חפץ חיים על ספרא/ויקרא נדבה/פרשה יא ופרק יג
חפץ חיים על הספרא
מפרשים על הפרק: מלבי"ם | חפץ חיים | קרבן אהרן | הר"ש | רבינו הלל | הראב"ד | עשירית האיפה
ביאור - פרשתא יא עריכה
( א ) אלו נאמר והבאת אשר וגו': ולא כתב "את המנחה".
אלא הקומץ בלבד: ד"אשר יעשה להשם" משמע החלק הגבוה שנעשה להשם.
תלמוד לומר המנחה: מלמד שההגשה בכל המנחה קודם קמיצה.
מנין לרבות את כל המנחות: דמקרא לא משתמע אלא אשר יעשה מאלה דהיינו ה' מנחות האמורות בענין -- מנחת סולת וחלות ורקיקין ומחבת ומרחשת, אבל שאר מנחות כגון מנחת כהן וכהן משוח ונכרים ונשים מנא לן.
תלמוד לומר את המנחה: "את" יתירא לרבות כל הני דטעונה הגשה.
( ב ) יכול אין לי טעון הגשה אלא מנחת נדבה, מנחת חובה מנין: (ויש גורסים מנחת חוטא, והיא היא). והנה לפי גירסתנו המשנה השנייה הוא ענין אחר אבל הגר"א הגיה אותה והעמידה על גירסתנו בש"ס והכל משנה אחת היא והכי גרסינן: "מנין לרבות כל המנחה? תלמוד לומר מנחה. ומנין לרבות מנחת חוטא? תלמוד לומר המנחה שיכול וכולי". (וכן משמע מסוף ברייתא דמתיבת "המנחה" נתרבה מנחת חוטא).
( ג ) שהיא טעונה שמן ולבונה: הלכך חשיבה לטעון הגשה לגבי מזבח.
וטעונה הגשה: כדלקמן (פרק יג פסקא ה) ""והקריבה" לרבות מנחת סוטה להגשה".
( ד ) שהיא טעונה תנופה: דכתיב "והניף את המנחה לפני השם" (במדבר ה, כה).
תאמר במנחת חוטא שאינה טעונה תנופה: כדתנן בפרק כל המנחות (דף ס.).
( ה ) ששוו לקמיצה: דבתרוייהו דכתיב "והקטיר הכהן את אזכרתה" והלכך חשיבי לטעון הגשה אף אני אביא וכו'.
( ו ) ששוו לבוא בעשיר כבעני: תאמר במנחת חוטא שלא הוכשרה לבוא אלא בעני כתיב "ואם לא תשיג ידו" (ויקרא ה, יא), וכיון בלאו קרבן חשוב הוא לבוא בעשיר לא תטעון הגשה.
תלמוד לומר המנחה גרסינן, מה"א יתירא קדריש, איזה מנחה שהיא.
חפץ חיים על הספרא
מפרשים על הפרק: מלבי"ם | חפץ חיים | קרבן אהרן | הר"ש | רבינו הלל | הראב"ד | עשירית האיפה
ביאור - פרק יג עריכה
( א ) שאינה מן החטין: ואינה מאכל אדם לזה אינה ראוי להגישה אל המזבח.
( ד ) שלא כשרו לבוא קמח: דבמנחת חוטא כתיב "עשירית האיפה סלת" ובעומר בפרשת "ואם מנחת בכורים" כתיב "גרש" דהיינו סלת. מה שאין כן במנחת סוטה כתיב "קמח".
( ה ) חוץ מאלו שבענין: שאלו החמשה מנחות כולם מסולת חטים והוא יביא מן השעורין.
מנחה מן החטין חובה: שתי הלחם בעצרת.
מן השעורים חובה: מנחת העומר.
אין לך אלא אלה בלבד: דהיינו מן החטין.
או אינו אומר אלה: להך דרשא אלא ללמד על האומר הרי עלי עולה מנחה סתם שיביא כל אלו חמשתן בעל כרחו.
תלמוד לומר מאלה: מקצת אלה.
יש מביא אחת מהן: כגון שאמר הרי עלי מנחה סתם כדתנן ריש פרק בתרא דמנחות, עיין שם.
ויש מביא חמשתן: כדתנן התם: ""פירשתי ואיני יודע מה פירשתי" -- יביא חמשתן".
( ו ) את כל המנחות: כגון מנחת עכו"ם מנחת נשים.
מאלה: משמע מיעוטא כלומר אין טעון הגשה אלא הדומה לאלו.
מה אלו: חמש מנחות המפורשות בענין.
( ז ) תלמוד לומר והקריבה: דאי לרבות מנחת סוטה לחוד אתי כדלעיל הוה ליה לכתוב "והקריב". מאי "והקריבה", דמשמע זו ולא אחרת -- למעוטי מנחת נסכים.
שאין באה בגלל עצמה: אלא בגלל זבח ולא דמיא לה.
( ח ) תלמוד לומר והגישה: דהוה ליה לכתוב "והגיש", "והגישה" משמע לזו ולא לאחרת.
אחר שריבה הכתוב: וכתב "מנחה".
מיעט: דכתיב הני תלתא מיעוטי וצריכין אנו לקיים את כולם ועל כרחך לא מוקמינן ריבויא אלא להני דדמו לגמרי להנך מנחות האמורין בפרשה.
מה אלו מיוחדות וכו': אף כל שיש בהן השלשה מעלות ונתרבה בזה עכו"ם ונשים.
יצאו שתי הלחם ולחם הפנים: דכתיב "מאלה".
יצאת מנחת נסכים: דכתיב "והקריבה".
יצאו מנחת כהנים וכו': דכתיב "והגישה".
יכול בכלי: שיהא רשאי לעשות כלי למדת קומצו וימדוד בו קומץ מן המנחה.
הכי גרסינן תלמוד לומר להלן והרים ממנו בקומצו בצו את אהרן (ויקרא ו, ח) ושם במנחת סולת מיירי כדכתיב התם "מסלת המנחה"?
להלן: במנחת סולת.
בקומצו: לא בכלי דכן משמע לשון "בקומצו".
אף כאן: במנחות האפויות אף על גב דעבודה קשה היא אפילו הכי ביד ולא בכלי.