע -- הכל טמא טומאת מדף. (ולשון מדף הוא מלשון ריחו נודף, שריח טומאתו של הזב נודף למרחוק ואפילו היה ביניהם חציצות רבות לא יועיל).
אמנם יש חילוק בין הכלים שע"ג הזב ובין הכלים שתחת הזב דאלו שהם תחת הזב אם הם ראויין למשכב ומושב הם נעשים אב הטומאה ומטמאים אדם וכלים ואלו שע"ג הזב למעלה ממנו הם יש להם רק טומאה קלה שאינו אב הטומאה אלא דינו כדין כלים שנגעו בזב שאינו מטמא אדם וכלים אלא אוכלים ומשקים בלבד ( רמב"ם בפ"ד ממסכת זבים משנה וי"ו, עי"ש).
וזהו פירוש הברייתא כאן: אלו אוכלים ומשקין וכלים שע"ג הזב שכולן הם ראשון לטומאה כאילו נגעו דמדאמר כל כלי עץ ולא אצטריך ללמד שמטמו במגע לזה נאמר דאתא לעליוני של זב ואף על פי שלא נגעו. ועיין לקמן במשנה ה' דאפילו אם הכלים ההם ראוים למשכב ומושב מ"מ אין עליהם שם זה להיות אב הטומאה אלא ראשון לבד.
( ד ) והלא דין הוא: הוא נמשך למעלה לבאר דצריך קרא לזה להשמיענו שיטמא ע"ג אף על פי שלא נגעו בו דאי לאו הכי נוכל לדון שלא לטמא.
אם במקום שעשה משכב תחתיו: כגון דברים הראוים לשכיבה הם מטמאים אדם לטמא בגדים ונטמא אפילו התחתון שתחת משכבו שלא נגע בו. לא עשה תחתיו מדף, שאם שכב על כלים שאינם ראוים לשכיבה לא נטמאו כלל היכא דלא נגע בהן.
מקום שלא עשה ע"ג משכב: כגון שהיו למעלה מעל ראשון אפילו דברים הראוים לשכיבה אין עליהם שם משכב כדלקמן במשנה ה', אינו דין שלא יהיה לו כח לעשות ע"ג מדף והוא לטמא אוכלין ומשקין אף על פי שלא יהיו נוגעין בו. תלמודל ומר וכל כלי עץ וכו'.
( ה ) ק"ו שיעשה על גביו משכב: היכא שמונחים על ראשו דברים הראוים לשכיבה תחתיו.
ומה אם במקום וכו': פי' הלא ראינו שכח המשכב עלול מאוד לקבל טומאה שאפילו במקום שהמדף אין לו כח כלל להיטמא שם המשכב נעשה אב הטומאה, מקום שעשה ע"ג מדף וכו'.
תלמוד לומר וכל המשכב אשר ישכב עליו: ד"עליו" משמע שהוא תחת הזב ולא מלמעלה ע"ג הזב.
( ו ) ק"ו שיעשה וכו': פי' אחר שביררנו שאין עושה ע"ג משכב נעשה ק"ו שיעשה תחתיו מדף, והוא דנעשה ק"ו ממקום למקום, דהרי חזינן דלמעלה אין להכח הטומאה לטמא כ"כ דהרי אין עושה משכב ומכל מקום עושה טומאה קלה לענין מדף, מקום מתחתיו שיש לו כח לעשות משכב, אינו דין שיעשה בכלים שאינם ראוים לשכיבה להיות עליהן על כל פנים טומאה קלה כמו למעלה במדף.
( ז ) ק"ו שלא יעשה תחתיו משכב: היינו היכא דלא נגע כגון בכמה מצעות תחתיו דהריבוי בסוף פ"ג הוא רק לענין מרכב.
תלמוד לומר כל המשכב: היינו ד'כל' אתא לרבות כמו למעלה לענין מרכב.